כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

צופה מבחוץ

משהו קצת שונה, קצת קשה, והכי אישי שיש.

להיות צופה מבחוץ.
להסתכל תמיד על כל האנשים האלה שמחייכים, בוכים, מתרגשים, מביעים את עצמם בחופשיות, ולהבין ולא להבין. להרגיש שבחיים לא תהיי חלק מזה, שאת מזן אחר שאף אחד לא קולט.

אף אחד לא יודע לפענח אותך בגלל זה. אנשים לא אוהבים אנשים ששונים מהם, ולא משנה כמה ננסה ליפייף את זה- זה המצב. אז חלק חושבים שאת סנובית, חלק חושבים שאת מפגרת. איזה סנובית תגידו לי, הלוואי שיכולתי להתנהג בטיפשות מבלי שכל החרדות האלה יתקפו לי את התודעה מכל הכיוונים. מפגרת? אולי, באיזשהו מקום. בעיקר מתוסבכת, זה כבר יותר נכון. אבל ככה או ככה- הם לא מבינים. אין ספק שלא.

להיות צופה מבחוץ זה לחשוב על כל מילה שיוצאת לך מהפה, וגם אחרי שהיא נאמרה להרגיש שהיא הייתה לא במקום ולהלקות את עצמך בראש 200 פעם על זה שיצאת טמבלית. עזבו מילים, זה לשים לב לכל מצמוץ, לכל נשימה, לפחד לעשות אפצ'י בחדר הומה אנשים כי מה אם אף אחד לא יגיד לי לבריאות? זה לא מביך?
הדברים הקטנים האלה שבשבילכם הם טבעיים, אצלי הכל נוצר במאמץ, ברגשות מעורבים. ואז ישר, בחיפוש אחר התגובה.

כי אני שמה לב לכל הדברים האלה אצלכם. אני שמה לב למילים שלכם, לנשימות שלכם, לתגובות שלכם לכל המצבים. מנסה ללמוד אתכם, להבין. ולא מצליחה.
אז אם אני שמה לב אליכם כל כך, איך אני יכולה להשתחרר מהמחשבה שכולם ישימו לב לכל דבר שאעשה או אגיד?

להיות צופה מבחוץ זה להתחלק לשתי ישויות שהן אני. האחת חיה את חייה, והשניה יושבת ורושמת הערות מכל סיטואציה. זה כמו אודישן שלא נגמר לסיפור של עצמך, ניסיונות לשנות ולכוון עד שתקבלי תוצאה שסוף סוף תוכלי לישון איתה בשלווה בלילה.

זה לפחד בהגזמה לבצע שיחות טלפון ולחזור בראש מיליון פעם על המשפט שתגידי כשהצד השני יענה ובסוף לחרבש משהו אחר לגמרי. זה לא לבקש מהמלצרית להחליף את המנה כשלא קיבלת מה שרצית כי את לא רוצה להיות לא נחמדה. זה להסתכל על הצל של עצמך ולחשוב כמה הוא עקום ולנסות לשווא להתיישר.

ולהיות צופה מבחוץ זה בעיקר בעיקר לדעת שפשוט אסור לך להישבר. אסור!
כי אם תתחילי לבכות על זה, לשנוא את זה, את לא תתקדמי לשום מקום. כי עברת כבר דרך, מהילדה שלא הוציאה מילה הפכת לכמעט נורמלית. מי שלא יודע, ככל הנראה לא ינחש. ומבט ההפתעה של מי שכן מגלה- זה הניצחון הקטן שלך, כל פעם מחדש.

אבל לפעמים זה קשה. סתם ככה, בלי שום מאורע מיוחד. לפעמים קורה משהו קטן, פאדיחה שמוציאה אותך "מוזרה", ואת מרגישה שמינימום האדמה נפערת לרגלייך, ואין למי לפנות.
מעולם לא כתבתי על זה, מעולם לא חשבתי שארגיש צורך.
זה הסיפור שלי, הפחות רומנטי והפחות מקסים.

אז עכשיו, אתם צופים.

יערה לביא עקוב אחר יערה
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Lady O
Lady O
אז ככה, קודם כל את כותבת מאוד יפה.
מזכירה לי מאוד את עצמי.
והייתי רוצה להגיד לך, בתור צופה מהצד שאולי מישהו איפשהו יחשוב שאת מוזרה בגלל הדברים שתגידי אם לא תסנני את עצמך. אבל שתדעי שזה מה שהופך אותך למי שאת, ואת שונה ומיוחדת.

אנשים לא תמיד יודעים איך לעכל שונה ומיוחד מהם, אבל הכי חשוב שתנסי כל יום לאהוב את עצמך ולקבל את עצמך יותר, זה הדבר העיקרי שיגרום לך להרגיש יותר טוב.

וזה חשוב שתדברי, מי שאי שם לא יאהב או לא יקבל את מה שבאמת עובר לך בראש לא שווה אותך.
הגב
דווח
יערה לביא
יערה לביא
תודה רבה על ההתייחסות, לקחתי לתשומת לבי כל מה שכתבת!
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
ילדות
בסוף מתרגלים להכל
בסוף מתרגלים להכל
מאת: Asaf Goldstein
ואז את הגעת
ואז את הגעת
מאת: אתי בן ארויה
"מה ... בתולה"
"מה ... בתולה"
מאת: דפנה דניאל
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
סיפורים אחרונים
אז אתם מקשיבים?
אז אתם מקשיבים?
מאת: איש המגבעת
שלי יותר מאשר שלו
שלי יותר מאשר שלו
מאת: שלכת כותבת מהלב
אהבה ושכל
אהבה ושכל
מאת: Little girl