כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

"קל להתעלם-קשה להתחבר"

סוכות, אושפיזין ובאר שבע.

עישנתי סיגריה.
החום בחוץ גרם לי להתחרט עליה שנייה אחרי שהדלקתי אותה.
עמדתי שם עם המצלמה והסיגריה ביד ולפתע שמעתי:
"בוא ג'ינג'י, בוא לקפה", ובראש חשבתי לעצמי, שאני בכלל לא ג'ינג'י!
כשהסתובבתי, עיניי בחנו אדם מבוגר בסביבות גיל ה50, עם משקפיים על קצה החוטם, כיפה על הראש וחיוך ענקי על השפתיים.
"בוא בוא, שב איתי על קפה ותלך לעיסוקייך" אמר לי המבוגר החביב, והחלטתי להצטרף אליו.
כשנכנסתי בשער ביתו היה אפשר להרגיש שהבית הזה מהול באהבה אדירה, אך בעצב, באותה הנשימה.
בקדמת הבית הייתה סוכה אדירה שנראה כי נבנתה בחשיבה רבה, ובקפידה.
"שב בסוכה, אני מכין לנו קפה ומגיע" זרק בזריזות ונכנס אל ביתו.
ישבתי על כיסא הפלסטיק, והסתכלתי סביבי. שלל הקישוטים ומבנה הסוכה מבפנים הראו אכפתיות וסדר מופתי שהעיד המון על בעלי הבית.
חיכיתי לתומי עד שפתאום חזר עם שתי כוסות קפה שחור ומאפרה.
"קח תעשן לך בכיף. אני הפסקתי, אבל אני יודע עד כמה כיף הזבל הזה" צחק בינו לבין עצמו.
לרגע הרגשתי חוסר ביטחון. אני נמצא בבית של אדם זר, בעיר אחרת ובלי טיפת אמונה באלוהים ובמנהגיו.
"כדאי שאקדים ואומר שאני אתאיסט לחלוטין. אני מצטער" אמרתי לו במבוכה.
"אל תדאג בחור, הכול בסדר. איש באמונתו יחייה. הזמנתי אותך לקפה, לא בכדי להחזיר אותך בתשובה. שתה ותרגע" אמר בחיוך ענק שגרם לי לחייך בעצמי.
"אז אתה לא מהסביבה נכון? אתה בטח מרכזניק על פי הקעקועים שעל ידייך והזקן הארוך" אמר.
"כן זה נכון מאוד, אני ועוד כמה חברים הגענו לעיר כדי לראות את המשחק ולטייל בעיר קצת. אני במקור מראשון" השבתי.
"שמעת על המושג אושפיזין?" שאל אותי האדון בשליפה לא ברורה.
"כן, פעם. משהו בסגנון של הכנסת אורחים לא?" השבתי בחוסר ביטחון.
"בדיוק!" אמר בשמחה, "זאת מצווה גדולה להזמין אורחים אלייך לסוכה".
"האמת שאצלי בביניין אפילו לא בנו סוכה. כשהייתי ילד וגרתי בשכונה אחרת דווקא הייתה סוכה, וישבתי בה כמה פעמים סתם עם חברים, אבל לעולם לא בכוונה של שמירה על מצווה כלשהי" השבתי.
"ואיך היה ההווי שלכם שם?" שאל בעיניים מכוונות.
"אני זוכר את זה כמשהו מאוד כיפי. סתם יושבים, מדברים על שטויות" אמרתי בחזרה תוך כדי פלאשבק קטנטן.
"וזאת המטרה חביבי. אמנם אינך אדם דתי, ואפילו רחוק מכך, אבל בכול זאת ישבת שם, ובכול זאת נהנת לך בסך הכול. אושפיזין מטרתו לקרב בנינו, בינך לבין אורחייך" השיב בביטחון.
"הדור שלכם, אין לכם אורחים. או שאתה אוהב את האדם שאיתך, או שאתה סולד ממנו לחלוטין. אף אחד לא אורח, כולם רק תפאורה בהצגה. וזה כואב מאוד לא לדעת מה קורה עם האחר. בגלל זה הכול היום במכשירים שיש לכם בכיס, קל להתעלם-קשה להתחבר, כי אין אורחים. רק תפאורה" השיב בפנים רציניות.
"לא יכולתי להסכים יותר!" אמרתי לו בחזרה.
"אז אני עשיתי את שלי בחג הזה" אמר בחיוך שובה לב.

לאחר שיחת חולין רגילה לקחתי את המצלמה שלי וצילמתי אותו, לחצתי לו את ידי, הודתי לו על הקפה ויצאתי מהדלת.
שהגעתי אל הדירה שלי ושל חבריי נכנסתי בדלת החומה והצרה וראיתי אותם צוחקים. הרגשתי גל חום מגיע אל ליבי וממלא אותי בשמחה שיש לי אנשים כאלה בחיים.
כשיצאנו לדרכנו לכיוון הבית הסתכלתי החוצה מחלון הרכב. בעוד חבריי מעמיסים את המכונית הסתכלתי החוצה וראיתי המון אנשים הולכים לכול מני כיוונים.
אותה תחושה של חמימות מילאה את ליבי
"קל להתעלם-קשה להתחבר" חשבתי ביני לבין עצמי,
"לא אתן להם להיות תפאורה".

עישנתי סיגריה.
החום בחוץ גרם לי להתחרט עליה שנייה אחרי שהדלקתי אותה.
עמדתי שם עם המצלמה והסיגריה ביד ולפתע שמעתי:
"בוא ג'ינג'י, בוא לקפה", ובראש חשבתי לעצמי, שאני בכלל לא ג'ינג'י!
כשהסתובבתי, עיניי בחנו אדם מבוגר בסביבות גיל ה50, עם משקפיים על קצה החוטם, כיפה על הראש וחיוך ענקי על השפתיים.
"בוא בוא, שב איתי על קפה ותלך לעיסוקייך" אמר לי המבוגר החביב, והחלטתי להצטרף אליו.
כשנכנסתי בשער ביתו היה אפשר להרגיש שהבית הזה מהול באהבה אדירה, אך בעצב, באותה הנשימה.
בקדמת הבית הייתה סוכה אדירה שנראה כי נבנתה בחשיבה רבה, ובקפידה.
"שב בסוכה, אני מכין לנו קפה ומגיע" זרק בזריזות ונכנס אל ביתו.
ישבתי על כיסא הפלסטיק, והסתכלתי סביבי. שלל הקישוטים ומבנה הסוכה מבפנים הראו אכפתיות וסדר מופתי שהעיד המון על בעלי הבית.
חיכיתי לתומי עד שפתאום חזר עם שתי כוסות קפה שחור ומאפרה.
"קח תעשן לך בכיף. אני הפסקתי, אבל אני יודע עד כמה כיף הזבל הזה" צחק בינו לבין עצמו.
לרגע הרגשתי חוסר ביטחון. אני נמצא בבית של אדם זר, בעיר אחרת ובלי טיפת אמונה באלוהים ובמנהגיו.
"כדאי שאקדים ואומר שאני אתאיסט לחלוטין. אני מצטער" אמרתי לו במבוכה.
"אל תדאג בחור, הכול בסדר. איש באמונתו יחייה. הזמנתי אותך לקפה, לא בכדי להחזיר אותך בתשובה. שתה ותרגע" אמר בחיוך ענק שגרם לי לחייך בעצמי.
"אז אתה לא מהסביבה נכון? אתה בטח מרכזניק על פי הקעקועים שעל ידייך והזקן הארוך" אמר.
"כן זה נכון מאוד, אני ועוד כמה חברים הגענו לעיר כדי לראות את המשחק ולטייל בעיר קצת. אני במקור מראשון" השבתי.
"שמעת על המושג אושפיזין?" שאל אותי האדון בשליפה לא ברורה.
"כן, פעם. משהו בסגנון של הכנסת אורחים לא?" השבתי בחוסר ביטחון.
"בדיוק!" אמר בשמחה, "זאת מצווה גדולה להזמין אורחים אלייך לסוכה".
"האמת שאצלי בביניין אפילו לא בנו סוכה. כשהייתי ילד וגרתי בשכונה אחרת דווקא הייתה סוכה, וישבתי בה כמה פעמים סתם עם חברים, אבל לעולם לא בכוונה של שמירה על מצווה כלשהי" השבתי.
"ואיך היה ההווי שלכם שם?" שאל בעיניים מכוונות.
"אני זוכר את זה כמשהו מאוד כיפי. סתם יושבים, מדברים על שטויות" אמרתי בחזרה תוך כדי פלאשבק קטנטן.
"וזאת המטרה חביבי. אמנם אינך אדם דתי, ואפילו רחוק מכך, אבל בכול זאת ישבת שם, ובכול זאת נהנת לך בסך הכול. אושפיזין מטרתו לקרב בנינו, בינך לבין אורחייך" השיב בביטחון.
"הדור שלכם, אין לכם אורחים. או שאתה אוהב את האדם שאיתך, או שאתה סולד ממנו לחלוטין. אף אחד לא אורח, כולם רק תפאורה בהצגה. וזה כואב מאוד לא לדעת מה קורה עם האחר. בגלל זה הכול היום במכשירים שיש לכם בכיס, קל להתעלם-קשה להתחבר, כי אין אורחים. רק תפאורה" השיב בפנים רציניות.
"לא יכולתי להסכים יותר!" אמרתי לו בחזרה.
"אז אני עשיתי את שלי בחג הזה" אמר בחיוך שובה לב.

לאחר שיחת חולין רגילה לקחתי את המצלמה שלי וצילמתי אותו, לחצתי לו את ידי, הודתי לו על הקפה ויצאתי מהדלת.
שהגעתי אל הדירה שלי ושל חבריי נכנסתי בדלת החומה והצרה וראיתי אותם צוחקים. הרגשתי גל חום מגיע אל ליבי וממלא אותי בשמחה שיש לי אנשים כאלה בחיים.
כשיצאנו לדרכנו לכיוון הבית הסתכלתי החוצה מחלון הרכב. בעוד חבריי מעמיסים את המכונית הסתכלתי החוצה וראיתי המון אנשים הולכים לכול מני כיוונים.
אותה תחושה של חמימות מילאה את ליבי
"קל להתעלם-קשה להתחבר" חשבתי ביני לבין עצמי,
"לא אתן להם להיות תפאורה".

*סיפור חצי אמיתי ותמונה ועריכה שלי*

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Rom Eliaz עקוב אחר Rom
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
Rom Eliaz
התאהבתי בשמנה.
התאהבתי בשמנה.
מאת: Rom Eliaz
עוד סיפור פרדה, אבל בימים שלנו.
עוד סיפור פרדה, אבל בימים שלנו.
מאת: Rom Eliaz
המדריך לדייט הראשון.
המדריך לדייט הראשון.
מאת: Rom Eliaz
לא אכפת לי.
לא אכפת לי.
מאת: Rom Eliaz
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
היית יכולה להציל אותו
היית יכולה להציל אותו
מאת: Daniella Lev
במעמקי לבי
במעמקי לבי
מאת: דניאל אזרן
עבודה מהבית
עבודה מהבית
מאת: אורי לוי
השדכנית פרק 90
השדכנית פרק 90
מאת: racheli :)
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer