דצמבר שלך
אז האם באמת התגברתי עליך?
30.11, 23:59, עד אתמול:
יש. דצמבר, החודש האהוב עלי בשנה, עם תחושה של סגריריות ואור פה.
23:59, 30.11, אתמול:
לא. לא. לא. עברה שנה כבר? אני שונאת את החודש הזה. קרו לי בו כל כך הרבה דברים רעים והם רק היו מבוא ליום קשה אחד בינואר.
00:00, 01.12.2020
הוא פה. ורק מבחינת יום, כי התאריכים יהיו בחמישי ושישי, חלפה כבר שנה. שלישי-רביעי של ימים בשבוע בשלישי ורביעי בדצמבר. בנהריה.
כל זה נראה רחוק כבר. יש מישהו חדש שגורם לי לחייך. אבל הזיכרון? הוא צף ולא נעלם. הוא כאן. הוא חי, לא גוסס ולא מת. אני עדיין רואה את עצמי בטיילת עם השחף שעף מעלי, עדיין רואה את עצמי בדיינר בשם אלכסנדר משקיפה על שדרות הגעתון. זה היה שלי ובסוף הוא לא.
כשאני חוזרת לסוף של הסוף של דצמבר 2019, נסעתי לחיפה. אני לא רוצה לשים קישורים לקטעים על הנסיעות לנהריה וחיפה בעקבותיו בכוונה, כי התעייפתי מלקרוא על מה שקרה ולא קרה. הוא לא קרא את המכתב שכתבתי לו. אני הייתי ההיפך מקרה כששיתפתי אותו באומץ שכתבתי לו משהו.
ושם, בחיפה, חוויתי התקף חרדה וכאב בטן שהיה המבוא לינואר. אבל רק להתחלה. כי את המישהו החדש הכרתי כמה ימים אחרי. ינואר הוא שלו.
אז האם באמת התגברתי עליך?
זה מפחיד אותי, לחשוב על זה. אני לא יודעת.
אז האם באמת התגברתי עליך?
אני כבר מתקשה לחלום עליך בלילות לפני השינה. אתה לא אמיתי מספיק. לא ראיתי אותך עשרה חודשים עוד מעט.
אז האם באמת התגברתי עליך?
ומה עם כל הזכרונות? החלומות? הפנטזיות? השירים שכתבתי? ככה, להעיף לפח? דצמבר יכול להיות אור בלעדיך, שמש שלי?
אז האם באמת התגברתי עליך?
כן.
ולהתגבר על מישהו שאהבת כל כך הרבה זמן, עם תאריכים שחוזרים, זה קשה. הדמעות קשות. התהליך היה קשה. אבל הראש והבטן, שתמיד אומרים ללב "אנחנו נמרוד", כבר סופרים ימים לקראת הפגישה הבאה עם הבחור החדש. והיא תקרה עוד כמה ימים כשהחודש כבר דצמבר. דצמבר שלו.
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
לא מאמינה שאני אומרת היה שיו
תחליטי בעצמך שזה כבר לא שלו ותאמיני בזה
