כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3 1

האיש עם הגרביים הלבנות

.

טוב חלאס צעקתי לעצמי בראש, לכי על זה.
קמתי על רגליי מהמיטה והסתכלתי על עצמי במראה.
טישירט, ג'ינס וסניקס.
גם ככה הם ירדו מרגליי.

נכנסתי לסינימה סיטי והמקום היה ריק יחסית מבדרך כלל.
ניגשתי לקופה והתעלמתי מהשלום של הבחורה בצידו השני של הזכוכית.
בחנתי את מעט הסרטים שאמורים להתחיל בקרוב.
שם של סרט אימה תפס את עיניי, מתחיל בשעה 21:00.
בדקתי את השעה בנייד, 20:55, מצויין.
ביקשתי מהנערה המשועממת כרטיס אחד לסרט.
"האולם די ריק, יש 10 שורות, רוצה באמצע?"
"שיהיה".
העברתי לה את האשראי והיא החזירה לי אותו פלוס כרטיס.
קניתי לי זירו וm&m צהוב ונכנסתי לאולם שהיה כבר חשוך.
שורה 5 כסא 6, מצאתי אותו עם הפנס בנייד והתיישבתי.
העפתי את הסניקרס והתיישבתי עם הרגליים על המושב.
שניה לפני שהסרט התחיל נכנס בחור גבוה, שמתי לב אליו רק כשמלמל "סליחה" כשעבר אותי והתיישב שני כסאות מימיני.
התחיל הסרט וכיאה לסרט אימה, לא מספיק שהכל חשוך באולם גם הסרט חשוך ועושה טובה שמראה משהו.
פתחתי את הm&m שלי וסרקתי את האולם.
לא היו שם הרבה אנשים, זוג בשורה לפני, ממש בכסאות מולי.
הבחור הגבוה ועוד שורה שלמה של ילדים רעשנים כמה שורות מאחורי.

האמא קראה לילדיה, המסך היה מואר.
הם ישבו לאכול ואירגנו תיקים.
פתאום ראיתי משני צידי ראשי כפות רגליים.
כל רגל עם גרב לבנה מונחת על משענת הכסא שלי.
אם יש משהו שאני שונאת בגוף האדם זה כפות רגליים.
הסתובבתי קצת ולא ראיתי פנים, הבן אדם נמרח שם על הכסא ורק שיערו בצבץ קצת.
"סליחה" לחשתי ולא הייתה שום תגובה.
"אכפת לך להעיף את הרגליים שלך מהפרצוף שלי?" הרמתי את קולי.
"סליחה, לא שמתי לב שמישהו יושב פה" אמר בקול והוריד את רגליו.
עוד לפני שהספקתי לראות מי מתרומם שם בכסא האישה מהזוג שישב לפני הסתובבה אליי ואמרה לי "ששש!".
חזרתי להתרכז במסך אבל אז להוא מאחורה צלצל הנייד בקולי קולות.
הפעם זה היה הגבר שהסתובב "נו באמת!" וחזר לצפות במתרחש במסך.
צחקתי לעצמי בשקט ושמעתי גם את ההוא מאחורי מגחך.

הילדים והאמא ישבו עכשיו ברכב והיו בנסיעה.
מישהו התיישב לידי, בכסא הצמוד אליי.
הרגשתי שחודרים לי למרחב הפרטי.
הסטתי את שיערי לצד שפנה לאיש שהרס את ההרמוניה של הלבד שלי.

"כיביתי את הנייד" האיש לידי הודיע ואז הבנתי שזה ההוא עם הגרביים הלבנות.
"אחלה" אמרתי ביובש כשאני ממשיכה להסתכל למסך אבל לא הייתי מרוכזת במה שהוקרן ממנו.
"רוצה?" הוא דחף את הפופקורן שלו לתוך שדה הראיה שלי.
סימנתי לו בידי שלא.
ואז על אוטומט הושטתי את שקית הm&m שלי לכיוונו,
"אני לא איש של שוקולד" אמר והחזרתי אותה לחיקי.
מי לעזאזל לא איש של שוקולד? המשכתי לבהות במסך.

הגבוה בצד השני שלי התחיל לנחור חזק יותר מה שגרם לי להזיז את המבט אליו ולדפוק לעצמי עם היד על המצח, זה מה שהיה חסר לי עכשיו.
"פעם ראשונה שאני בא לסרט לבד" ההוא המשיך לחפור.
"גם אני" עניתי בחוסר עניין במטרה שיבין ויסתום.
היה קטע מבהיל בסרט ושנינו קפצנו קצת, מה שגרם לשנינו לצחוק.
הסתכלתי עליו בזווית העין והיה חשוך אז לא ראיתי הרבה פרט לאצבע שצמודה לשפתיו המסמנת 'ששש'.

"אז למה את פה לבד?" לחש בזמן ששנינו מסתכלים במסך הגדול.
"הרבה זמן רציתי ללכת לסרט לבד ולא היה לי אומץ" לחשתי בחזרה בלי להביט בו.

וככה המשכנו להביט בסרט וללחוש אחד לשני ומידי פעם לצחקק כשהזוג מלפנינו הסתובב עם מבט עצבני.
והגבוה המשיך לנחור, באיזה שלב מישהו מאחורה זרק לכיוונו פופקורן.
והלבד שלי בסרט נהיה ביחד עם מישהו זר.
כשכבר ידע בת כמה אני ומאיפה אני ואני ידעתי את פרטיו.

כבר שעה עברה מתחילת הסרט ושום דבר מיוחד לא קרה שם.
"מי את אומרת ימות ראשון?" שמעתי אותו לוחש ולועס.
אין לי מושג סימנתי בידיי.
"אני אומר החתול" המשיך בשיחה עם עצמו.
ואכן כך קרה.
"נראה כאילו ראית את הסרט הזה כבר".
"אני לא חובב סרטי אימה"
"אז מה אתה עושה פה?" גיחכתי.
"זה הסרט הכי נורמלי שהתחיל כשבאתי" גילגלתי את עיני, גם ככה לא רואים כלום.

"את תצטרכי לשמור עליי"
"מה?" הסתכלתי לכיוונו, לא ראיתי הרבה כי הסטתי את המבט מהר. לא לבהות בו.
"אני מפחד" הוא היה חצי רציני וצחקתי.

זה הסרט הכי דפוק שראיתי בחיי.
האבא מת לקראת הסוף גם האמא מתה בתחילת הסרט והילדים המסכנים נשארו עם החברה המשוגעת של האבא.

ממש לפני שהסרט נגמר, היה ממש חשוך.
הרגשתי נשימות על האוזן שלי וצמרמורת חלפה בגופי.
"שבוע הבא, קומדיה, אותה שעה" ואז הוא קם והלך.
הספקתי לראות רק את גבו.
מה זה היה, חשבתי לעצמי.

כשהאור נדלק שפשפתי את עיני.
והגבוה עוד נחר לו בנחת.
ניסר לי את הראש.
כולם יצאו והמנקה נכנסה.
באתי לצאת מהשורה ואז הבטתי לאחור.
הגבוה עדיין ישן.
התקרבתי אליו, "היי, קום" אמרתי "נגמר הסרט..." אבל הגבוה היה בשלו.
נגעתי בידו והוא קפץ, פקח את עיניו ומיד עצם ושפשף אותן.
"אהבת את הסרט?"
"מה? כן..." גיחכתי ונשכתי את השפה כדי לא לצחוק בקול.

התחלתי ללכת לכיוון היציאה והגבוה היה אחריי.
"נרדמתי ממש לקראת הסוף, מה היה?"
צחקתי, לא יכולתי לשלוט בזה, לכי תספרי לו תקציר של כל הסרט הדפוק הזה עכשיו.
"לא משהו מיוחד, יהיה לו סרט המשך, אתה בטוח תאהב".
"וואלה..."
"הנגריה 2"
"מה?" הוא חיפש משהו בכיסו הקדמי של הג'ינס והוציא את הכרטיס של הסרט.
"לא חשוב, אחלה לילה" והלכתי לדרכי.

כשהתיישבתי ברכב צחקתי לעצמי.
איזו הזיה זאת הייתה.
ההוא עם הגרביים הלבנות נעלם כלא היה.
היה או לא היה?
הרגיש כמו לצפות בסרט עם זר היושב מצידו השני של המסך.

#מבוססעלסיפוראמיתי

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Snow Gold עקוב אחר Snow
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Peter Pan
Peter Pan
מריחים את הגרביים עד לכאן :-)
הגב
דווח
Snow Gold
Snow Gold
תסתום את האף
הגב
דווח
Yarin  Levi
Yarin Levi
כתוב בצורה טובה ממש, רותקתי.
הגב
דווח
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
שהכל נהיה בדברו 4
שהכל נהיה בדברו 4
מאת: שיר פיליבה
כמו משוגע 3- פרק כ"א: ליאן קיבלה תשובות ונועם מוכן!
כמו משוגע 3- פרק כ"א: ליאן קיבלה תשובות ונועם מוכן!
מאת: תומר דגן
איפוס מחדש פרק 47
איפוס מחדש פרק 47
מאת: Maya B
הלב שלי עייף
הלב שלי עייף
מאת: אבודה באפלה
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D