כמה טוב שזה לא אתה
כי היית כל כך חלק עצום ממני, שלרגעים שכחתי מי אני בלעדיך.
דיברתי עליך היום.
אחרי חודשים שלמים שלא.
נפגשתי עם חברה מהעבר,
מכרה משותפת של שנינו,
ובין השיחות היא שאלה מה איתך,
לא ידעתי מה לענות,
כי אתה יודע,
כבר אין איתך בעצם.
ושנה אחורה מהיום,
לא ידעתי אם היום הזה יגיע,
כי היית כל כך חלק עצום ממני,
שלרגעים שכחתי מי אני בלעדיך.
והיא שאלה,
אז חייכתי,
כי אתה כבר לא כאן,
וזה הכי בסדר בעולם.
כי אני יותר לא רוצה שתהיה,
חלק מחיי.
והעלנו זכרונות,
מהתקופה שעוד היית,
היית חלק ממני.
ולא כאב לי יותר לדבר עליך,
זה הרגיש טבעי,
שהיית חלק מהעבר שלי,
וזה בסדר,
כי זה עבר.
ופתאום אתה לא נמצא לי במחשבות,
ואני יודעת שזה נשמע גם רע,
אבל לא אכפת לי ממך.
כי אתה פשוט לא חלק ממני.
והיום אני יודעת,
שהגעת על מנת להיות חלק,
והעזיבה שלך הייתה נכונה,
מדויקת,
לתקופת זמן הזאת.
ונכון שנשארו צלקות,
ואני גם יודעת שהן לא יחלפו בקרוב,
כי צילקת חזק.
אך גם הן, נועדו להזכיר לי דבר או שניים בחיים.
ואחרי תקופה די ארוכה,
שכלל לא התעסקת בך.
אני יכולה לומר בלב שלם,
שאתה כבר לא כאן,
לא חלק,
ממני, מחיי, מליבי.
וכמה זה טוב עבורי,
כמה זה מדויק.
כי אם הייתי יודעת שכך זה יעבור,
אולי הייתי בוכה פחות,
כואבת הרבה פחות.
כי היום אין בי שוב רגש.
היית,
והיית השיעור הכי טוב בחיי.
כי היום אני יודעת בדיוק מה אני לא רוצה.
ופעם אמרתי לך,
כמה טוב שזה אתה.
אז הפעם,
כמה טוב שזה לא אתה.
שלח תגובה
