כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

הלכתי אחרי האהבה

את לא בצד הנכון. את סתם, נגררת בזרם כבר 20 שנים שלא יחזרו לעולם.

היא תמיד הייתה ילדה מיוחדת. היה לה הכישרון להשקיע רק במה שלא צריך- מועצת תלמידים, חזרות לטקס, מטלת רשות יצירתית לפני שענתה על שאלות החובה.
הייתה לה החוכמה להיות מי שהיא. להיות שונה, לא לפחד ללכת נגד הזרם. להרחיב תאיטרון ומוזיקה כשכולם נהרו למגמת התכנות. כשהם דיברו על ג'אבה וסי שארפ היא ערכה טקסטים, למדה תנועות עד שרגליה קרסו, ניגנה כאילו אין מחר. כשהם חישבו נוסחאות בפיזיקה היא שקעה בשייקספיר. והיא אהבה את זה. היא ידעה שזו הדרך שלה.

היא הייתה ילדה מיוחדת גם בגיוס, עקשנית כמו פרד. לא, היא לא תהיה עוד מש"קית שלישות. לא סתם אשכנזיה ב8200. היא לא תסתובב בעזריאלי עם שקיות של אורבניקה. היא יותר טובה מזה. היא בטוחה בדרכה. בטוחה בעצמה.

היא השתחררה, מיוחדת. מילצרה, טוב, כמו כולם. טיילה, כן... כמו כולם. זה בסדר, לפעמים.
וכשכולם הלכו לאיזה יום פתוח, היא הלכה גם. נו, אמא הפצירה בה. קשה לסרב. "רק אחד... זה לא הכיוון" היא הנמיכה ציפיות.
אבל דיברו שם על מקצועות, על כסף, על קריירה עם עתיד. והיא שמעה שבאוניברסיטה אחרת אפילו יותר מעניין.
אז היא הלכה שוב. מה, אולי היא מפספסת משהו. לא תמיד צריך ללכת ראש בקיר ונגד הזרם. זה מפגר.
וחלאס, היא אוטוטו בת 24. כמה אפשר למלצר ולחיות על הגב של ההורים?

היא נרשמה לתואר. קנתה עטים מיוחדים ומדבקות חמודות ללפטופ. ולמדה, ונכשלה, כי היא מעולם לא באמת ישבה בכיתה וקראה מלוח. והיא התעקשה, וסיימה. מה זה סיימה, מצטיינת דיקאן.
מה, להצטיין זה ממש מיוחד. בבית הספר היא מעולם לא קיבלה הצטיינות.

ישר חטפו אותה בשוק העבודה. משרה מיוחדת, קצבת פנסיה, כל מיני מושגים שההורים תמיד אמרו שחשוב לבדוק. סוף סוף היא יצאה מהבית. פגשה בחור הגון מהחברה במשרדים קומה מעליה. התחתנה. לפחות היא לבשה את השמלה המיוחדת שרצתה תמיד. אז מה אם הוא לא הסכים לשירים שקיוותה לשיר.

היא חשבה שהיא מיוחדת ולא תהיה אם, אבל כמובן שזה היה חזק ממנה. שלושה ילדים, משרה מלאה, לחתוך מוקדם כדי לאסוף אותם מהצהרון. הוא- יש לו ישיבות עד מאוחר. מה תעשי. ילד אחד לחוג כדורגל, השנייה לבלט. כמה רגיל.
ובלילה, לקרוס. בלי לדבר, בלי סקס. רק לנוח קצת. ומחר- אותו הדבר.

ופתאום, יום גיבוש בעבודה. הצגה בהבימה. משהו מיוחד. והיא ישבה שם, בוהה בבמה, ועיניה מיטשטשות בדמעות. היא פה עם חבורת ההייטקיסטים מסתכלת על השחקנים מפזזים בחן על הבמה.
זה כמו בבית הספר.
אבל הפעם את לא בצד הנכון. את סתם, נגררת בזרם כבר 20 שנים שלא יחזרו לעולם.
היא לא מיוחדת. סתם סיפור רגיל עצוב. היא תמשיך לחיות חיים אפורים. אולי תתגרש. אולי תתפטר ותיסע לחפש את עצמה במזרח. אולי גם סתם תישאר כמו שהיא.
היא לא הלכה אחרי האהבה.

הלוואי שאוכל עוד 20 שנה להגיד שהלכתי אחרי האהבה. שלא אפחד ממציאות כלכלית קשה. משוק אכזרי. מלהתאהב מכל הלב.

הלוואי שאזכור איך פעם לא הייתי צריכה להתאמץ כדי פשוט להיות ילדה מיוחדת.
איך זה מרגיש לחלום.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

יערה לביא עקוב אחר יערה
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
יערה לביא
אמרו לי להיזהר ממך
אמרו לי להיזהר ממך
מאת: יערה לביא
איך זה שאין לך מישהו?
איך זה שאין לך מישהו?
מאת: יערה לביא
דרוש: חבר לחורף
דרוש: חבר לחורף
מאת: יערה לביא
למה לעזאזל נתתי לזה לקרות לי?
למה לעזאזל נתתי לזה לקרות לי?
מאת: יערה לביא
חלומות
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
לא מגיע לך .
לא מגיע לך .
מאת: Anael Sol
סיפורים אחרונים
כמה שארצה וכמה שהכריח את עצמי לא אוכל לשנוא אותו לגמרי למרות כול הכאב שהוא השאיר בי
כמה שארצה וכמה שהכריח את עצמי לא אוכל לשנוא אותו לגמרי למרות כול הכאב שהוא השאיר בי
מאת: Si Si
את
את
מאת: L R
להילחם בשבילו- פרק 89
להילחם בשבילו- פרק 89
מאת: שלכת כותבת מהלב
שוב איחרתי לעבודה ...
שוב איחרתי לעבודה ...
מאת: G C