כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

סוף טירונות 02 אפריל 19

איכס.

סוף טירונות 02 עיר הבהדים אפריל 19.
איכס.
המפקדת יושבת ומקריאה קטע על טירונות בו מצויינים אוהלים, גשם, חלפ"סים והשכמה ב4 בבוקר. זה מה שרציתי, רציתי לנשוך את השפתיים חזק בבראור, לרוץ בחמ"ס עם וסט מלא ונשק. לקדש את המזרון המעפן בגדוד ולהתענג על הוואסח. להתעטף באבק ולזכות לימים של שטח וחוסר הגיינה. להרגיש את הסיפוק. להנציח את הרגע, לקטוף את הכומתה בזיעה ובדמעות של אושר.
איפה זה? לא כאן. לא במקום שמגיש ג'חנון לארוחת בוקר ובאסלה שמורידה את המים באופן אוטומטי. אני נגעלת וכועסת ובעיקר מאוכזבת מעצמי. מאוכזבת שנתתי לשברי מאמץ ופחד משמירות לוותר על החלום, לוותר על החוויה.
אני ש. צ מוצדקת ואין לי מה להגיד. אני לא שומרת על אף אחד. בבהדים אין שמירות, אין תורנויות מטבח ואין מצב 2 כשהתנהגתי לא יפה. לא לזה חונכתי, לא ל02, לא לעוד פרק קצר בחיים שחולף לו.
הכל מתפוצץ עכשיו, יום לפני שאני מקבלת את השיבוץ שלי, כל המחשבות כל ההירהורים. הת"ש הטוב, לא רוצה אותו. סבבה?!
משקשקת מפחד לקבל תפקיד של יומיות, כמו פרח טיס לפני צ'ק 15. משקשקת לא להיות. לא להרגיש משמעותית. לא לתרום. לא לעשות קצונה. הרי זה הרגע לו חיכיתי כל החיים. הגיוס. ובשביל מה עשיתי כל כך הרבה מיונים. בשביל מה עשיתי מכינה צבאית. בשביל מה ובשביל מי. התהום בין הכיסאות היא לא המקום שלי.
אבל הכי נורא זה שבטירונות החרטא ברטא הזו התעוררו קשיים- חוסר המעש, השביזות, הדפ"רים שיעשו הכל בשביל קב"ן, השתיקה, אף אחת לא מצליחה להבין מאיפה הגעתי ואני לא כל כך בטוחה לאן יש לי ללכת הרי אני בתוך כלא, אסירה של המערכת. כבולה לשני טורים ול"כן המפקדת", " כן ילדה בת גילי שהתגייסה בסך הכל חמישה חודשים לפניי".
היום סיימתי, שום דבר משמעותי לא קרה, אפילו לא ההשבעה- לא היו הורים, לא היו חיבוקים, לא היו מילים טובות. היתה אווירת פחד מצבע אדום באוויר ואני רק קיוותי שאשכרה תהייה אזעקה בשביל שיהיה לי מה לספר. r>
המקום הזה מעודד ויתורים, בעיקר עצמיים, הוא הורס לי את כל מה שהבטחתי לעצמי לפני חודש כשהבטתי בעצמי במראה באוטו והכרזתי בקול רם איזה מן בן אדם אהיה בצבא.
אז לסיכום של טירונות, ישבתי היום במעגל הציוותי, שמעתי את המפקדת שלי מקריאה מילים שלעולם לא אחווה, הרכנתי את הראש ואכלתי נחש גומי מהצנצנת שהיא חילקה לי.

הלל . עקוב אחר הלל
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
צודק
הגב
דווח
Shayak .
Shayak .
לאן בסוף שובצת?
הגב
דווח
הלל .
הלל .
נשארתי בעיר הבהדים, בתפקיד רע, אנשים רעים, מפקדים רעים. ככה חצי שנה. ביום שלישי האחרון יצאתי לקצונה, לדרך משמעותית
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay