כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1 1

תגיד שאתה אוהב כי אחר כך, מי יודע?

מאמי תדעי, גבר זה כמו סטייק. כדי להיות וול דאן הוא חייב להתהפך מאה פעם. אבל מה לעשות שאנחנו כמו תפוז? אם לא קוטפים אותנו בזמן אנחנו נופלות לרווקות נצחית ומתרקבות לזקנה.

”בא לי לקום ולעוף מפה, לא לקחת איתי כלום, אפילו את הטלפון להשאיר פה."
"ומה תקחי איתך?"
"את המחשבות, ואת עצמי. הרבה זמן לא ישבתי איתי."
"את קצת משוגעת."
"אתה לא הראשון שאומר."

בר ואני ישבנו באוטו, אחרי שני בקבוקי בירה לכל אחד ופייסל וחצי. אנחנו חברים טובים מגיל קטן, גדלנו ביחד, בית צמוד לבית. תמיד היה בנינו מתח, ובכל פעם של כמעט, התרחקתי. אני לא גבר של אישה אחת כבר מגיל צעיר ובר לא אחת שהייתי רוצה לפגוע בה. אבל משום מה תמיד חזרתי, והיא תמיד קיבלה אותי בזרועות פתוחות כאילו מעולם לא הלכתי, לא משנה באיזו תקופה היא הייתה בחיים שלה. הפעם באתי בדיוק בזמן של שברון לב, האהבה הראשונה של בר התגלה כבן זונה גדול יותר ממני. אז היא הייתה צריכה אוזן קשבת ואני התגעגעתי אליה.
"סבבה, אז סעי. ומתי תחזרי?"

"אני לא יודעת"
"מה, פשוט תברחי?"
"כן נו, אני לא משאירה פה שום דבר שאתגעגע אליו."
"הגזמת."
"אני לא משאירה פה שום דבר כזה כי אתה בא איתי."
"את צוחקת?"
"רצינית לחלוטין, תניע את האוטו, קדימה."
"למה דווקא אני?"
"כי אתה פה ואני לא אברח בטרמפים, אני רוצה לברוח כדי לחיות, לא כדי למות."
"תהיי רצינית רגע, למה איתי?"
"תתחיל לנסוע ואני כבר אסביר לך ברגע הנכון."

הנעתי את האוטו והתחלתי לנסוע, מה כבר יש לי לעשות? העיניים האדומות שלה, ספק מירוק ספק מדמעות קרעו לי את הלב, וחוץ מזה, מה כבר יש לי להפסיד?
נסענו במשך שעתיים של נתן גושן, ישי ריבו ואדיר גץ ברקע. לא חשבתי על כלום. ניסיתי לדובב את בר אבל היא שתקה כל הזמן. יכולתי ממש לראות את המחשבות רצות לה מול העיניים וכל כך רציתי שהיא תדבר, שתגיד, שתפרוק כי זה כואב לשמור בבטן.
הגענו לאיזו תצפית מטורפת ברמת הגולן. לקחנו מה שנשאר מהבירות, כמה חטיפים שהיו לי באוטו ושמיכה שישבה בבגאז' מלילות סוערים יותר.

"יפה כאן"
"כן, המון כוכבים"
"שב, תרגיש בבית."
"אבל אני לא בבית."
"אני יודעת אדון סרקזם, תדמיין אבל"
"שאני בבית?"
"כן, הבית הוא איפה שהלב שלך נמצא."
"זו קלישאה מטומטמת."
"אני יודעת, אבל היא נכונה, תנסה."

אז ניסיתי, אני יודע? עצמתי את העיניים ודמיינתי את הסלון שלי בדירה החדשה, את הספה והמזנון של הטלוויזיה. אח"כ נזרקתי לחדר שלי בבית של אמא שלי, עם מיטת קומותיים ומיטת יחיד נוספת כי לא הייתה ברירה, ואז הדמיון רץ לבית שלי. לבית שיהיה לי, לחלום הרטוב של בית אמיתי, עם אשכרה משפחה שגרה בו. המשפחה שלי, הילדים והחיים שלי. אבל לאישה שלי לא היו פנים. כבר אמרתי שאני לא גבר של אישה אחת, היה נמאס לי לסיים כל לילה במיטה אחרת אז התחלתי להביא אותן אליי, והן אף פעם לא היו נשארות.

"היי, תתעורר רגע."
"שקעתי בקלישאה שלך, סליחה."
"נו, הרגשת בבית?"
"אפשר לומר"
"איפה הלב שלך נמצא?"
"בחלום רחוק.. ושלך?"
"בחלום להיות חלק ממנו."
"מה זאת אומרת?"
"אנחנו מכירים מגיל אפס עמית, היית הגבר הראשון שהכרתי בחיים שלי, גם כשהוא ישן בחדר ורוד עם שתי האחיות שלו שהאריכו לו שיער בכוונה כדי שהן יוכלו לעשות לו צמות. אתה חושב שלא חלמתי אותך כל החיים שלי? למה נראה לך שתמיד הייתי פה כשחזרת? כי ידעתי שגם אני שביתי אותך, אני רוצה להיות חלק מהחלומות שלך. אתה פשוט פחדן."
"בר, נראה לי שהאוויר בצפון לא בריא לך."
"אני רצינית לגמרי. אני רוצה אותך אידיוט, ואני אומרת את זה הכי גלוי בעולם. מה לא מובן בזה?"
"זה הלב השבור שלך שמדבר עכשיו ברבי, לא את."
"מה לא אני עמית? תסתכל לי בעיניים, עמוק בעיניים. אין לך דחף פשוט לתפוס אותי ולנשק אותי?"
"בר, את מדברת המון"
"לא אתה פשוט מעצבן אותי"
"בר, תסתמי."
"לא אבל אתה לא מבין שאתה.."
"בר!"
"מה?!"
"את רוצה להיות הפנים בחלום הרחוק שלי?"
"מה זאת אומרת?"

ואז נישקתי אותה. נישקתי אותה כמו שלא העזתי מגיל אפס. אלוהים יודע למה עשיתי את זה אבל נישקתי אותה.

"וואו."
"כן, וואו."
"אתה בטוח שזה הדבר הנכון לעשות?"
"אני יודע שזה לא."
"אז למה כן?"
"אני לא יודע."
"מה אתה כן יודע?"
"שאנחנו בבלגאן גדול."
"עמית.."
"כל הזדמנות שהייתה לי בחיים שתהיי שלי ברחתי, לא כי אין לי רגשות כלפייך ברבי, פשוט כי הם אף פעם לא חזקים מספיק, פעם הם כן פעם הם לא, אני לא רוצה לפגוע בך."
"כמו סטייק?"
"בדיוק, כמו סטייק."
"אפשר פשוט לשכוח מזה עמית."
"באמת?"
"כן, זה קרה כי זה קרה ואני רציתי. אני לא מתחרטת."
"חוויה טובה?"
"חוויה נהדרת."
"שוכחים מזה?"
"שוכחים ממה?"
"בדיוק."
"אני רוצה לחזור הביתה עמית."

התחלנו להתקדם לכיוון הרכב, והראש שלי איבד את זה לגמרי, ים של מחשבות, לא יודע לאיזו גרסה של הגוף שלי להקשיב ואיך לפעול.
אז רצתי אליה, סיבבתי אותה אליי ונישקתי אותה, שוב. לא חשבתי שאפשר להרגיש כל כך הרבה כאב בלי מילים, דרך השפתיים, כמו שהרגשתי מבר.

"גם זה לא קרה?"
"עמית.."
"תגידי לי, גם זה לא קרה עכשיו? גם מזה נשכח?"
"תגיד לי אתה, אף פעם לא דיברנו רגשות בנינו ואני מכירה אותך מספיק טוב כדי לדעת שחוץ מתאווה אתה לא מרגיש כלפיי כלום. אל תבלבל אותי."
"בואי לאוטו בר."

העברנו שעתיים בשתיקה. לא הצלחתי לדבר. כעסתי על עצמי שלא הייתי חזק מספיק, שבחרתי לפעול דווקא מהחלק החשוך ביותר בגוף שלי. שברתי לקטנה שלי את האמון בי. בסופו של דבר היא נרדמה והחזקתי את עצמי ממש חזק לא לעצור בצד ולעבור אחורה כדי לחבק אותה.

"בר.. ברבי קומי, אנחנו בבית."
"תודה שעזרת לי לברוח לכמה שעות עמיתי.. לילה טוב"
"חכי שניה, תבטיחי שלא תיעלמי לי."
"בתנאי שלא תיעלם גם."
"והכל בסדר איתנו?"
"ברור, למה שלא יהיה?"
"וכל מה שקרה שם?"
"מה קרה?"
"בדיוק." חייכתי, "לילה טוב ברבי."
היא נישקה אותי בלחי עם חיוך ממזרי ונכנסה לבניין שלה.

לא עמדתי בהבטחה שלי. נעלמתי, התחלתי לענות לה ביובש, לסנן פה ושם, להימנע מהזדמנויות לראות אותה כי לא רציתי להתבלבל ויותר מזה-לא רציתי לבלבל אותה. בסופו של דבר היא התייאשה, הפסיקה לרדוף אחריי ובצדק, כי נעלמתי.
הבטחנו שנשכח מהלילה ההוא בתצפית בגולן אבל הוא תמיד חזר אליי בלילות לבד. מה אם טעיתי? אולי היא באמת הפנים שבחלום? מה היה לי להפסיד?

פתאום התחלתי להתרחק מבחורות, אף אחת לא עניינה אותי וחיפשתי רק את הריח שלה, את התלתלים השחורים והעיניים הצבעוניות בין ההמון, אבל היא לא הייתה שם.
אז החלטתי לחזור כמו תמיד, כי התגעגעתי אליה.

"מה איתך קטנה?"
היא סיננה אותי.
החלטתי להתקשר.
"מה איתך ברבי?"
"מדהים, איתך?"
"אחלה, לא שמעתי ממך הרבה זמן"
"וואלה."
"כן.. רוצה לשבת לבירה מתישהו?"
"זה לא מתאים לי עכשיו עמית.. נדבר בפעם אחרת."
"בר מה נס---"
היא ניתקה לי.
אזרתי מספיק אומץ כדי לקחת את עצמי ולנסוע אליה.

"היא כבר לא גרה כאן עמיתוש" אמא שלה פתחה לי, עמד ריח של ילדות כשנכנסתי אליה הביתה.
"היא עברה לגור מחוץ לעיר, רוצה לשתות משהו?"
"האמת אני קצת ממהר, אפשר את הכתובת החדשה שלה?"

באופן מפתיע בר עברה לגור במושב בגולן, אז עשיתי את הדרך של אז, עם נתן גושן, ישי ריבו ואדיר גץ ברקע, והתגעגעתי אליה. רציתי יותר. הבנתי שאני כבר לא סטייק. שאני אוהב את בר.

"אהלן, בר פה?"
"מי שואל?"
"עמית, ידיד מפעם."
"שמעתי עליך הרבה, אני ליאור, הבן זוג של בר. אני לא חושב שיש לך מה לחפש כאן אבל תרצה להיכנס לשתות משהו בכל זאת?"
"אז בר לא בבית?"
"בשבילך בר לא בבית."

חזרתי לרכב, והתחלתי לבכות כמו ילדה בת 4 שלקחו לה את הברבי. לקחו לי את ברבי, את הקטנה שלי, היא לא חיכתה לי יותר.
הגעתי לדירה הריקה שלי, שאם הייתי מספיק חכם לפני כמה חודשים היא הייתה יכולה להיות מלאה בבר שלי עכשיו, ופשוט נפלתי על המיטה והרגשתי את עצמי נשבר לרסיסים.

היום אני מלטף אותה דרך התמונות בפייסבוק, במקום להימחץ בתלתלים של אהבה אני מלטף פיקסלים של מחשב של אסוס.

אם הייתי יודע, הייתי אומר לה שאני אוהב אותה.

גבר, תתעורר. תאמר לה שאתה אוהב, כי אחר כך? מי יודע?

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Idan Shai עקוב אחר Idan
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
A B
A B
נראה שברבי מצאה קן אחר,
ככה זה, אין דבר כזה ידידות רק אהבה מוסתרת בבדידות.
וגם ברגע שחוצים את הגבול כבר אין דרך חזרה.
אישה בבית, חברה לחיים, מאהבת במיטה,
זאת האישה שכולם רוצים,
אם יש 2/3 נשארה רק ההצעה וכך תהיה גם אישתך.

אנשים מתקדמים בחיים ומילים מתנדפות עם הרוח כמו האויר שמוציא אותם ממייתרי הקול,
כך כשיש הזדמנות אז לנצל אותה במלואה,
לתת צ'אנס מכל הנשמה ורק אז אם לא עבד,
אפשר להתקדם בלי להאשים את עצמך.

סיטואציות כאלו קורות כל הזמן כי אנשים מסרבים ללמוד לקח מאחרים,
כולם רוצים לטעות בעצמם ולהוכיח,
לכן כיף לקרוא, למרות שאישית רחוק ממני,
אבל מי לא מכיר לפחות חבר אחד שכן חווה והיה צריך מעט תמיכה.


הגב
דווח
Idan Shai
Idan Shai
תודה לך אלכס, מוכרחה לומר שהתגובה שלך היא אחד הקטעים הנכונים שקראתי.
הגב
דווח
A B
A B
אין על מה,
באמת היה כיף לקרוא.
יש לך תלתלים שחורים ויפים כמו לבר חח
בכל מקרה היה עוד איזה סיפור שלך שקראתי על חייל.
יש לציין כי זה גרוע לתת לגבר יד חופשית לידידות עם אישה, הוא לא יקבל פרספקטיבה נשית מכך אלה רק עוד בחורה.
בהצלחה בדרך האהבה.
הגב
דווח
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Idan Shai
חוויה מתקנת
חוויה מתקנת
מאת: Idan Shai
על לבבות שבורים ומיתרים קרועים
על לבבות שבורים ומיתרים קרועים
מאת: Idan Shai
יש לי שם של בן.
יש לי שם של בן.
מאת: Idan Shai
פעם היינו מדברים לאט
פעם היינו מדברים לאט
מאת: Idan Shai
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
שאכטה סוף יום
שאכטה סוף יום
מאת: Lonely Soul
כמו משוגע 4- פרק 0: הקדמה
כמו משוגע 4- פרק 0: הקדמה
מאת: תומר דגן
אני, תא וידויים וכומר אחד יוצא דופן.
אני, תא וידויים וכומר אחד יוצא דופן.
מאת: Alon PAGLIN
הכלוב
הכלוב
מאת: אלרן בשרי
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D