אכילה ריגשית
ממחר דיאטה
צמר גפן מתוק ורוד,
או שבעצם
אולי גלידה ענקית עם שוקולד חם?
פעם אחת אחרונה.
לפני הדיאטה שתגיע מחר.
אכילה ריגשית הם קוראים לזה.
לכל מה שאת עושה בלילות.
מי שאוכל לבד מת לבד.
בינתיים את בחיים ולבד.
אז מה זה כבר משנה?
את מוזגת לך מיץ לתוך כוס ענקית עם קשית,
לוקחת כמה מתוקים ושוקעת לסדרה.
בינג' כפול שמשכיח כל צרה.
בין ביס ללגימה את מחליטה שממחר את תקחי אחריות על כל הטירוף הזה.
את חייבת לשמור על הגיזרה.
'מראה חיצוני לא באמת קובע משהו.
זה נטו הביטחון שאת משדרת.'
את משננת לעצמך.
אבל המילים האלו לא מצליחות לגבור
על השד הזה שאת רואה כשאת מביטה
על עצמך במראה.
קילו או שניים יותר,
זה בדיוק מה שיעכיר לך את האווירה.
כמו חיה כואבת באמצע יער עזוב את רעבה
לא לאוכל.
גם לא לחטיפים או מתוקים.
ובכל זאת;
את לוקחת במבה נוגט,
מעמיסה מהצ'יפס.
וכדי לאזן את כל הטוב הזה
את גם מכינה לך נס עם עוגיות שוקולד צ'יפ.
ערימת עוגיות.
למזלך אין עדים לכל ההרפתקה הזו שאת חווה.
והשעה מספיק מאוחרת כדי להשמיד ראיות.
ועם כל נגיסה את שונאת את עצמך יותר.
אבל ממשיכה כאילו זו איזו משימה שצריך להשלים.
את לא מסוגלת לעצור.
לא כרגע.
נגעת נסעת.
את חורגת בשם הלבד.
בשם ה-'אין לי אף אחד'.
הלילה את טוחנת ערימות של מתוקים.
זה לא כזה משנה שבאיזשהו שלב את כבר
לא מרגישה טעם בפה.
את סתם דוחפת.
העיקר להעמיס.
למלא.
לנפח את כל מה שהתרוקן ממך ולא מרפה.
מצאת לך עוד דרך לברוח
בצורה הכי מתוקה שיש.
או מלוחה.
אף אחד לא ידע.
חוץ ממך והקירות של החדר.
אף אחד לא צריך לדעת.
יום יומיים את חוזרת לעצמך.
למשטר אימונים.
את מפסיקה לצרוך מתוקים.
את בתכלס לא כזו.
מה לך ולכל הרעלים האלו?
מזמן פרשת.
ואין צורך לשתף.
אין צורך לדבר על זה.
זו לא נחשבת בעייה.
את לא מקרה חריג.
סתם התקף זלילה.
ממחר דיאטה.
זה יעלם כאילו לא היה.
לפחות עד להתקף הבא.
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
בכל מקרה סחפת..כיף להיסחף בדברים שאת כותבת
לגמרי אמיצה.
איזו הבנה עמוקה למעשה שעליו פניו נראה בתחום השחור-לבן. כן-לא.
אוכלת-נמנעת.
בולסת-בדיאטה.
אז זהו,
שלרוב זה פשוט לא כך.
לרוב זה כמו שאת מתארת במה שכתבת.
רגש עמוק שמבקשים לטשטש.. לשכוח.
כל הכבוד על הטקסט הזה.
תודה.
