כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

התמודדות

גם מהרע אפשר להוציא טוב

בדידותאני יכולה לספר לכם המון עליה: היא אכזרית, מקיפה אותך מכל כיוון, חוסמת את האוויר. היא רגע מענג של שקט ונחת עמוק כל כך שאי אפשר להכיל אותו. בדידות היא החיים עצמם, הרי בדיוק שם אנחנו נבחנים, כשאנחנו לבד. כשאין לנו כלים, בדיוק ברגע הזה, האם אתה מסוגל להאמין בעצמך?
בדידות, היא מחשלת, היא מלחמה מלאה בתבוסה שנכנסים אליה בזמנים שונים. בדידות קיימת גם כשאתה בחדר מלא אנשים, היא תמיד שם. כי היא חיה טורפת שחיה בתוך הנפש שלך, כפתור הרס עצמי טעון היטב במידע קיומי.
אבל אי אפשר להאשים אותה, הרי אנחנו אלה שיוצרנו אותה. היא לא מתכוונת לעשות רע, היא פשוט נוצרת ברגעים הכי עמוקים, חיה בין הצלקות וניזונה מרגשות, מחשבות וכאבים חבויים.

אני זוכרת את הפעם הראשונה שהכרתי אותה, הייתי בתוך החדר החשוך, הייתי קטנה ופחדתי נורא. האמת, עד היום אני רועדת מפחד כשהאור נופל. עמדתי בפינה ואחזתי חזק במכנסיים שלי, הידיים שלי התכווצו והרפו מתוך אינסטינקט של לחץ. התקדמתי לעבר המנורה על קצות האצבעות, כאילו פחדתי שמפלצת החושך הגדולה תשמע אותי ותגרור אותי אליה אל מתחת למיטה. לא נשמתי באותן שניות, הייתי ממוקדת במטרה שלי- המנורה שעמדה בקצה השני של החדר, התקווה שלי להפגת הפחד. אבל כשלחצתי על המתג האור לא דלק. הייתי כל כך חסרת אונים, כל כך מפוחדת, חשבתי מהר והבנתי שאני צריכה לבדוק אם יש מנורה בתוך בית הנורה. לא הייתה, הרגשתי זרם חזק מושך אותי לתוכו ובאותו הרגע ממש קיוויתי שמישהו יגיע להציל אותי מהחושך הגדול שאני נכנסת לתוכו.

אחר כך חווינו עוד מפגשים, בחלקם אפילו הזמנתי אותה בעצמי. רציתי להרגיש אותה, להיכנס לתוך הבועה של עצמי, להישבר לרסיסים. כדי ללמוד להיות חזקה יותר.
אני לא מכבה את האור, גם לא מול כאלה שלא מבינים, גם לא מול כל אותם מגחכים. כי היה מי שהציל אותי בכל הפעמים שהיא היכתה בי, והיום אני כבר יודעת איך לקרוא לו לעזרה כשאני מזהה אותה מתקדמת לעברי.
בדידות היא עוצמה, היא קצר חשמלי חזק במוח שגורם לך לראות את הכל מעוות מידי וברור מידי בו זמנית. לפעמים היא חושך גדול ולפעמים היא מקלט, אבל תמיד היא טובה. היא מלמדת אותנו על עצמנו יותר ממה שאנחנו מסוגלים בכלל לדמיין, היא מלמדת אותנו לסמוך על עצמנו. היא יודעת שהיא זמנית ואין לה שום תכנון להישאר. רק יושבת מולנו, מקשיבה ומחזיקה לנו את היד עד שנחליט לעזוב אותה. כי נוח לצידה, כל כך נוח עד שאפשר להרגיש איך הצלקות בפנים לאט-לאט מצמיחות תאים חדשים, והכל בפנים מרגיש כמו פריחה אביבית.
אומרים שהזמן הוא תרופה, אז מתי לקחת זמן לעצמך? מתי ישבת ודיברת עם עצמך על עצמך? אין אדם שאין לו כאב, אין אדם שאין לו מטען שהוא סוחב, מכל סוג שהוא. איפה יושב הכאב שלך? ממה אתה רוצה להשתחרר?
איך זה שאנחנו כל כך מתעסקים בלרפא את הגוף, ושוכחים שצריך לרפא גם את הנפש?
בדידות היא בחירה. הרי העולם הזה מלא באנשים, אז איך אפשר בכלל להישאר בודדים?
ואם היא בחירה אז היא ניתנת לשליטה, אנחנו יכולים לבחור מתי להכניס אותה לתוכנו ומתי מגיע זמנה ללכת.

לפעמים אני גולשת למציאות אחרת מכניסה אותה לתוך עצמי ושוקעת בהרהורי הלב עד אור הבוקר, אבל תמיד אני משחררת אותה, כי יש חיים. יש מטרות ודברים זזים. אבל גם הנפש צריכה פורקן, גם הנפש צריכה מרפא וכשאין לה את מי לשתף היא נעשית מצולקת. צלקות שבנפש קשה לראות, קשה לרפא והן אף פעם לא מתאחות מעצמן.
אז תספרו עד עשר, קחו נשימה עמוקה ותחשבו איפה הכי כואב לכם ומה אתם יכולים לעשות למען עצמכם, זאת המתנה הכי גדולה שאתם יכולים להעניק לעצמכם.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Coha a עקוב אחר Coha
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
Coha a
כוס הקפה שלי
כוס הקפה שלי
מאת: Coha a
הזמן שאחרי
הזמן שאחרי
מאת: Coha a
לאביר על הסוס הלבן, שלום
לאביר על הסוס הלבן, שלום
מאת: Coha a
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl