כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3

על אהבה וסמים אחרים

סשן פוסט-טראומה

נכנסתי למשרד שלו, כמו שאני תמיד עושה בימי חמישי בערב.

התיישבתי מולו, הספה נוחה לאללה.
אף פעם לא אהבתי מטפלים.
לא פסיכולוגיים, ולא פסיכיאטרים.
פשוט לא אהבתי מטפלים.

כן הייתה לי הערכה מיוחדת לעובדות סוציאליות. בעיקר כי היה לי ברור שהן עושות את זה מכל הלב. הרי המשכורת פח, התנאים אשפה, והיחס למקצוע שלהן? מחפיר.
ואולי בכלל בגלל שהמטפלת הראשונה שלי הייתה עובדת סוציאלית. עוד בגיל 6.

בכל מקרה, לא אהבתי אותם.
והנה, יושב לי פסיכיאטר, רם המעלה, משקפי ראייה עגולים, של תל אביבי פלצן, שיער מאפיר, אם לא אפור, מסודר. חולצה מכופתרת בצבע כחול בהיר, סגורה, עד אין אוויר. מכנסיים אלגנטיים בצבע כחול כהה שבטח עלו לא פחות מהשכר דירה שלי, וחגורה שהסגירה את זה שהוא כנראה רזה קצת אחרי שקנה את המכנס היקר.

אני מסתכל עליו וכל מה שחשבתי לעצמי בראש,
זה - פאק אני מפחד לשפוך עליו קפה.

החדר הריח כמו בדין. מזכיר ריחות נשיים ונעימים.

"אז גיא, איך עבר השבוע?" שאל עם מבטא צרפתי.
"אתה יודע, עבר".

"אתה יודע, שבוע שעבר היית יותר אופטימי גיא, מה קרה?"
"ד"ר אתה לא יודע שאני תמיד אופטימי?" וצחקתי.
הוא גם גיחגח וחייך. "אל תדאג, אתה על דרך המלך גיא".
אני מקווה.

הוא חיבר כבר את המקליט, ובדק אותו פעמיים. כנראה גם הוא קצת קונטרול פריק.
"מוכן... ?"
"תמיד". עניתי עם פרצוף פוקר פייס.

הוא שוב חייך, והתקרב חזרה לכורסה שלו עם המקליט.
שם אותו על השולחן ולחץ על הכפתור של ההקלטה.

"טוב גיא, עכשיו אני רוצה שתיקח אותי לילדות שלך, לא לצבא".
שנאתי את הסשנים על הילדות. העדפתי לדבר על הצבא, זה היה פחות מביך. סיפור גבורה לעומת המבוכה הנוראה.

"אוקיי".
"תתחיל מתי שתרצה, קח את הזמן".

אני עוצם עיניים. נושם נשימה עמוקה.
בינתיים לא רואה כלום.
אבל מהר התמונה מתחילה להתבהר, אני מדמיין את הדירה שגדלתי בה.
ומתחיל לדבר...

"אני רואה את הדירה, אני רואה את הספות, מריח את הריח של הצחנה. אני נכנס לשירותים ומנקה אותם, עם מברשת שיניים בצבע כחול, שקופה, קטנה. אני רואה את אמא שלי מסתכלת מלמעלה, וצועקת. אחר כך אני מרגיש בעיטה חזקה."

זזתי בעצבנות בספה. אני מקווה שהוא לא שם לב.
כנראה שכן.
התחלתי להזיע. הנשימות של נהיו איטיות יותר. התחלתי לפחד, להרגיש שאני שם...
"היא צורחת עלי, הסיגריה ביד שלה. אני זוכר שפחדתי ממנה יותר כשהיא עישנה, כי ידעתי שבסוף הסיגריה הולכת ככל הנראה להכבות עלי..."

"תמשיך גיא, אני יודע שזה מפחיד".

אני מרגיש כבר את השפה העליונה שלי רטובה, יובש בפה, את השיערות בגב הראש שלי סומרות, ואת הגוף שלי מתחיל להתחמם, להזיע, הצוואר שלי גם.

"אחר כך אני זוכר שהיא הגיעה לסוף של הסיגריה, ואז היא התקרבה אלי..."
הקול שלי התחיל לרעוד, והדמעות כבר התחילו להצטבר. שנאתי כשזה היה קורה לי כשהייתי עם עוד אנשים. כי אז האגו שלי לא נתן לי לשחרר אותן וזה רק יותר גרם לי לרצות לשחרר אותן יותר מהר.

"תמשיך, עוד קצת..."

"והיא.. לקחה את הסיגריה וכיבתה אותה.. עלי...".

בשלב הזה כבר לא יכלתי להתאפק והדמעות כבר ממש היו כמו פלג קטן שנטף. ואז פשוט ניגבתי אותן עם היד, כמו ילד קטן, והמשכתי. עצמתי שוב עיניים.

"אתה יכול לספר לי איפה היא כיבתה אותה?"

"על הגב".

"ואיך זה הרגיש?"

"זה צרב וכאב".

"יופי. בוא נעצור. אני גאה בך, כל הכבוד.
זה מספיק להיום, הכל בסדר".
הרגשתי כמו כישלון. בקושי התחלנו.
רציתי להתעקש אבל זה גרם לי להרגיש שיט אז ויתרתי.

הוא עצר את ההקלטה והביא לי כוס מים.
שתיתי את הכל מהר.

הצצתי בשעון, עברו 20 דקות.
וואו מה

"תספר לי קצת על משהו נחמד שקרה לך השבוע?"

מה נחמד, אני תקוע בבית, אסיר של עצמי.

"אממ, אני עוד מדבר איתה".
"נו מצוין. איך הולך?"
"היא עדיין פה. איתי. אמנם מרחוק אבל עדיין איתי".
"אתה שמח?"

מאוד, היא הכל.

"כן, מאוד". והסתכלתי על הכל בחדר חוץ ממנו.

הוא חייך.
" אתה עדיין לא רוצה שהיא תבוא לראות אותך?"
"אני רוצ.."
"אה סליחה, רוצה אבל לא יכול, נכון". הוא קטע אותי.

הוא צחק איתי על זה, כי הייתי אומר את זה כמו מנטרה.

"אתה חושב שאולי יש אופציה קטנה שהיא לא תיבהל ממך?"
ממש, בחלומות הלילה.
"אולי. אבל אני לא רואה אופציה אחרת. לא כרגע".
"אבל אמרת שגם היא עברה דברים, ושגם היא יכולה להזדהות עם חלק מהדברים".

"אולי. אבל מי רוצה שיקשו לו על החיים, גם ככה הם קשים."
"אולי היא? אמרת שהיא מיוחדת לא?"
"כן, אבל היא בן אדם. זה לא אנושי לרצות חיים כאלה".
"היא אמרה שהיא רוצה לכל החיים?"
"שנינו אומרים".
"אבל אתה לא חושב שיכול להיות שתיפגשו, ויהיה נחמד, ואולי בסוף לא יקרה ביניכם שום דבר משמעותי? אולי אפילו תתראו רק פעם אחת".
הוא לא מבין.
"בסדר עזוב, יהיה טוב".
"גיא אמרנו שפה לא אומרים 'עזוב' ".
"אתה צודק, סליחה".
"וגם לא סליחה. אין לך על מה להגיד סליחה".
"אוקיי".
"אתה רוצה שנדבר על המריחואנה? כמה אתה מעשן?"
"הרבה מדי".
"יותר מ2 ליום?
"יותר מ4 ליום".
" אני מבין. וה4 האלה עוזרים יותר?"
"כן."
"אז תמשיך, אבל תמשיך ל4 רק אם אתה מרגיש שאתה חייב".
"אוקיי".

הוא עצר לשתות מים.
"אז מה אתה אומר גיא, אולי תזמין אותה לבית שלך?"
"אני מנסה"
"איך אתה מנסה? מה השתנה בנסיון שלך משבוע שעבר?"
"חשבתי אולי לבקש מאמא שלה שתטפל בי קצת. ואז ככה היא גם תכיר אותי קצת דרכה וגם היא תרפא אותי קצת".
" נו והתייעצת איתה לגבי זה?"
"לא."
"ולמה אתה מחכה?"
שיגדלו לי ביצים.
"לא יודע, אני לא יודע".
"מה דעתך לנסות?"
"אני אחשוב על זה"
"אוקיי, מעולה. זה כבר טוב לחשוב על זה".

אני חושב על זה כל היום.

הוא שתה עוד מים והמשכנו לדבר על עוד דברים נחמדים יותר, והלכתי הביתה בתחושה מוזרה של פספוס, כאילו שנכשלתי במבחן או משהו בסגנון.

אחותי אספה אותי ממנו, כי לא כדאי שאנהג.

"איך היה כפרות?"
"מושלם, נלך שבוע הבא יחד ללונה פארק לדייט שלישי".
"אתה יודע מה קורה בדייט שלישי."
"את מגעילה ירדן."

היא חייכה חיוך רחב.
ואז שאלה ברצינות יותר,
"איך היה?"

"היה בסדר. קשוח. כרגיל".
"קשוח זה טוב."
"אני מקווה."
"ומה איתה?"
"די ירדן, שחררי."
"טוב. חשבת על שמות?"
"לא, אני צריך לדעת מין".
"אתה לא. תזרום כבר. תחשוב על 4 אופציות, 2 שמות לילדה, ו2 לילד".
"אני אחשוב".

אני מת להיות דוד כבר.

אבל המוח עסוק רק בה.

שאר הנסיעה שמענו גלגלצ. שונא את גלגלצ.

הגענו הביתה.
הדלקתי פייסל על הספה, מול הטלויזיה בסלון.
פייסל רביעי.

טוב, הוא בטח התכוון שזה תקף החל ממחר.

ושאפתי אותו חזק לריאות.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Guy . עקוב אחר Guy
שמור סיפור
לסיפור זה 6 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Myself .
Myself .
מקסים!
הגב
דווח
פשוט אני
פשוט אני
מדהים!
אתה כולך קסם
הגב
דווח
2 אהבתי
Guy .
Guy .
איזה אלופה.. תודה רבה על הפירגונים
הגב
דווח
טען עוד 9 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Guy .
ילד בגוף של בן 31
ילד בגוף של בן 31
מאת: Guy .
כל הדברים שרציתי לומר ולא הצלחתי.
כל הדברים שרציתי לומר ולא הצלחתי.
מאת: Guy .
מפלצת המוות
מפלצת המוות
מאת: Guy .
אני ראוי, אני מבטיח
אני ראוי, אני מבטיח
מאת: Guy .
ילדות
בסוף מתרגלים להכל
בסוף מתרגלים להכל
מאת: Asaf Goldstein
ואז את הגעת
ואז את הגעת
מאת: אתי בן ארויה
"מה ... בתולה"
"מה ... בתולה"
מאת: דפנה דניאל
טלפון ציבורי,
טלפון ציבורי,
מאת: someone else
סיפורים אחרונים
בארץ הפלאות
בארץ הפלאות
מאת: Elizabeth Q
דוסית
דוסית
מאת: מישהי .
זה כבר היה
זה כבר היה
מאת: שלכת כותבת מהלב
מעיין וים-7♥(חלק 1)
מעיין וים-7♥(חלק 1)
מאת: אביטל'וש סיאני
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema