ילדים כמוני
כמעט בכל שבוע צץ ברשת סיפור חדש על בריונות וילדים שמוחרמים, מושפלים או מוכים ללא כל סיבה. כמעט בכל פעם כזו הפצע האישי שלי נפתח מחדש והזיכרונות מדברים בעצמם...
בעוד חודש אחגוג יום הולדת 26, אבל הילד שהייתי, שסבל מבריונות והצקות עוד חי ונושם בתוכי בכל יום ויום. 8 שנים עברו מאז שסיימתי תיכון, התבגרתי קצת, התגייסתי, השתחררתי, סיימתי תואר ראשון, והילד שסומן כמטרה, כטרף קל, הילד שצחקו עליו בשלושה בתי ספר שונים, שחשבתי שנקבר במסדרונות השכחה שבראשי, קם לתחייה בכל פעם כשאני עובר ליד בני נוער בהווה. נכון, זו תקופה חולפת; באיזשהו שלב הבנתי את זה כבר אז וגם היום אומר זאת לילדים כמוני. אבל אני גם רוצה להודות באמת ולומר שמשהו מאותה תקופה נשאר איתך; כל מילת גנאי חודרת מתחת לעור וכל מעשה קונדס נחרט בגוף ובנשמה.
כך הפכתי מילד שצחקו על השיער הדליל שלו לגבר שלא היה מוכן להסתפר 5 שנים רק בגלל הפחד מנעיצת מבטים וגיחוכים; כך הפכתי מילד שנראה לאחרות שזה מצחיק להעמיד פנים שהן מעוניינות בו רק כדי לייצר בדיחה על חשבונו לגבר חסר ביטחון עם נשים.
כך הפכתי מילד שצחקו עליו שהוא גמד לגבר שמרגיש נמוך ליד אחרים אפילו אם הם גבוהים ממנו בסנטימטרים בודדים; כך הפכתי מילד שפשוט צחקו עליו כי זה כנראה "כיף" לגבר שמפחד מאינטראקציה עם אנשים וחושב שהוא דפוק ושרוט מכל הכיוונים.
והכי כואב שהאשמתי את עצמי במצב, הייתי בטוח שזה מגיע לי כי הייתי קטן וחלש מולם. בסוף ילדים כמוני גדלים וסוחבים איתם נפש פגועה ורגשות אשם גם שנים אחרי, והופכים חשדנים כלפי אנשים שרוצים להיכנס לחייהם מהחשש מאינטרס או גרוע יותר - בדיחה על חשבונם. זה נכון שהיום אני צוחק על התקופה ההיא ואני לגמרי במקום אחר בחיים, אבל זה אף פעם לא יעלם או ירפא לתמיד. המסר שלי לילדים כמוני - שום דבר לא דפוק בכם! לכולנו יש פגמים ומי שצוחק על שלכם הוא אדם קטן ונלוז. בסופו של דבר זו תקופה חולפת, גם אם ישנן תופעות לוואי, עדיין אפשר להתחיל חיים חדשים עם האנשים המתאימים, עם קצת שריטות ופחדים.
ובינינו, מי לא מגיע עם שריטות ופחדים?
---
לעוד מילים, הגיגים וקטעים אחרים, מוזמנים לקפוץ לבקר:
https://www.instagram.com/tsahis_words/
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
