כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

פרומתיאוס.

יומן

מדרגות האבן היו מוכרות לי עד כאב, זיהיתי את צורת החציבה הישנה, הסדקים היפים שנוצרו באקראי, וחלקי האבן המתפוררת מרוב דריסות רגלי האנשים וסוסיהם. הרגלי היה לשבת על הנמוכות שבהן, או הגבוהות ביותר, מלטפת בהסח הדעת פינה מתפוררת, מאזינה עם עוד קבוצת אנשים לדבריו של הפילוסוף, החכם באדם. הוא היה בגיל העמידה, זיפי זקן שגוונים אפורים נשזרו בו עיטר את פניו, גלימה עטויה על כתפיו הגבוהות ממני בכחצי ראש. הטבתי את גלימתי, תכף נקום ונמשיך בהליכה כמו בכל השיעורים. לא למדנו בכיתה. זו הייתה מסורת לימוד אחרת, נעצרים לרבע שעה, ממשיכים ללכת בין סמטאות האבן עד הגיענו לשדות הנמוכים הפרוסים לצידי גשרי האבן, השבילים והחומות ולעיתים גם תחתיהם. זו היתה עיר תלויה על בלימה, הדירות בגובה, כמו על הר. חלק מהמסחר היה למעלה וחלקו למטה, באזור הים והשדות. מחשבותיי נדדו לפרומתיאוס, העובר אותו אני נושאת ברחמי. אני חשה את תנועותיו העדינות עת אני קמה באיטיות מהמדרגה עליה ישבתי, מסתפחת לשורת תלמידיו של החכם, להמשיך בהליכה. אני בחודש שלישי לערך. זה שהעניק לי אותו נסע רחוק. הוא ישוב, אין לדעת מתי. אמצעי תקשורת דלים עד לא קיימים היו אז. כשמישהו היה נוסע במקרה לאותו אזור, היו שולחים מכתב או חבילה, לעיתים מקבלים חזרה לעיתים לא. החכם עוד מרצה הגיגי תורתו של אנכסגורס, אני מקשיבה בחצי אוזן. השמלות שמימיני מוצאות חן בעיני, אשוב לכאן בהמשך. שיעור הבוקר מסתיים הפעם דקות מספר לפני הזמן הקבוע, ואנו מתפזרים. אני צעירה מידי להיריון הזה, אני יודעת. לא יודעים עליו במשפחתי, פרט לאימי ושתי אחיותיי. האחרים כמובן שלא. אבל עוד ידעו, תכף יקשה עלי להסתיר. אינני דואגת. זה מקובל כאן. רק שבן דודי שרצה אותי לעצמו, יחל לחקור ולדרוש. עינו צרה בכל מה שקשור לאוהביי מהמין השני. נשות משפחתי מרכלות על טיפשותו בבת שחוק מהולה בתרעומת, טיפשותו לנכס אותי לעצמו, ואין אני רוצה בכך, ואף האחרים חושבים כמוני. הוא בטוח שהוא צודק וכולם טועים, שאני נועדתי לו. זה די משעשע. דקירת כאב ניתקה אותי מהירהוריי. אחזתי בביטני ונעצרתי, נשענת על החומה הנמוכה בצד וממתינה שיחלוף. זה רק יתגבר, אמרו לי אחיותיי. שאפתי אוויר.
הגוף שלי רותח מחום. נשאבתי להווה שוב. העברתי יד על מצחי, עיניי נפקחות, אני בחדר שלי. הכל בסדר. שלוש הודעות שלא נקראו, אני מתרוממת באיטיות, מתנערת מיוון של לפני הספירה, פותחת את נעילת המקשים ונכנסת לווטסאפ. 26.06.19.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Alma Cohen עקוב אחר Alma
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
קצה ההבנה ...
קצה ההבנה ...
את כותבת כל כך יפה ומיוחד ⁦❤️⁩
הגב
דווח
Alma Cohen
Alma Cohen
תודה רבה❤
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
סיפורים אחרונים
בקרוב אצלך 3
בקרוב אצלך 3
מאת: שיר פיליבה
אפשר גם אחרת פרק 21
אפשר גם אחרת פרק 21
מאת: Maya B
בקרוב אצלך 3
בקרוב אצלך 3
מאת: שיר פיליבה
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions