כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

הצל שהרס את חיי

זה היה עוד יום.. הייתי קצת נסערת היום.. לא יודעת למה, משהו באינטואיציה שלי הרגיש לא בסדר. החלטתי לצאת קצת לטיול לבד, לנקות את הראש ממחשבות, להרגע ולנשום אוויר.. ראיתי צל מאחוריי. מי יכול להסתובב ביער הזה כבר? בדרך כלל זה המקום הכי שקט שיש, המקום שאליו אני יוצאת כל פעם אחרי העבודה כדי לנקות את הראש, לחשוב קצת ולהגיע למסקנות על העתיד שלי והחיים..

זה היה עוד יום.. הייתי קצת נסערת היום.. לא יודעת למה, משהו באינטואיציה שלי הרגיש לא בסדר.
החלטתי לצאת קצת לטיול לבד, לנקות את הראש ממחשבות, להרגע ולנשום אוויר..
ראיתי צל מאחוריי. מי יכול להסתובב ביער הזה כבר?
בדרך כלל זה המקום הכי שקט שיש, המקום שאליו אני יוצאת כל פעם אחרי העבודה כדי לנקות את הראש, לחשוב קצת ולהגיע למסקנות על העתיד שלי והחיים..
הצל הזה בשניות הפך לבן אדם .
הוא הצמיד לי סכין לגב ואמר לי " עכשיו את תעשי מה שאני אומר"
הייתי מבועתת.
אני רק ילדה בת 19, שהתחילה את החיים שלה. לא מזמן סיימתי תיכון, תכננתי טיול גדול.. הבטחתי לאוריה שאטוס איתה לתאילנד, למרות שלא כזה רציתי.. החלום שלי תמיד היה לטוס למקום רגוע ושקט .. שבו אוכל לנשום עמוק, ובמקביל להיות אני.
" בבקשה, תעזוב אותי, אני מבטיחה שלא אגיד כלום" אמרתי בפחד ענק בלב, בתקווה שזה באמת יעזור כמו בסרטים.
הצל שלו הפך להיות מפחיד, גדול, מאיים.
" תעזוב אותי! " צעקתי בצרחה ענקית.
כל היער דמם. כאילו העצים הבינו שמשהו קורה, אבל לא היו שם כדי לעזור לי.
לא יכולתי לעשות כלום.
" הצילו הצילווו" צרחתי בצווחות מטורפות, עד שכבר לא יצא לי קול מהגרון.
לפתע ראיתי חושך. אור שחור גדול,
ראיתי אור קטן בקצה.. הבנתי שאין לי ברירה אלא ללכת אליו .
ראיתי את ההלוויה שלי, הבנתי שזה נגמר. הבנתי שמישהו, סתם מישהו, עם מבטא וחלומות רעים, החליט לקחת לי את החיים.
למה?
לא עשיתי לו כלום . לא פגעתי בו, לא גרמתי לו למלחמה, לא אמרתי עליו משהו רע, לא פגעתי לו באוכל, במשפחה.. למה אני דווקא?
אמא, אבא.. אני יודעת שאתם עצובים.
אני יודעת שכולם עצובים.
אבל אני אומרת לכם, אני מבטיחה לכם!
אני רוצה שתהיו מאושרים .
אני יודעת שתמיד אשאר בלבכם, ולכל מקום שתלכו אהיה איתכם.
אהיה מרוגשת באירועים של האחים שלי,
אהיה שמחה בכל פעם שתחייכו.
אמא, אבא.. אני כבר לא פה, קטפו אותי סתם. כמו פרח, פרח בר מוגן..
תשמרו על עצמכם.

* מוקדש לזכר אורי אנסבכר, שנקטפה בגיל 19 ע''י מחבל *

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Justme 1 עקוב אחר Justme
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
Justme 1
אני רוצה להיות שלך
אני רוצה להיות שלך
מאת: Justme 1
האהוב שלי
האהוב שלי
מאת: Justme 1
הפחד ...
הפחד ...
מאת: Justme 1
סיפורים אחרונים
אהוב שלי
אהוב שלי
מאת: Hilla Elmoalem
סיפור אישי
סיפור אישי
מאת: ליבי ברגר
פצעים של הטרדה
פצעים של הטרדה
מאת: From my heart
המדורגים ביותר
יובנטוס נגד ארסנאל
יובנטוס נגד ארסנאל
מאת: אבי בשחור לבן
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף