כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

קורונה טיים

מה עשית לנו הא? מבירה אהובה לפרק במראה שחורה

המצב הזה..
מרגיש לי כאילו כל העולם באמצע פרק גרוע עם חרא ביקורות של מראה שחורה שאין לו סוף, שהוא עדיין בכתיבה.
אני אפילו לא יכולה לחשוב איך זה יסתיים. מתי נחזור למצב ה"נורמלי" שכולנו רגילים אליו, חצי שנה? שנה? אולי אפילו חמש שנים. והבעיה הגדולה היא שאף אחד בעולם כרגע לא יודע מתי זה ייגמר.
שעות, ימים, שבועות, חודשים שכולם נמצאים בבית. מתמודדים עם דברים שלא התמודדנו איתם כל כך הרבה זמן ואפילו דברים שהעדפנו לא להתמודד איתם, העיקר לא להתמודד איתם.
בבית עם ההורים והאחים. בבית עם בן או בת הזוג. בבית עם שותפים. בבסיס עם חברים או שאולי בלי. במלון קורונה ואולי אפילו בבית חולים. וגם לבד. הרבה מזה לבד.
בהתחלה התפנקנו – מלא שעות שינה להשלים, לראות את הסדרות או הסרט החדש שרצינו לראות לפני הרבה זמן אבל העבודה לא אפשרה לנו, לאכול מתי שרוצים ומה שרוצים, ללכת לישון ב-4 לפנות בוקר ולקום ב-2 בצהריים בלי שאף אחד יגיד לנו שזה לא בסדר.
אחר כך – התחלנו להתעסק בדברים שגם רצינו לעשות הרבה זמן. לסדר את החדר, לזרוק את הבגדים שאנחנו לא רוצים ולעשות סדר בארון, למחוק אינסוף תמונות מהמחשב או מהטלפון הנייד, לפתח תחביב.
פתאום – התחלנו להשתגע בבית. כן המצב הזה היה נחמד בערך שבוע שבועיים ואפילו שלושה, לעשות מה שרוצים בבית ולא לשים זין על אף אחד. פתאום כבר הנטפליקס מעצבן את כולנו. פתאום נמאס לראות חדשות ונמאס ללכת לישון בשעות שהן לא שעות. נמאס מהאינסטגרם כי שום דבר לא חדש בו ובפייסבוק יש רק פוסטים קשים על המצב בעולם.
אבל – אנחנו מתחילים לעבור תהליך שכולנו היינו צריכים לעבור. להכיר טיפה יותר את אמא, אבא או האחות הקטנה. לשבת איתם לקפה ולזכור איזה אנשים טובים גידלו אותנו ונתנו לנו את כל כולם לאורך כל כך הרבה שנים. גם אם האחות הקטנה שלנו מעצבנת או האח הקטן פתאום אנחנו מגלים שהם ממש אחלה וכיף לצחוק איתם לצד איזה סרט מצוייר שגם מזמן לא ראינו. שכישרון הציור שלהם השתפר מאז הגן והם כבר לא יוצאים מהקווים.
התחלנו – להכיר את עצמנו. מה אנחנו אוהבים, מה אנחנו לא. ברור שתמיד ידענו דברים כאלה אבל פתאום יש לנו את האופציה להבין לעומק מה אנחנו אוהבים בבר השכונתי, במסלול הליכה שכבר אי אפשר ללכת בו, בחברים הקרובים שמדברים איתנו יום יום בשיחות וידאו כאילו אין הסגר וזה כבר הפך להרגל.
התחלנו להבין שלפעמים אנחנו יכולים להיות מאוד מעצבנים ולפעמים גם אנשים טובים שרק רוצים לעזור.
ועכשיו? – עכשיו ממשיכים בשגרה החדשה של כולנו שהולכת ללוות אותנו ככל הנראה עוד כמה שנים טובות.
המסיכות, שטיפת ידיים מחייבת בכל רגע כמעט, כפפות, ריחוק חברתי, לצאת לרחוב רק אם ממש חייב.
למדנו שלא צריך לטוס למקומות בעולם ואיך כולנו מחכים רק שייגמר ההסגר כדי שנוכל לצאת מהבית אפילו רק בשביל טיול בפארק שליד הבית במרחק קילומטר – כי מותר.
שארץ ישראל מדהימה ביופייה ואיך הטבע חזר לנשום אחרי שכמעט אלפי שנים לא נתנו לו לנשום.
זיהום האוויר ירד, הצמחייה והעצים התמתחו ופרחו במלוא תפארתם, השמיים נקיים והאוויר צח, הציפורים ובעלי החיים כבר לא מסתתרים ומפחדים מאיתנו, הכנרת שלנו כמעט מלאה! דבר שלא היה קיים שנים רבות לא משנה כמות הגשמים שירדו.
פתאום למדנו כמה החיים שלנו חשובים. כמה שהחומריות זה בולשיט ושלא צריך מעבר לפשטות.
הפכנו וחזרנו להיות בני אדם שוב.

ברור לי גם שיש סיכוי גדול שהמצב הזה לא יישמר כמו שהוא היה בזמן ההסגר אבל אני חושבת שסדרי העדיפויות בכל העולם ולא רק בארץ ישראל או אצלנו בשכונה השתנה.
יכול להיות שעוד שנה הכל יכול לחזור להיות כמו שהיה פעם ואז מה עשינו בזה?
טיפה ללמוד, טיפה לחסוך, הרבה לתת, הרבה לאהוב.
העולם שלנו מדהים והגיע הזמן שנעריך אותו.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Blue Hair Love עקוב אחר Blue Hair
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
אגדה
אגדה
מאת: מישהי .
יום 2
יום 2
מאת: המועדון הסודי
עד למילה הבאה שלך
עד למילה הבאה שלך
מאת: Imagine me
נפתח בסול
נפתח בסול
מאת: This Is Me .
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה