כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

דוד גיא

######

אני מתעורר מקרן אור שנוחתת לי בדיוק בזוית של העין הסגורה,
שבת בבוקר.
שקט.
דממת אלחוט.

אני בלית ברירה מרים את העפעפיים לצליל השקט המענג שאני כל כך אוהב בשנים האחרונות.
מרגיש שהשמש ממיסה לי את העין,
אבל זה בסדר..
כי שבת היום.
והיום אני מבקר את סול.

היא עוד שניה וחצי תהיה בת שנה.
שנה.
לא מאמין כמה מהר היא עברה.

התקלחתי ושמתי את המכופתרת הלבנה הרופפת הסטלנית שלי,
לא דופק חשבון גם אם הזיעה הקרה תגיח.
ובעצם, שתגיח.
למי אכפת כבר.
זה לא סוד שלאח הקטן, הבעייתי והמאומץ יש הלם קרב. כל המשפחה כבר התרחששה לכל עבר. ככה זה בחיים. זה מה יש. הכל דלף.
כמה אפשר להסתיר ולשקר?
בסוף האמת תצא.
והיא יצאה.

כולם יודעים הכל, אבל אף אחד לא מתעסק עם הפיל בחדר. כולם אלגנטים להפליא, כמו בית מלוכה בריטי, אף אחד לא דורך לאף אחד על הפצעים הפתוחים.
כולם מתעלמים מהם כלא היו.
בשונה מילדים, שתמיד יגידו לך את מה שהם כבר יודעים בפנים.

רכסתי את הג'ינס שלאט מתחיל להרגיש לי כן אותנטי ולא איזה חלק חילוף מוזר שלא שייך לגוף, אחרי שנתיים של פוטרים ומכנסי בית.
הסתכלתי במראה,
נגעתי בפנים, בזיפים, בשיער, וחייכתי בכוח למראה.
פייק איט טיל יו מייק איט פעם מישהי חכמה אמרה.
זה עבד, לכמה דקות ספורות.

הנסיעה לצפון הרגישה נצח.

עידו הדליק את הרדיו, ואני השענתי את הכיסא שלי אחורה כאילו אני נח. לא התחשק לי לדבר עם אף אחד.
בהיותו הבייביסיטר הפרטי שלי, הוא כבר למד להכיר אותי

הגענו צפונה והכל כבר ירוק.
אין על הצפון בחורף.
הוא החנה את הרכב והביא לי את המקל הליכה שלי.
נכנסנו לבית.

לא הייתי בצפון הרבה זמן, לא הרגשתי שזה יהיה חכם אחרי התקרית האחרונה.
היא הזכירה לי לפני הרבה זמן כשזרקתי אגרטל זכוכית לעבר אחותי בהתקף.

לא רציתי לחזור,
שוב להראות את הפרצוף הבעייתי שלי.
הפרצוף שעשה חור בשולחן מעץ עם המקל הליכה שלו כי הבן דוד הפופוליסט והיחידי עם הדיעות הימניות בבית העיז למלמל משהו על זה שצריך להיכנס לעזה ולחסל את כולם בית בית.

ושוב דממה.
לא מהסוג הטוב.

בתכלס הוא לא אשם.
זו דעתו.
הוא לא ראה את הדם, את ההרס הבלעדי שיש במלחמה. ואני שמח בשבילו.

נדדתי במחשבות שלי לכמה דקות.
לא ממש ידעתי לאן ללכת קודם.
נתקפתי חרדה חברתית קלה.

בזוית העין הבחנתי בדמות המלאכית המושיעה ניגשת אלי,
"החולצה יפה אח קטן", וחייכה אלי.
ירדן, וסול בידיה.

חייכתי. "תודה".

באתי לשאול לשלום השובבה הקטנה, אבל אחותי הספיקה להשחיל עוד שאלה.

"איך הרגל?"

החיוך ירד.
"אני לא יודע, אולי צריך לנתח, נראה".
העברתי נושא מהר.
אבל היא עזבה את זה. היא מכירה אותי. היא לא תדרוך על הפצעים שלי לעולם.

"מה שלום האחיינית האהובה שלי?"
נראית כמו אפרוח קטן שברח מהלול,
עיניים ספק דבש ספק ירקרקות וגדולות, בוהות במרחב בסקרנות.
אצבעות ידיים ורגליים קטנות שאני לא יכול למנוע מעצמי מלאכול.
רוך אנושי וטהור.

חייכתי אליה חיוך רחב ודיגדגתי לה את הסנטר המרויר, והיא חייכה לי בחזרה חיוך מלא ברוק אבקת פיות נוטף ומתוק להחריד.
למי שלא מכיר את הערמומית הקטנה, קל לקחת את החיוכים שלה כמחמאה.
אבל היא פשוט שמחה מטבעה, מחייכת לכולם.

אני אוהב את זה.
היא היחידה שאיתה אני לא מרגיש מיוחד, חריג.
סתם בנאדם רגיל,
בלי שום עול על הכתפיים,
שום דם על הידיים,
רק...
דוד גיא.
וזה כל מה שאי פעם רציתי להיות.
פשוט.

ולא פשוט להיות לא פשוט בעיני לא פשוט.
זה באמת די פשוט.

.

Guy . עקוב אחר Guy
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שקד
שקד
אין משהו מרגיע וטהור כמו חיוך אמיתי של ילדים! תודה רבה על השיתוף זה מדהים
הגב
דווח
Guy .
Guy .
מסכים, תודה ❤️
הגב
דווח
מישהי .
מישהי .
מדהים.
הגב
דווח
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
Guy .
ילד בגוף של בן 31
ילד בגוף של בן 31
מאת: Guy .
כל הדברים שרציתי לומר ולא הצלחתי.
כל הדברים שרציתי לומר ולא הצלחתי.
מאת: Guy .
לשמוע חיוכים מבעד לחרדה
לשמוע חיוכים מבעד לחרדה
מאת: Guy .
מפלצת המוות
מפלצת המוות
מאת: Guy .
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרגש
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
סיפורים אחרונים
perfect imperfections
perfect imperfections
מאת: No Name Needed .
כתם שחור
כתם שחור
מאת: No Name
רק שניה אחת ! רגע של אופטימיות !
רק שניה אחת ! רגע של אופטימיות !
מאת: ג'רונימו .
 הדרך אל האושר
הדרך אל האושר
מאת: ג'רונימו .