כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

סיפור אהבתם של אימא ואבא שלי.

פרידה ישבה לידו ואחזה בידו בשתי ידיה יהיה שלום אהוב שלי, נוח על משכבך בשלום ונתנה לו בפעם האחרונה נשיקת לילה טוב.

יש שאומרים שהבית שלך מעצב אותך מבחינת אישיות. איפה שגדלת מראה על איזה בנאדם תהיה? אבל הבית שגדלתי היה נוקשה, קר ומנוכר בלי חיבוק או נשיקה לא מדברים על אהבה בית שבו השתיקה יפה. כי הזיכרונות שלהם של אבא ואימא שלי עדיין מהדהדים משם. תמיד ריחמתי עליהם מתי הם יתגברו על האובדן וימשיכו הלאה יניחו לעבר לעבור? אבל לכל אחד יש כנראה זמן החלמה שונה. כבר בילדותי שהייתי קטן חונכתי על המשפט אל תשליכני בעת זקנה, ולהעניק כבוד למבוגרים באשר הם וגם שאסור לזרוק אוכל כי יש כאלה שאין להם אפשרות לאכול וכאלה שישנים רעבים. שאוכל נחשב למותרות אז תמיד להגיד תודה על מה שיש וגם אם לא טעים לאכול מאי נעימות. כנראה שבתקופה שלהם טעים לא הייתה אופציה אכלת בשביל לשרוד, והם חיו בתת תנאים אז להיות בררן למה שאתה מכניס לפה בשבילם זה נחשב לחוצפה. אימא ואבא שלי כמו שכבר הבנתם ניצולי שואה שניהם עברו דברים שהמוח האנושי לא יכול להכיל לפעמים עדיף לא לשמוע מלשמוע ולהצטער ששמעת.

אבל המספרים שמקועקעים להם על הזרועות לא משאירים מקום לספק, סיפור מצמרר הרבה יותר מכל סרט אימה שתראו. להבדיל מהמספר שמקריא סיפור הם סיפרו את סיפורם הם היו שם, עדים מהשורה הראשונה שראו ושמעו הכל ממקור ראשון ואמין. יש הוכחה יותר חותכת מקעקוע שטבוע בגוף שלהם ומזכיר להם את מה שהם היו צריכים לעבור? אירוני שפה יש אנשים שרוצים בכוונה להיות רזים ושם לא הייתה להם בררה דיאטה בכפייה. גופות שנערמות בערמות ואנשים חיוורים שלדים מהלכים, זומבים חצי חיים חצי מתים. ילדים שמפספסים את הנעורים וכבר מגיל צעיר מתבגרים ונהפכים לגברים צעירים פועלים שעובדים כמו עבדים. כי זה לא מקום לילדים, הילדים ביחד עם הזקנים לא מועילים ורק מזיקים כי צריך לטפל ולדאוג להם וזה מקום קשוח ולא גנון או בית הבראה. סלקציה החיים שנגדעים בהנפת יד מי שאין לו שימוש הולך ולא חוזר העשן השחור שיוצא מהארובה מכסה את השמיים. הקולות האחרונים שלהם היבבות הצעקות התחנונים לא הועילו שהדלת של תא הגז נסגרת ומשם למשרפות. עשרות אלפי אנשים שמתו שם בתאי גזים כי הארובה לא חדלה מלפעול והעשן לא הפסיק להוציא עשן.

מחנות עבודה ועבודות סיזיפיות לעבוד כדי לחיות לעבוד כדי לשרוד. הסבל הוא כבר לא הכאב הפיזי כמו הכאב הנפשי מהניתוק מהחיים הנורמטיביים שהכרת שאתה לאט מאבד צלם אנוש. חי כמו חיה שאתה התרגלת לקבל פקודות, להישמע להוראות, קובעים לך ומחליטים עלייך שאין לך שליטה על חייך שתלויים במישהו אחר שיקבע את גורלך במין רולטה רוסית שכל יום זה נס ששרדת שמישהו אחר נרצח ואתה מחכה מתי יגיע תורך ויגאל אותך מההמתנה המורטת עצבים הזו. שמישהו לוקח חיים סתם ככה כי זה משעשע ומצחיק אותו. שמישהו סתם כי בא לו יכול ללחוץ על ההדק של האקדח ומוות שהיה כל כך קרוב נוגע לא נוגע אבל תמיד נוכח. אלה היו הסיפורים שלהם דרך הסיפורים שלהם למדתי להעריך ולהוקיר את פעילותם ואת המסע המפרך שהם עברו במיוחד בילדות הדברים שהם סיפרו לי רדפו אותי במשך שנים. איך אפשר לשכוח ולא לזכור לא פלא שהזיכרונות האלה משם עדיין חרותים, מצולקים, בראש שלהם אי אפשר לתת לדברים האלה לשכוח.

השנים עברו וחלפו מילד הולל ופרוע התמסדתי והבאנו לעולם 3 ילדים הכל היה על פניו מושלם אבל לפתע הגיע המחלה הארורה בדמעות אימא שלי אמרה שאבא שלי במצב לא טוב ושאגיע וסימה את השיחה במשפט "היסטוריה חוזרת על עצמה" כאילו שהיא נשארת לבדה בעולם בלי אף אחד להיאחז בו. לא הבנתי אני הרי הבן שלה ויש לה נכדים איך היא יכולה להוציא משפט שכזה? הגעתי לבית חולים ראיתי אותה מתייפחת הכל יהיה בסדר ניסיתי לנחם אותה אבל היא הנהנה שלא. הפעם זה סופי הרופאים אומרים שהוא גוסס שמצבו קשה והוא ממשיך להידרדר שהם נחלמים עליו אבל הגיל והבריאות זה לא כמו שהיה אז. אני כאן אמרתי אני תמיד יהיה כאן בשבילך את יודעת את זה איך יכולת להגיד שההיסטוריה חוזרת על עצמה? יש לך משפחה מורשת. אבל בליבי ידעתי למה הכוונה שלה. המשפחה שהייתה לה מלפני השואה נרצחה על ידי הנאצים ועכשיו בעלה השריד האחרון שעוד נשאר לה מתפרפר בין חיים למוות. הרופאים לא נותנים לו סיכויים זה עיניין של ימים בודדים עד שהלב יפסיק לפעום, אברהם ניצל מהשואה אבל כנראה שאי אפשר להתגרות במזל והמוות תמיד מגיע בסוף במוקדם או מאוחר, הפעם הוא בדרך להפסיד אין לו סיכוי להינצל מהמחלה שכבר גוברת על מערכת החיסון שלו.

אולי במוות שלו אברהם ימצא נחת להתאחד עם משפחתו שם למעלה ולחכות לפרידה אשתו כשתגיע שמלאך המוות יחפוץ בכך. שניהם שרדו את המחנה ההשמדה שנחשב לאכזר ביותר אושוויץ. אלה שניצלו תמיד חיו עם השאלה שלא מניחה להם למה דווקא אני? מזל? גורל? אלוהים? טוב אליו ניתן פחות קרדיט ויותר תלונות איך נתת לדבר האיום הזה לקרות גם שותף לרצח 6 מיליון זה עדיין שותף שאתה רואה ובוחר להתעלם. בבית שהיו בו הרבה שתיקות לפתע ראיתי את אימא שלי אמוציונלית, נסערת, מתפרצת בבכי. הרבה מחשבות ותהיות חלפו לי באותו רגע שבו ראיתי את אימא שלי כמו שלא ראיתי אותה קודם לכן, נשברת לא מסתירה את הדמעות שנותנת להם בחופשיות לזלוג מעיניה. בזמן שאני יושב וממתין בסבלנות ואיפוק לתוצאות, אני שם לב שאימא שלי חסרת אונים מתפללת לזה שהיא סלדה ממנו תיעבה אותו הרי איך משהו רחום וחנון יכול לחולל דבר טרגי שכזה? שתמיד ששאלו את פרידה עם היא מאמינה פרידה אמרה שהאלוהים שלה מת בשואה וגם עם הוא קיים הוא לא ראוי לאמונה שלה בו מבחינתה אלוהים נחשב כהמצאה. אבל לראשונה בחיי הרי ראיתי אותה מתפללת ומבקשת ממנו "אם יש אלוהים תעשה איתי חסד תשאיר אותו בחיים אל תיקח לי אותו או כל מה שנשאר לי" זה מצחיק שאתה יודע שמתישהו המוות יגיע אבל למרות הידיעה אתה לא יודע להכין את עצמך לרגע של פרדה.

אבל באותו הרגע הבנתי שאומנם בחדר ניתוח נמצא אבא שלי אבל באותו חדר ניתוח נמצא בעלה שחלק איתה חיים שלמים שהיא יכולה לשתף מישהו ברגשות שלה לבכות, להתרפק ולהתפרק לידו מישהו שידע להרים אותה, לעודד אותה, שהבין אותה רק בשלב מאוחר הבנתי שהם הכירו שם במחנה ההשמדה לפעמים קשה להרפות מהאחיזה שזה נגמר להודות שזו זה הוא איננו. מעבר לאבא שלי ולבעלה יש לו עוד תואר הוא היה הגיבור שלה, המלאך השומר שלה שסיכן את חייו על מנת להגן עליה הוא הציל אותה ממוות בטוח החביא אותה בין הגוויות וכיסה אותה שיחשבו שהיא מתה. הנאצים גם חפרו בורות ענק וזרקו את הגופות לבור שירקבו שם, פרידה הסתתרה עד שהם הלכו ובלילה שהיא הרגישה בטוחה ומוגנת פרידה חפרה את דרכה החוצה וברחה ליער בלי שהבחינו בא. ובסוף המלחמה הם נהפכו לזוג ויצרו חיים.

הרופא יצא החוצה "יש לי בשורה לא נעימה לבשר לכם" ככה הוא פתח את דבריו עשינו כל מה שיכולנו אבל לצערי איבדנו אותו - מצטער. חיבקתי את אימא שלי שמה היא רצתה זה רק לראות אותו בפעם האחרונה לבד, הרופא הכניס אותה לחדר ויצא פרידה הורידה את הכיסוי פנים שכיסו אותו אברהם היה נראה כל כך שלוו ונינוח שעיניו סגורות. עכשיו הוא יוכל ולהניח למשקעי העבר לחלוף בלי לחיות בטראומה עם אותם חזיונות משם של רוחות של המשפחה שלו שבאות אליו. פרידה ישבה לידו ואחזה בידו בשתי ידיה יהיה שלום אהוב שלי, נוח על משכבך בשלום ונתנה לו בפעם האחרונה נשיקת לילה טוב.
היום אם תשאלו את פרידה על השואה היא תשמיט פרטים לא תדע לספר לכם במדויק. אבל היא כן תדע לספר לכם על אברהם מי הוא היה בשבילה. הגואל, המשיח, האלוהים שלה כי בלעדיו כנראה היא לא הייתה חיה, עוד שם ומספר לרשימה האינסופית של 6 מיליון הקורבנות. ואני לעומת זו לא יודע עם אלוהים קיים? כי נסתרות דרכי האל או שהוא פועל בדרכים מעוותות כי הם אברהם לא היה מציל את פרידה לא הייתי נולד ולא הייתי יכול לספר לכם את סיפורם המעורר השראה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Alon PAGLIN עקוב אחר Alon
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
C E
C E
כתיבה מרתקת ואחלה שיר !!
הגב
דווח
Alon PAGLIN
Alon PAGLIN
שמח אהבת
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
Alon PAGLIN
ילדים זה שמחה אבל בשבילה הילדים היו האושר שלה, החמצן שלה ואיך אפשר לחיות בלי חמצן?
ילדים זה שמחה אבל בשבילה הילדים היו האושר שלה, החמצן שלה ואיך אפשר לחיות בלי חמצן?
מאת: Alon PAGLIN
אם הכל יפה איך אהבה נהפכה למכועת?
אם הכל יפה איך אהבה נהפכה למכועת?
מאת: Alon PAGLIN
יש הרבה סוגים של אהבה אהבה האמיתית זו אהבה שאינה תלויה בדבר.
יש הרבה סוגים של אהבה אהבה האמיתית זו אהבה שאינה תלויה בדבר.
מאת: Alon PAGLIN
she's always a woman to me
she's always a woman to me
מאת: Alon PAGLIN
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
סיפורים אחרונים
את
את
מאת: Xx-badbitch xx
יתושים
יתושים
מאת: Anonymous Princess
איפוס מחדש פרק 30+31
איפוס מחדש פרק 30+31
מאת: Maya B
פלאשבק
פלאשבק
מאת: Stav Holz
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer