כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

אנחנו כאלה,מסוג האנשים האלה

"את כמוני" אמרת לי,"וככל שתשלימי עם זה יותר מהר, ככה החיים שלך יהפכו קלים יותר".

"... המטורפים, הלא משתלבים, המורדים, עושי הצרות, מי שאינם הולכים בתלם, אלה שרואים את הדברים אחרת. הם אינם אוהבים חוקים, ואין להם שום כבוד לסטטוס קוו.
אפשר לצטט אותם, לחלוק עליהם, להלל או להשמיץ אותם. הדבר היחידי שאי אפשר לעשות הוא להתעלם מהם, כי הם משנים דברים. הם דוחפים את המין האנושי קדימה.
וגם אם יש מי שרואים בהם את המטורפים, אנחנו רואים גאונות. כי האנשים המטורפים מספיק כדי לחשוב שהם יכולים לשנות את העולם הם אלה שאכן עושים זאת"(חברת המחשבים 'Apple').

אנחנו כאלה, מסוג האנשים האלה, שנותנים את הכל, אבל אף פעם לא יהיו מוכנים לקבל.
אלו שמשכילים רק בדרכים קשות, ששום דבר שיש להם לא בא להם בקלות.
זה אנחנו, חושבים כל כך הרבה ובמקור טובים אבל לא יודעים להסביר את עצמינו כמו שצריך.
לעיתים קשה לנו הביחד, כי אנחנו בהרבה רגעים צריכים את הלבד.
אנחנו משלמים רק במזומן כי לא מוכנים להתחייב לכלום, מסולקים ממסגרות, ועובדים באלף עבודות זמניות ומזדמנות.
הזמן הוא לא פונקציה, אנחנו חיים את הרגע, ולא אוהבים לחשוב יותר מידי ולמרבה האירוניה, אנחנו בסוף חושבים יותר מכולם.
נקרא לזה מתקפת מחשבות, זה פתאום תופס אותנו. בדרך כלל בלילה, ה"מה יהיה איתנו", ואם ניקח את עצמינו בידיים ונהפוך סוף סוף להיות נורמלים.
בוהים בתקרה, אבודים במחשבות, המוח שלנו מרגיש כאילו הוא עומד לקרוס, כל כך לא יציב.
ואני אגלה לך סוד ילדונת, אנחנו לא באמת סתומים, פשוט המוח שלנו עמוס ולוקח לו יותר זמן לעבד את הדברים ולהפוך את המחשבות למילים.
ואני מסתכל עלייך, ברגע הזה, ואת כל כך מזכירה לי אותי.
גם אני שאפתי כל כך לצאת מהמעגל הזה של הכשלונות, האכזבות, ההרס העצמי.
כל כך רציתי להצליח בהכל, הייתה בי אש כזאת כמו כדור שקופץ בך, שהעיפה אותי כל כך רחוק וגבוה שהיו פעמים שאפילו לא ידעתי איך לרדת.
לפי החיוך האדיש, את מכירה את ההרגשה. גם אני מחייך חיוך כזה כשאני מבין כאב.
את כל כך רוצה להוכיח וחווה כל כך הרבה נפילות. מי שמעז הוא האיש הכי פצוע בחדר.
אנחנו גם מוגדרים ראש אבן, עקשנים, שהולכים תמיד עם הראש בקיר, אולי ביגלל זה הוא כל כך מסורבל ומסובך.
ואנחנו מצליחים כן, אבל בדברים לא רלוונטים, במשחקים, בשגעונות, בבישולים, בלבנות אבל לא בלימודים ולא במסלולים הנכונים.
אנחנו כאלה, לא משנה כמה יאהבו אותנו וכמה יעשו בשבילנו, וכמה שאנחנו נעשה, זה לא יספיק. יש לנו חור בלב שלא מתמלא לעולם.
אנחנו מקולקלים. ואין מחלקה שיודעת איך לתקן אותנו במאה אחוז.
לא פסיכולוגים ולא פסיכיאטרים. רק אולי כמה כדורים מסויימים שלא מחזיקים לטווח הארוך. כמו שאמרתי רק לאותו הרגע.
אלה הם אנחנו. הכבשות השחורות, אלה שהכי קל להאשים בהכל, כי הרי ממילא לא מצפים מאיתנו לכלום. ותכלס די נוח לנו המקום הזה.
וזה כתם, והוא ילווה אותך לעד. ולא נסיכה, אי אפשר לנקות אותו. את לכלוכית נצחית.
גם לא במיליון מעשים טובים, ושלא תביני לא נכון, הנשמה שלך טהורה יותר מאלפי אנשים אחרים, אבל אצלנו הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות.
זה עוד אחד מהמשפטים שנכתבו עלינו.
וההרס עצמי לא נעלם, רק עם השנים אתה הופך פחות מודע אליו, והורס לעצמך בלי להבין למה.
כמה פעמים קרה לך שהחרבת משהו טוב שהיה אמור לקרות לך? וזה מעגל שאי אפשר לצאת מימנו. כלא פרטי. שוב אירוני, אנחנו שכל כך זקוקים לחופש, שחייבים תמיד להיות משוחררים, שנראים מהצד כמו ציפורים. בעצם אסירים. אסירים של עצמינו ושל האישיות הבעייתית שנתקענו איתה.
זאת מלחמה רק עם הפסדים, את תמיד תפסידי במלחמה הזאת. תסתכלי בעיניים של היריב. מלאות ברעל. מוכרות לך? זאת את.
אנחנו כאלה, כאלה שחוזרים שוב ושוב על אותה טעות ולא לומדים לקח.
כמו ילד שממשיך להכניס את המוט לשקע חשמל, כמו פרפר שנמשך לאש, כך גם אנחנו, מכורים לסכנה, מייצרים צרות, איפה שיש יותר בלאגן זה הבית שלנו לשם אנחנו שייכים.
וכמה שאנחנו רוצים חיים נורמלים, בית, כלב גינה, אישה טובה וילדים. אף פעם לא באמת נאמין שכל הטוב הזה שלנו, זה הרי לא מגיע לנו, ולא הגיוני, ומשהו כאן מסריח. אנחנו לרוב מסתפקים במה שיש.
אז נכון, אנחנו אנשים מאוד אופטימים, אבל זה כי לאנשים כמונו אין ברירה אחרת.
לכל אדם יש גבול לכמות החרא שהוא יכול לאכול ולהגיד שטעים לו.
אצלנו זה פשוט הרגל, לאכול חרא, ועד שאנחנו טועמים משהו טעים באמת אנחנו יורקים אותו. הגוף לא מסוגל להכיל טוב.
דפוקים, משוגעים, יש לנו אלף ואחד תארים שהמציאו עלינו, ואין לנו מה לדאוג את לא לבד לפי הסטטיסטיקה על כל 10 אנשים יש אחד כמונו.
כמה דמויות כאלו ראית בסרטים בשירים ובספרים אה?
שהרגשת אליהם חיבור עמוק כל כך....
נו ההוא "הדפוק הזה שעושה לה טוב".
הטיפוס הכריזמטי, הצ'ארמר, הציני, השטותניק,
שכולם אוהבים חוץ מימנו.
שהעטיפה שלו כל כך יפה, אבל הוא תמיד ירגיש מכוער, ולא מובן(את היחידה שמבינה אותו משום מה). שהוא תמיד משאיר אחריו כל כך הרבה בלאגן, ולא יודע איך לנקות אותו. כזה שמסיר אחריות ושם זין על העולם. אדיש, אפטי, לא מתרגש מכלום. ומכור לריגושים. קונפליקט של בנאדם. דבר והיפוכו. סתירה שחייבת סטירה לפעמים. אבל גם בעיקר ליטוף. חיית פרא שזקוקה לאילוף.
יש אנשים שרק מחכים שהתאהבו בהם, אבל לא הוא, הוא מפחד שהתאהבו בו. כי הרי אין לו מושג מה עושים עם אהבה.
שתמיד מזהירים ממנו, שלא כדי להתקרב, אבל תכלס אי אפשר לעמוד בפניו.
ההוא שמסוכסך עם עצמו, אבל כל כך יצירתי בדרך שבה הוא מחריב את החיים שלו.
אומרים שקשה בעליות, אבל כשהחיים שלך כל פעם עולים קצת ויורדים כל כך הרבה, זה יותר קשה. בעיקר כשאתה בנוסף מושך את מי שאיתך למטה.
ובכל זאת אנשים מרגישים כל כך בנוח איתנו, נהנים מחברתנו, אני יסביר לך ילדה...
יש לנו את היכולת הזאת להבין את כולם, כי חווינו את הכאב בשלל צורותיו. אין סוג של כאב שלא נבין, שלא נזדהה. ביגלל זה אנחנו גם רגישים כל כך לסביבה, ופועלים מרגש, ויודעים לגרום לכל אדם להרגיש יחיד ומיוחד. זה עוד אחד מהיתרונות שלנו. בגלל זה אוהבים אותנו כל כך.
אבל אנחנו מפלצות יקירתי, שדים, ערפדים, חיות פרא, בהמות איך שלא תקראי לזה.
כאן זה לא דיסני נסיכה, אין כאן סוף טוב כמו בסרטים, והיפיפייה תברח בסוף מהחיה. וונדי התבגרה וגדלה, ופיטר פן ממש לא היה בעלה. כי אי אפשר להכיל אותנו. אם כל הרצון הטוב.

מה יהיה הסוף שלנו? את נראית לי כמו אחת שמאמינה בסוף הטוב, ואנחנו באמת חיים באושר וכמה שיותר מהר נשלים עם מי שאנחנו, אנחנו נהנה יותר.
ואיך שאנחנו אוהבים להנות מהחיים.
ומי אמר שזה לא נכון לחיות כך? מי קבע?
כל המטיפים המקסימים סביבנו? שהגיעו לאן שהגיעו, גם אנחנו מגיעים לאן שבא לנו ....
את בטח זוכרת איך שקמת בבוקר ומה שחשבת עליו כבר באותו היום היית בכיוון לשם... עושים רק מה שמתחשק.. שום דחיית סיפוקים.
היום כבר יש הכל... ואנחנו? אנחנו אוהבים לטרוף ת'עולם, לטעום מכל מה שיש לו להציע, וזה רע?
אף אחד לא מחליט!
אז כואב לנו יותר, אנחנו מפסידים יותר, נכווים יותר, אבל כמה שאנחנו מעריכים, אין אנשים שמעריכים את הרגע יותר מאיתנו, מכירים את כל הטוב שיש לעולם להציע, ואת הרע?
אנחנו כבר מיומנים להתמודד מול הרוע, ויש כמה שיגידו שאנחנו חלק מימנו.
אנחנו ילדים רעים ואין מה לעשות ילדה, אל תתבגרי לעולם ותביני זה הגורל שלך, זה החיים שנועדו לך... אל תתמודדי!

בקיצור.....
אז את יכולה להמשיך ולנסות,
ולהחליט להפסיק עם השטויות,
את מכורה לחגיגות,
ואת אוהבת להנות,
זה בדם שלך, את לא תצליחי להתנקות,
וכמה שתנסי, וזה קשה לשמוע את זה,
את לא תצליחי להשתנות,
אולי רק בקטנות,
אבל תמיד יישאר לכלוך בפינות,
הר של רצונות,
שגורף ים של אי הבנות,
ולא משנה כמה טובות הכוונות,
על בסיס שבור לא תוכלי לבנות,
את הטעויות והבעיות כבר אי אפשר למנות,
ברגשות שלך לא תצליחי לשלוט,
הצלחות אי אפשר לקנות,
נשאר רק להסיק את המסקנות,
להבין ולקבל את השונות,
זאת מי שאת, תשלימי כבר עם כל החסרונות.

שומע איש מהסוג שלך, אני מהסוג שלי, ואני מודה,
אני קצת מזדהה ונכון אני חיה רעה,
שנעולה על מטרה,
מנווטת את הבלאגן שאתה מתאר למכירה,
נלחמת כמו נמרה,
ואולי פה ושם נכנסת לצרה,
אבל ממש לא כמוך, לי יש ברירה,
אני נגמלתי אני כבר כמעט לא מכורה,
ואני אמשיך להשתנות ועוד אצליח, אני לא מוותרת, אולי אפילו אהיה מורה.
אתה מוזמן להישאר וללכת כל חייך באותה שדרה,
אני אחת שרק מתקדמת, לא חוזרת חזרה.
ואני יש לי ראש, פשוט אין תחת לשבת, ואנ'לא בורה.
בתוכי בוערת אש, ויום אחד, אני יודעת ומאמינה, אפסיק להרגיש זרה,
ולא תוכל לכבות אותי, במילים האלה שלך,
יום יבוא ותוכל לראות, שלכל האנשים האלה מהסוג הזה, אני אהפוך לשגרירה.


חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

A S עקוב אחר A
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
A S
סלחתי
סלחתי
מאת: A S
פספסת אה או אה או פספסת אה או
פספסת אה או אה או פספסת אה או
מאת: A S
להתאהב
להתאהב
מאת: A S
תחיי באומץ!!
תחיי באומץ!!
מאת: A S
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D