כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3

מה קורה כשמפסיקים לחפש?

היא ענתה בחיוך מופלא. איזה עיניים! ראיתי בהן שהיא גאה. גאה שהיא בעצם היא, זה בטח משהו מיוחד להיות גאה שאתה זה אתה. אבל מעניין במה היא גאה, יש לה חיוך מדהים ועיניים תכלת כמו ים אבל בגלל זה היא גאה? קצת התעצבנתי שהיא גאה בעצמה רק על זה.

לכל אחד יש את נקודת התורפה שלו, זו שתמיד תדפוק הכל לפני שיגיע משהו טוב.
זמן מה ניסיתי ללא הצלחה לאתר את שלי, לבסוף הפסקתי לחפש.
ומה קורה כשמפסיקים לחפש? בדיוק.

אני זוכר את היום הזה כאילו זה היה אתמול, אפילו שזה היה אתמול.
"רגע, איפה ישבתי? זה היה סמוך למציל אבל פתאום יש פה חמישה כאלה"
מילמלתי לעצמי באמצע חוף גורדון, יום שישי, קצת לפני שקיעת השמש.
אף פעם לא הייתי טוב בזה, זיכרון לטווח קצר. כמו עכשיו כשאני מחפש את המקום שהתיישבתי בו לפני שהתחלתי לרוץ בחוף.
כביכול קל לזכור- מגבת לבנה, עלייה תיק שחור, משמאל סוכת מציל, מימין קבוצת נשים. וזהו.
אין זכר למגבת, לתיק, לפלאפון בתיק, לארנק, למפתחות של הרכב, של הבית...
"אבקש מהמציל שישתמש בכריזה לשאול אם ראו תיק שחור?" שאלתי את עצמי.
"טעות, מי שראה אולי יחשוב לגנוב" עניתי לעצמי. ומיד תהיתי למה אני שואל את עצמי ועוד עונה לעצמי אבל בעצם זה שאני תוהה זה גם נחשב לדבר עם עצמי?
שיט. שוב שאלתי את עצמי.
תוצאות החיפוש שלי עלו בתוהו, החלטתי לבקש עזרה. והיא הייתה שם, היצור הנשגב הזה, וואו! מרחוק היא נראתה כל כך מושלמת וככל שהתקרבתי אפילו הייתה יותר מזה. נדמה שכל החוף עמד מלכת. איזה מתיקות, איזו שלווה במבטה כשהיא מרחפת על החול. מדובר בחזון!

"היי, אפשר שאלה?"
"כן, בטח" היא ענתה בחיוך מופלא. איזה עיניים! ראיתי בהן שהיא גאה. גאה שהיא בעצם היא, זה בטח משהו מיוחד להיות גאה שאתה זה אתה. אבל מעניין במה היא גאה, יש לה חיוך מדהים ועיניים תכלת כמו ים אבל בגלל זה היא גאה? קצת התעצבנתי שהיא גאה בעצמה רק על זה.
ואולי היא בכלל גאה בעצמה על משהו אחר? שאלתי את עצמי. שוב. אז התעצבנתי על עצמי על השאלה שכבר שכחתי שבכלל התעצבנתי עלייה לפני כן.
מכל המחשבות על העיניים ומי גאה במי כבר שכחתי מחיפוש אחר התיק.
"את יודעת מתי נכנסת שבת?" מה? מה בדיוק שאלתי? מכל הדברים בעולם זה מה שעלה לך בראש לירן? איפה כל השנינות שלך יא רכיכה.
"לפי השמיים לא עוד הרבה זמן" היא ענתה בביטחון שאופייני למלכת אנגליה או לפחות לדוכסית. זהו! גיליתי מדוע היא גאה בעצמה, היא דוכסית בביקור מולדת.
"תודה לך... אפרת? רעות? מאיה?"
היא צחקה "ניסיון יפה! אני הגר, ואתה?"השיבה בזמן שאני צולל לתוך עיניה.
החלטתי שאני רוצה את הבחורה הזו, והפעם אציג את עצמי בדרך הכי בטוחה, ראותה והגברית ביותר שבן אנוש אי פעם עשה. רגע האמת, להיות או לחדול, למות או לכבוש את ההר.
"שמי לירן ואני יודע שזה יכול להישמע די אידיוטי אבל... אני לא מאמין גדול באינטואיציות אבל יש לי תחושה שאת ואני זה מעבר... " נעצרתי, בטח איזה דביל פנטזיונר היא חושבת שאני.
חיכיתי לסימן כלשהו ממנה אבל היא לא הגיבה.
"לפחות ניסיתי, היה נעים להכיר" נפרדתי ממנה לשלום, ומחקתי מדימיוני את העתיד שלנו, שזו מבשלת במטבח בזמן שאני מקפל כביסה, והילד שלנו, פרי אהבתנו ליאל זורק פסטה על התקרה ואני מעיר לו 'תפסיק בבקשה ליאל, אמא כבר אמרה לך שאסור לשחק עם אוכל'

"חכה רגע לירן..." שמעתי ספק דמיינתי.
"אתה חמוד" אמרה הדוכסית וחייכה. יששש! "בכל אופן אני צריכה ללכת אבל אשמח להכיר אותך"
"אז את מספר הטלפון שלך" ביקשתי.
"תרשום" ענתה.
פאק! התיק, הארנק, המגבת, הפלאפון! חור שחור מולי. אין פלאפון, אין הגר, אין ליאל, אין פסטה על התקרה.
"אין לי איך לרשום" אמרתי לפני שזו החליטה - "אם זה חשוב לך תזכור בעל פה" ונופפה לשלום.

אלוהים מעמיד אותך במבחן לירן, תזכור את המספר והיא שלך לתמיד. התחלתי לרוץ לאורך החוף בחיפוש אחר התיק שתוך כדי משנן את המספר של הגר - 050-7724357.
עובר סוכה אחר סוכה ומחפש מגבת לבנה, "תזכור 050-772435" מבין שהשמטתי ספרה אבל ניתן להתגבר על זה בחיוג כל האפשרויות שנותרו.
"מה קורה אחי?" משום מקום נעמד מולי דביר מהטירונות, "מכירים?" עניתי. אסור שתתחיל כאן שיחה, יש לי את הגר כמטרה ואשיג אותה! " לירן לא? מרץ 11? יולי 16 בוקרשט? אולי קורס אנגלית ב-2017?"
"מה שתחליט, רק תפסיק לזרוק מספרים" וברחתי, רק זה מה שחסר לי עכשיו.
חלפתי על פני ארבע סוכות, נותרה אחת ותקווה בליבי שזו המיועדת. אלוהים תעזור, מבטיח שאחזור להניח תפילין, להתנדב ואפילו אתייחס יפה לליאל, שיזרוק פסטה על התקרה כמה שירצה.

כן! הנה המגבת, הנה התיק. ריצת אמוק ותחושת ביטחון מתעצמת בתוכי כשאני רחוק כמה מטרים מהיעד, משנן את המספר של הגר "050-77" או לפחות מה שנותר ממנו.
הגעתי. הר הבית בידנו, יש תיק. מוציא את הפלאפון, מתחיל להקליד את המספר ומה שעובר לי בראש זה מרץ 11, יולי 16 וקורס אנגלית ב2017.
בן זונה דביר! בגללו איבדתי את אהבת חיי

לכל אחד יש את נקודת התורפה שלו, זו שתמיד תדפוק הכל לפני שיגיע משהו טוב.
נקודת התורפה שלי? מצאתי אותה לצערי, הזיכרון.
כי מה קורה כשמפסיקים לחפש? בדיוק, מוצאים.

ולגבי הגר? בטח כבר אשכח ממנה, זיכרון גרוע כבר אמרתי?

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Liran Raz עקוב אחר Liran
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Gal Azugi
Gal Azugi
דיאלוגים טובים וכתוב בצורה כנה ואותנטית, יפה.
הגב
דווח
Liran Raz
Liran Raz
כיף לשמוע!
תודה רבה
הגב
דווח
ליאל משעל
ליאל משעל
וואי חץ בלב
הגב
דווח
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
Liran Raz
ארנק, משחקי סוני ובירה
ארנק, משחקי סוני ובירה
מאת: Liran Raz
איתך ובלעדייך
איתך ובלעדייך
מאת: Liran Raz
ספרים שכאלה..
ספרים שכאלה..
מאת: Liran Raz
תקנון הרשמה לכניסה לליבי
תקנון הרשמה לכניסה לליבי
מאת: Liran Raz
אהבה
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
מצחיק
המדריך לשמנה המתחילה
המדריך לשמנה המתחילה
מאת: Linoy Zriker
הבת זונה הזו כמוני
הבת זונה הזו כמוני
מאת: קריסטין .
האגו הנשי והשוקולדים
האגו הנשי והשוקולדים
מאת: Adam gustavo Zyl
בחורה אחרי דייט
בחורה אחרי דייט
מאת: CHEN -
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay