כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

תחייכי המצלמה עובדת

.

אני מנסה לשחרר את המועקה הזו בלב.
כמו המשחק שמסתובבים במקום עם עיניים עצומות,
אתה נוגע עם האצבע בנקודה על המפה בתקווה שיצאה לך מדינה שווה.
אז ככה אני
מסתובבת במקום
עם הידיים על הפנים
מקווה שאצליח לדייק ואמצע את הנקודה שבוערת בי.
זה כבר לא קשור לאף אחד, זה אני עם עצמי.
אני מכאיבה, מאכזבת ומאמללת. אבל יודעים מה?
אני כבר לא מרחמת.
אז אני אשבור את הראש בקיר, עד שאני אבין איפה הנקודה ההיא.
כמו גרגיר של חול במפה ענקית של העולם, היא מקרינה כאב לכל פינה ופינה.
הרגשות שלי במצב סטטי, שומדבר כבר לא מעורר ולא מכבה אותם.
כל יום דומה לקודמו, אבל זה כבר לא משפיע עליי כי אני יודעת שעדיף ככה מאשר יותר נורא.
וכמו בתחילת כל יום, אני מתיישבת מול המראה, עם עיניים נפוחות משינה ושיער שדומה לחציר בעת קצירה.
מסתכלת לעצמי בעיניים ואומרת
תחייכי, את כבר מכירה את הסרט

EX Readhead עקוב אחר EX
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
תחייכי כי את לוחמת
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה