כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

ילדי מלחמה

בחלום אני רואה יד לוחצת יד, אני רואה חיים שלווים, ללא נשק, ללא מדים, ללא שנאה.

אנחנו הם ילדי המלחמה.
אלו שנולדו בצל הרקטות,
אלו שגדלו לצד אינטיפאדת הסכינים,
אלו שעלו לאוטובוס בחשש מפיצוץ.
אנחנו אותם ילדים, כן ילדים! שבגיל 18 התגייסו!
בגיל 18 איבדנו כל זכות לבחור.
יום בהיר אחד ופתאום אנחנו עם נשק בידיים,
זחילות, ריצות, מטווחים.
אף אחד לא שאל אם זה מה שאנחנו רוצים.
אנחנו הילדים שמשתחררים בגיל 21,
כל אחד עם השריטה שלו.
יוצאים לאזרחות בגיל 21 עם מטען נפשי של אדם בוגר בן 40.
וכשאנחנו כבר אזרחים, זה לא נגמר שם,
עכשיו לך תגדל ילדים במדינה רוויית מלחמות.
לך תביא לעולם ילד בידיעה שילקח ממך בגיל 18 כשהוא עוד ילד ויחזור בגיל 21 כשהוא אדם אחר.

יושב באמצע השטחים, 50 מטר מימיני ישוב יהודי ובו כ100 משפחות, 500 מטר משמאלי כפר ערבי ובו מספר דומה של משפחות, וביניהם שנאה כזו שאין באף מקום אחר.
יש לי חלום, ובחלום הזה אני רואה ילד מהכפר וילד מהישוב יושבים יחד במעיין ומדברים ביניהם על החיים, על אהבה, על פילוסופיה ועל החיים.
בחלום אני רואה יד לוחצת יד, אני רואה חיים שלווים, ללא נשק, ללא מדים, ללא שנאה.
חלום רחוק, שככל הנראה לא יגיע בימי חיי אם בכלל יגיע.
אך ביום בו יתממש החלום, החיים יהיו יפים יותר.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

רותם ... עקוב אחר רותם
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
באחרית הימים
יגיעו ימים יפים..אמונה(:
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
מומלצים מהמגירה
כי זה תהליך
כי זה תהליך
מאת: גיא .
ארזתי לך מזוודה
ארזתי לך מזוודה
מאת: שבורת כנף
פסימיות
פסימיות
מאת: שבורת כנף