כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות

אפילפסיה חלק א'

התמונה לא קשורה

שישי הגיע ואיתה גם הקידוש, הבת זוג שלי ואני מחליטים שאנחנו עושים את הארוחה אצלה במשפחה. יאללה אנחנו מתארגנים ומגיעים. אמא שלה מקבלת אותנו בפנים שמחות ומחייכות והאבא, טוב נו.. הוא קצת פחות. בכל זאת אבא זה אבא, אפשר להבין אותו. אה כן וגם האחייניות הקטנות של חברה שלי מגיעות כמובן. טוב, מספיק אם הדיבורים וההבהות פנים הקרות. של אבא שלה בעיקר, הגיע הזמן לאכול.
השולחן עמוס מכללל טווב, ואני רק חושב בראש,"זהוו, הלכה הדיאטה".
טובב נוו אם כבר אז כבר, לפחות אני יהנה עד הסוף.
בוםםם התקף תוקף אותיי! לא עברה דקה, לא היספקתי לאכול ביסס מכלום וכבר יש לי התקף. אחריי דקה היתאוששתי אבל, אחחח איזה כאב ראש נורא, אני מבקש מרחל מים אבל דחווווף, איך שלקחתי את הכוס היא נפלה על הריצפה ואני שנייה אחריה.
זהוו נגמר. איפה אני? אני פוקח עיניים ורואה את כולם בשוק מימה שקרה לי ואני... טוב אני לא זוכר כלום כרגיל אבל מהר מאוד הבנתי לפי הפנים שלהם שהיה לי התקף. חברה שלי התאפסה והגיבה מהר מאוד, טוב היא כבר רגילה למרות שזה הםתיע אותה גם. היא התחילה להרגיעה את כולם ואמרה שזה רק התקף קטן והכל בסדר. ואני בתוכי רוצה למות. זהו עכשיו בטוח הם לא ירצו שאני יחזור לפה שוב, הלך האוכל הטעים. שיטט איפה האחיינית שלך, אני שואל אותה,"היא נבהלה, הכל בסדר אני ילך להרגיע אותה תמשיך לאכול".
איך אני יכול להמשיך לאכול אחריי מה שעשיתי פה. אני רוצה לבוא איתה אבל בעצם עדיף שלא, היא סתם תיבהל יותר.
הארוחה הסתיימה מהר מאוד, טוב איך לא. זהו חזרנו הביתה, איך שניכנסנו מבלי לחכות שנייה, ישר שאלתי ואמרתי "אך היא.. בסדר? תקשיבי מאמי, אני באמת מצטער, זה הדבר האחרון שרציתי שיקרה לי היום, במיוחד כשהיא שם". לא ידעתי איך להמשיך, מה להגיד אוו לא להגיד, כשהיתחלתי לדבר שוב היא קטעה אותי ואמרה:"שתוק כבר אתה חופר, אני מבינה את הלחץ שלך אבל דיברתי איתה ואמרתי לה שזה היה בלי כוונה ועכשיו הכל בסדר אבל להורים שלי זה היה טיפה יותר מסובך להסביר, במיוחד לאבא שלי אבל לבסוף הוא הבין את זה ואמר שהכל בסדר, העיקר שאתה בסדר".
טוב, זה הרגיע אותי קצת אבל עדיין רצו לי מחשבות בראש של מה יהיה עכשיו, איך הם יקבלו אותי עכשיו.. אם בכלל. הנה, אמא שלי מתקשרת היא בטח שמעה מה שקרה לי, עניתי לה וישר אמרתי."אמא, אני בסדר זה היה רק התקף קטן, הכל בסדר איתי ואני חיי, את יכולה להירגע". (א':איזה התקף היה לך התקף. למה לא אמרתה כלום).
שיט היא בטח לא ידעה, איזה פדיחה. טוב הינה באות הצעקות וקצת נו.. נו.. נו. יאללה הולכים לישון אני שואל, זהו נרגעתי יותר עכשיו. רני נשכב וחברה שלי שוכבת לידי ומחבקת אותי חזק חזק, ואני מסתובב כלפיה מנשק אותה אומר לה תודה על הכל ומחבק אותה בחזרה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Vlad Lebedev עקוב אחר Vlad
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
מסתורין
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
תעזוב לי את היד. עכשיו.
תעזוב לי את היד. עכשיו.
מאת: C Y
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
מאת: Eran Shmuel
סיפורים אחרונים
כשהעבר דופק בדלת
כשהעבר דופק בדלת
מאת: Li Sha
בקרוב אצלך 3
בקרוב אצלך 3
מאת: שיר פיליבה
בקרוב אצלך 3
בקרוב אצלך 3
מאת: שיר פיליבה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz