אל תצאי איתו
"יגידו שאת עוברת מאחד לאחד"
עבר הרבה זמן מאז שכתבתי את המחשבות שלי, אני יודעת. ואני יודעת שאם לא הבאסה והאכזבה ליד ההודעה שלי והמילה seen מתחת באפור, לא הייתי כותבת.
זה התחיל בספטמבר, כשעוד הייתי עמוק בתוך אהבה שלא ספרה אותי, לא ראתה אותי. גם אני לא הייתי מסוגלת לראות אחרים ובטח שלא לספור אחרים. גם אותו. לא משנה כמה זה קל לשים אליו לב בגלל הגובה, הלב שלי בשמיים ולשם שום גבוה לא יכול להגיע. עכשיו הוא היה בשמים ונחת באדמה, כדברי אהוד מנור ז"ל לשרית חדד בשיר "הייתי בגן עדן" ופתאום דברים התחילו להתבהר. הוא רוצה אותי. אחד החברים שלו. זה שאני כתבתי עליו, הקדשתי לו, נתתי לו הכל. חבר שלו שרוצה שאהיה חברה שלו. או אולי רק סקס. הוא לא ברור ולא מובן. כלום לא ברור ולא מובן.
הסגול הצפוני הפך לדהוי. לראות אדום חזק אני לא מסוגלת, לא משנה כמה הוא הפר את הדממה שלי ביום אחד באוקטובר ונעלם אחרי שבועיים. אני זוכרת את השיחה הראשונה בסוהו בראשון לציון, למרות שהכרנו קודם. וחזרנו להתכתב לאחרונה. פתאום רואים ברור יותר, אבל קולות הרקע חזקים.
"את לא מהבנות האלה"
"אולי לא מהעולם שלהם?"
"יגידו שאת עוברת מאחד לאחד"
"יעשו לך שם של בחורה זולה"
"הם מרכלים, לא כדאי לך"
"הם בוגדים ואת תמצאי את עצמך בוכה שוב"
אני צועקת בכל פעם: "אבל לא קרה כלום! הוא לא רצה אותי!" וזה לא עוזר. לא הייתי מסוגלת לראות כמה חבר שלו יפה עד שחברה לחיים שפגשתי כאן, בMY PEN, גרמה לי לשים לב לזה. הייתי שקועה בו כל כך, התעוורתי. והתחילו להתעופף לי פרפרים בבטן כשקבענו להיפגש. התחלתי ליזום בראש מה אלבש, מה יהיה. גם כשרעשי הרקע הפכו לצרחות, החלטתי להשתמש באטמי אוזניים.
ופתאום הוא מחק את ההודעות על לצאת. פתאום הוא כבר לא עונה. אז רק סקס? ניסיון להשכיב אותי ולהמשיך הלאה? אבל דיברנו והיה לשיחה עומק. הוא התעניין בי! שאל עלי. זה לא נשמע כמוהו, כמו הבחור המופנם והשקט שהכרתי. האם אמרו לו משהו? אבל לא קרה כלום. הוא לא רצה אותי. האם הוא התחרט? ולמה הוא לא עונה? "אל תצאי איתו", ממשיך הקול שלהם להדהד בראש. אני לא אצא איתו כי אני לא רוצה, אלא כי הוא כבר לא רוצה לצאת איתי...
אם רק הייתי גבר
חשבתי שתצבע את הסגול באדום וקשת בענן תהיה נחמדה יותר. חשבתי שיהיה נחמד לבשל פסטה ביחד ולרכב על אופניים. חשבתי שכשניפגש גם ככה אני אבלוט מעל כולם בעיניך. חשבתי לחייך אליך, גם אם בפנים אני עוברת סערה והבנה שמי שרציתי כל כך לא יהיה, איתי. חשבתי הרבה דברים. שוב נסחפתי באופטימיות. טיפשה שכמותי, אני לא משתנה ולא לומדת...
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
