כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

"צדקה, גברת, רחמים!"

מהחלון אני רואה את החנות בגדים הקבועה והשבבניק הקבוע שעובד שם מעשן בחוץ. "בא לך שנשב מתישהו על בירה?" אני צועקת לו.

החלטתי לחזור ברגל הפעם מהעבודה. כולה חצי שעה עד הפנימייה, אז אני ארוויח הליכה על הדרך.
ודי, נמאס כבר לחכות לאוטובוס הזה שגם ככה יגיע מפוצץ, עמוס באנשים, וכל הנסיעה חזור זה
לעמוד, לנסות לא להצליב יותר מידי מבטים עם אף אחד ולשתוק.

בדרך חזור, אני, המוזיקה באוזניות ורחוב מלא אנשים. נו טוב, מרכז. שוב עברתי את הפיצריה,
ושוב את המאפיה, והנה הרחוב הראשי, והנה הזקנות האלה שצועקות: "צדקה".
הן נראות כמו עברייניות לשעבר עם מטפחות ורודות וסגולות על הראש, ואני לא יכולה שלא להגניב חיוך, הן מצחיקות אותי, הן לבושות עם שמלות בלויות, עם עגלות שוק ישנות, כפכפים לא מעודכנים וגרביים. הן לא בדיוק הטייפ-קאסט של מישהו. "צדקה, גברת, רחמיייים" הן צורחות, מאיימות שיביאו להן כבר שקל, שניים שלוש, אם תביא רק כמה אגורות, אתה תקבל קללה או "אתה לא מתבייש?" אצלן דין פרוטה זה דין פרוטה, לא בדיוק מאה.

אני עוברת שם, מסתכלת עליהן, כשכולם ברחוב מסתכלים עליהם, בהלם, לא מתייחסים, ולא רוצים לתת להן אגורה שחוקה. קומדיה חינם. איזו גועל אני יאללה. אנשים חיים ככה ומה אני עושה מתפוצצת מצחוק בתוך הלב. לא יכולה שלא להתפוצץ מצחוק מהמראה ההזוי הזה.

אז החלטתי להביא להן עשר לכל אחת, יכול להיות שהן זקנות נרקומניות, יכול להיות שיש להם ילדים נרקומנים, יכול להיות שהן סתם נוכלות, יכול להיות שכל התשובות נכונות, וואלה לא אכפת לי, אני מוציאה עשר עשר לכל אחת והן מתחילות במסכת ברכות של " תבורכי.." וכל המסביב הזה, חייכתי ועמדתי בתחנה, נמאס ללכת ברגל.

עליתי לאוטובוס, והן גם אחריי. כנראה גם להן נמאס. נפלתי על קומדיה של החיים, נכנסתי לאוטובוס והן אחריי, האוטובוס הכי צפוף ביקום, הן התחילו לריב שם עם מישהו שיקום כי הן זקנות. אחת מהן הורידה תמטפחת הורודה, באוטובוס מלא דוסים, פחח, די נו תמשיכו. נהיה ריב, הנהג התערב.
בשלב הזה נחנקתי, גם מהחום והפיצוץ אוכלוסין, וגם מצחוק, די נו, הן הורגות אותי איך הן לא בטלויזיה. הורסות.

כולם מסתכלים עליהן מפוחדים כאילו מה הן כבר יעשו, יהרגו מישהו, למען הכנות, הן נראות כאילו הן מסוגלות. אז הזקנות האלה איבדו כל צלם 'דפיקת חשבון' למישהו וזה מצחיק מצד אחד מצד שני זה עצוב. הן לא רואות ממטר.

וזה השלב שבו אני חושבת על הזדמנויות ונקודות פתיחה, וכמה העולם ההזוי הזה מצחיק ועצוב בדיוק באותו הזמן. כולם חיים בתוכו והמציאות עבור כל אחד כל כך אחרת גם כשאנחנו באותו הנתיב. הן נראות פליטות מ'נווה תרצה' במעטה דתי מפוברק, מלאות בזעם על העולם, שמות פס, מצחיקות ורעות גם יחד. מצד שני הן חמודות. מצד שלישי שיסתמו כבר ת'ג'ורה.

מהחלון אני רואה את החנות בגדים הקבועה והשבבניק הקבוע שעובד שם מעשן בחוץ.
"בא לך שנשב מתישהו על בירה?" אני צועקת לו. בלב.

"צדקה תציל ממוות" אני משננת לי בראש. באוטובוס מפוצץ, מלא בחנק.
אני כנראה אלך לקנות שוב שווארמה הערב,
ואשב על החצי קופסה במקום להשתלב.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

מישהי . עקוב אחר מישהי
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
מישהי .
פאקינג זונה
פאקינג זונה
מאת: מישהי .
אין דרך חזרה
אין דרך חזרה
מאת: מישהי .
גרועה בלחסום אותך
גרועה בלחסום אותך
מאת: מישהי .
אולי רק פעם אחרונה?
אולי רק פעם אחרונה?
מאת: מישהי .
קומדיה
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
מאת: Eltchin's Emotions
לא מתנצלת
לא מתנצלת
מאת: Shir Levi
לפני חצי שנה מתתי, ולא משנה מה הרופאים אומרים.
לפני חצי שנה מתתי, ולא משנה מה הרופאים אומרים.
מאת: Nizan Zarotski
בטוחה שתבין 'מלך שלי'.
בטוחה שתבין 'מלך שלי'.
מאת: C Y
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה