כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

מוסף כיפור: אין זמן טוב יותר לאמת

סלחתי כבר. לעצמי, לה, למי שפגעתי ומי שפגע בי.

לא הייתי בטוח אם לפרסם את זה או לא. זה צעד משמעותי מבחינתי לעשות דבר כזה ולחשוף את זה.
אז כנראה נשברתי ולחצתי העלה.. חלק מהתוכן יכול להיות רגיש לאנשים מסויימים אז נא לשמור על ראש פתוח.

יום כיפור. הזמן המושלם לשבת לעשות בדק בית כשכל העולם שלך עוצר מלכת, הזמן המושלם לחשוב על העבר ועל סליחות ועל חרטות ופגיעות.
שהעולם ידע שאין בי טיפה אחת של חרטה על מה שהיה, אני שלם עם עצמי על הכל כי אני אוהב אותה והיא אהבה אותי בלי קשר להיום. אני כואב כי פגעתי במי שהכי חשובה לי ועצוב שככה זה נגמר, ניחה אני כי אני יודע כבר להתמודד עם הכאב הזה, אני זה שפגעתי בה ככה...
הסיבה היחידה שאני כותב את זה היא לא בשביל אישור, חמלה או תגובות שנאה וכעס שיכולים להתלוות לפה, זה למקרה שהיא תקרא את זה. למקרה שהיא תראה, וסוף סוף להוציא מעצמי את החלק האחרון של הפאזל.

תראי שאני לא פוחד מההשלכות או מהאמת. אני לא פוחד מהעבר או מלאהוב אותך. גם אם העבר לא היה מושלם, אני בהחלט מנסה לעבוד על העתיד.

________________________________________________
זה היה לפני כמעט עשור כשפגשתי אותה לראשונה.
פעם ראשונה שראיתי אותה היא הייתה בת 13.
פעם ראשונה שחשבתי עליה בצורה שונה היה לקראת 15.
פעם ראשונה שהתנשקנו היה חצי שנה אחרי 15. פעם ראשונה שהיינו אינטימים היה גם.
לא חשבנו לרגע אחד שנגיע למקום כזה אבל הגענו. הייתי צריך להיות יותר אחראי ולחכות, הייתי צריך להיות הבוגר ולומר לה בואי נעצור, באמת שרציתי כי לא רציתי לעשות איתה טעויות.
אבל שנינו כל כך רצינו את הביחד הזה ולא הייתי חזק מספיק כדי לבלום.

לא עזבתי אותה לרגע, היא הייתה ועדיין החיים שלי גם אם לא אמרתי לה את זה בזמנו במילים, היא הייתה ועדיין החלום שלי לעתיד.
בצורה רצופה ומוזרה היינו יחד קרוב ל8 שנים עד לפני חצי שנה, רבנו אחרי תחילת הסגר הראשון.
כל זאת והקשר שלנו גם היה נסתר מהעולם רוב הזמן בגלל סיבות מפגרות שלי שרק הכאיבו לה על בסיס קבוע, אבל שמתי לב לזה רק בסוף... שוב אני זבל ואני יודע.

הקשר היה פתוח. רוב הזמן. היו לה קשרים קצרים, היה לי סטוצים, בהתחלה הייתי עם אחרת ואחרי כמה שנים גם נפרדנו בגלל הקשר הזה. בגלל שזה הפך להיות משולש מוזר.. אבל אני והיא תמיד היינו אחד עם השניה.
לא הבנתי עד כמה אני מאוהב בה עד אחרי שאיבדתי אותה.
נזכרתי לומר לה בדקה התשעים כשהיא כבר הלכה ועזבה אותי בתחנת האוטובוס אחרי כמה שעות שישבנו וניסינו להלבין דברים. חשבתי גם שהצלחנו, אבל לא הרבה אחרי היא שוב התעצבנה כאילו כלום לא היה.
כן. אני חלאה, אני זבל, אני הרבה דברים. אבל אני אומר שאנחנו באמת אהבנו כי אם לא אז לא היינו יחד כל השנים האלה, גם בטוב וגם ברע, מחזיקים כנגד כל מי שאמר לנו אחרת, והיו לא מעט, בלי אהבה זה לא היה שורד אפילו דקה.

לא צדתי אותה בשיטתיות, לא חיזרתי אחריה ברחובות, לא הייתי מקסים אותה בפואמות. לאט לאט התחברנו, לאט נוצר קליק, לאט ובטוח התחלנו להרגיש שאנחנו רוצים את הביחד.

כן. במציאות של היום מה שהיה בינינו לא היה מקובל, אני בוגר ממנה בלא מעט, כשהדברים נעשו יותר אינטימים הייתי כמעט שנה אחרי קבע והיא הייתה בתיכון. אבל לא התאהבתי בילדה.
התאהבתי במי שהיא. בשכל, בטבע, בלב, באנרגיות. בעיניים, בנפש.. אהבה אמיתית שהייתה גורמת ללב שלי לפעום חזק כל פעם מחדש כמו בפעם הראשונה.
אהבתי את השטויות הקטנות שלנו, את הקודים והדיבור שאף אחד לא היה מבין, את הישיבות שלנו שגרמו לאנשים לקנא בכמה שאנחנו אוהבים, גם אם לא אמרנו שאנחנו זוג.

אז לא היינו "זוג מושלם" בשום צורה. במיוחד כי לא היינו מוגדרים ככאלה. היינו רבים, היינו צועקים, היינו כועסים ומתבאסים, אבל תמיד היינו משלימים.
לפעמים הייתי פוגע, לפעמים היא.
לפעמים הייתי מכחיש, לפעמים היא.
לפעמים הייתי משקר, לפעמים היא.
אז לא היינו "זוג מושלם" בשום צורה. אבל היינו מאוהבים יותר מכל מי שהיה מסביבנו. ואמרו לנו יותר מפעם.

איפה שהוא בתת מודע ידעתי שהיא האחת בשבילי, אבל הפחדים והטראומות מהעבר לא נתנו לי להבין את זה.. הם דחפו אותי ממנה ותמיד הייתי מחפש לברוח לבנות רנדומליות, קשרים שהם לא קשרים בשביל עוד סטוץ׳ ועוד מערכת חסרת רגש שבה אני לא אפגע.

היום היא בוחנת את העולם דרך עיניים חדשות, עם חבר חדש, עם חיים חדשים, עם חופש אבסולוטי, רחוק ממני.
אני שמנע ממנה כל כך הרבה במהלך השנים בגלל אלף סיבות ותרוצים שכבר לא מעניינים, לא בגלל שהם לא חשובים, אלה בגלל שהבנתי שהם רק פוגעים אז אני נפטר מהם. כמה שאפשר, כמה שיותר. והפוסט הזה הוא אחת מהדרכים.
סוף סוף אני במקום שלא מתחשבן על זה, ששם את עצמו במקום הפגיע כי זה הדבר הנכון לעשות, שמוכן לקחת את הסיכונים כמה שהם יהיו כי בלי להסתכן אי אפשר להרוויח כלום.
ישנם דברים שאני יודע שאני לא אוכל למחוק ממני ולמרות זאת אני נלחם בעצמי כדי להיות טוב יותר.

אז הנה. זה הסיפור שלנו בקליפה שלו.
היה הרבה בדרך וכמו שאין צודקים גם אין מנצחים, שנינו טעינו ושנינו הפסדנו, כי שנינו יצאנו פגועים.

אבל אני לא שונא אותה, אני לא כועס עליה, אני לא מאוכזב ולא נוטר טינה. אני פשוט אוהב אותה..
אני מאמין שגם היא.. אני רוצה להאמין.. אחרת מה בעצם היו כל השנים האלה אם היא לא אהבה אותי באמת?
עד היום מהרגע שנפרדו כל אחד לדרכו לא הייתי עם מישהי, אפילו לא אחת.
אני יודע שעכשיו היא פגועה, כועסת, מבולבלת, שונאת, חלק עליי וחלק על עצמה. אבל אני רוצה להאמין שיגיע יום והיא תירגע קצת, מספיק כדי להסתכל אחורה ולהבין שכן הייתי אידיוט, מפגר, חמור ופחדן.. כדי שאולי נשב כי באמת אני אוהב אותה.. והיום אני גם מודה בזה וגם אמיתי עם זה בניגוד לפעם.

אני יודע שזה ממש באיחור ומאוד לא אופנתי, אני יודע שהסיכויים ממש לא באים לטובתי, כמו שאני יודע שאם הייתי יכול לסובב את הגלגל ולמחוק את הרגע הדבילי הזה וכל אלה שהיו לפניו שבהם לא הראתי לך כמה את באמת חשובה הייתי עושה את זה.
אני אוהב אותך. לטוב ולרע, גם אם את לא רוצה להאמין, גם אם את לא רוצה קשר לזה וגם אם כל העולם יהיה נגדי. גם אם תמציאי סיבות שאני "משקר" וגם אם את חושבת שלא באמת כי את כועסת.
תצעקי. תקללי. תכי אותי אם את צריכה. זה יגיע לי ואני לא אגיב או אחזיר, אני אחכה שתסיימי, תוציאי עליי את הכל כי זה אמת, ואולי זה גם ישחרר לך מהכאב שאת כלאת בפנים..
כי כל מה שתמיד עיניין אותי, גם אם את לא תאמיני, זה שאת תהיי מאושרת..
אז כמו שסגרת מעגל עם האקסית, אולי מתי שהוא נשב גם אני ואת ונדבר רק אמת.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

The Thousand Faces Villain עקוב אחר The Thousand
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
הרושם הוא שהיא אכן אהבה אותך שנים יותר ממה שהגיע לך.. איש לא מחכה לשמוע אותך"סולח לה" כניראה כי אחרי כל הדברים שכתבת פה אינך בעמדה של זכות כלשהי, סליחה כמובן אך נוצר רושם שאתה מאוד עם האף למעלה ו"לא נוטר לה טינה" כשבפועל אולי הייתה צריכה לברוח ממך כבר אז כשהאהבה שלך הייתה פוגענית וקטנה (אני מקווה שהפוסט הזה הוא באמת כל מה שעשית לה ואין עוד הרחבות מהסוג הזה חחח..)
הגב
דווח
The Thousand Faces Villain
The Thousand Faces Villain
אין עוד הרחבות וכמובן שנוצר הרושם הזה כי כל זאת רק הדברים מצד שלי, אני נוטה לא לדבר בשם אחרים על דברים שהם עושים במיוחד מאחורי הגב כי זה שלהם. וכן היה מקום גם לסלוח לה.
לא תמיד הקשר היה כזה, הוא הפך להיות בשנה וחצי או השנתיים האחרונות שזה משהו שלא צויין פה לפני. הדברים הפוגעניים תמיד היו קטנים - אבל גם מצטברים ופה זה בעייתי.
הגב
דווח
guest
"תמיד הייתי מחפש לברוח לבנות רנדומליות, קשרים שהם לא קשרים בשביל עוד סטוץ׳ ועוד מערכת חסרת רגש שבה אני לא אפגע" מעניין.. לזה אתה קורא דברים פוגעניים קטנים? זה החלק הבעייתי ולא זה שזה מצטבר, למרות שאם דברים "קטנים" כמו אלה באמת הצטברו כפי שאמרת אז זה חטא על פשע..חח מדהים שבחרת בפוסט הזה להקטין את הדברים האלה ו"לסלוח" כשבפועל מפתיע שהיא סלחה לך בכלל על אפילו דבר אחד מכל מה שציינת. נוסח מבלבל וההבנה שלך את המושג "אהבה" עוד יותר מבלבל :)
הגב
דווח
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
The Thousand Faces Villain
הוואטסאפ שלך הפך ליומן שלי
הוואטסאפ שלך הפך ליומן שלי
מאת: The Thousand Faces Villain
את הסיבה ואני רק רוצה שתדעי
את הסיבה ואני רק רוצה שתדעי
מאת: The Thousand Faces Villain
אם את טעות שהבנתי שלא טעיתי לגביה
אם את טעות שהבנתי שלא טעיתי לגביה
מאת: The Thousand Faces Villain
חמשת השלבים לצער
חמשת השלבים לצער
מאת: The Thousand Faces Villain
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
סיפורים אחרונים
כוכבים ומה שביניהם
כוכבים ומה שביניהם
מאת: מישל נוימן
משב רוח באוגוסט 20
משב רוח באוגוסט 20
מאת: לין ק
כוכבים ומה שביניהם
כוכבים ומה שביניהם
מאת: מישל נוימן
כוכבים ומה שביניהם
כוכבים ומה שביניהם
מאת: מישל נוימן
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan