כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1 1

כאן גרים בכיף

חיכיתי לאנשים שיראו את השלט ועדיין ידפקו על הדלת וירצו להיכנס. אנשים כאלה שייקחו את השטויות שלי ברצינות ולא ייבהלו ויברחו, אלא יישארו ויחייכו. אנשים כאלה שפשוט ייעצו לי להתחיל ליישם את העצות שאני מייעץ לכולם. אנשים טובים כאלה.

נסיעות להרבה זמן
זו אחלה דרך לסדר את המחשבות בקצת זמן.

אז נסעתי.
יותר נכון ברחתי.
ברחתי הכי רחוק.
ברחתי עד לצד השני של העולם, ואז לראשון, ואז לאמצע.
פעם קראתי לזה 'טיול אחרי צבא למזרח'.
אחר כך זה הפך להיות 'טיול לפני הלימודים למקסיקו',
ובסוף זה נהיה 'יש לי זמן פנוי אז מונטנגרו'.
רק אלוהים יודע איך הגעתי למונטגרו.
רק אלוהים יודע איך הגעתי למצב הזה.
ברחתי לשם רק כדי לסדר את המחשבות שמעסיקות אותי פה.
נסעתי כל פעם כדי לנקות את כל הלכלוך שנדבק לי בראש.
את הרסיסים שעדיין דוקרים וחותכים את הלב.
נסעתי כל פעם עם מיליון שאלות וחזרתי עם מיליון תשובות.
מיליון תשובות אבל גם עם יותר מעוד מיליון שאלות חדשות.
שאלות שאין לי תשובות אליהן.
אז פשוט כל פעם נסעתי.
שוב.
ושוב.
ושוב.
וכל פעם חזרתי.
עצוב.
כאוב.
אבוד.
כל פעם הבטחתי לעצמי שזאת הפעם האחרונה.
שזאת ההזדמנות האחרונה.
אבל כמה פעמים אמרתי את זה? הפסקתי לספור.
כמה פעמים הרגשתי את זה? אין ספור.
שכנעתי את עצמי בכל פעם שלא תהיה עוד פעם אז זאת חייבת להיות הפעם שתשכיח אצלי את מה שהיה פעם.
רק ככה אצליח להיות מתישהו פעם המישהו הזה שאני רוצה להיות.
המישהו הזה שהוא לא אני.
בכל מקום שהגעתי ניסיתי להיות חזק.
אבל אז נתתי לעצמי להתנפץ.
להתפרק.
להתרסק.
כי הבנתי שרק ככה יהיה לי סיכוי.
שרק אם אשבר למיליון חלקים אצליח לבנות משהו חדש.
משהו אחר.
הבנתי ששרק בחושך אפשר לראות את הכוכבים.
הבנתי שהגשם מנקה את האוויר, והדמעות מנקות את הלב,
וכוסאמק כמה לכלוך יש בלב הזה שלי.
הבנתי שלפעמים אני צריך לתת לעצמי כאפה שתצלצל בשיחת ועידה לראש וללב ותזכיר להם שהגיע הזמן להתעורר, שאולי השמש תזרח מחר אבל שבינתיים אפשר ליהנות מהירח.
הבנתי גם שזה כל כך אבסורד שאפילו בסיפור שלי אני לא הגיבור שמציל את הנסיכה וזה חייב להשתנות, כי הדבר היחידי שאני צריך לתקן זאת המחשבה שאני מקולקל.
אז נסעתי בכל פעם,
ונשברתי בכל פעם,
וחזרתי חזק מאי פעם.
כל פעם.
עד הפעם הבאה.
עד הפעם האחרונה.
הפעם ההיא שבה הבנתי הכל.
הבנתי שיש לי הרגל מגונה כזה לשכוח דברים.
לפעמים את הארנק, מידי פעם את המפתחות, תמיד את עצמי.
אולי זה חוסר אחריות, אולי זה חוסר זהירות, .
מה שבטוח זה חוסר ביטחון.
אז בפעם ההיא הבנתי את הכל.
הבנתי שמאסתי בהכל.
אז פשוט תליתי שלט קטן ליד הלב שלי
'כאן גרים בכיף, אני והשריטות שלי' וחיכיתי.
חיכיתי שאנשים יראו את השלט ועדיין ידפקו על הדלת
חיכיתי לאנשים שעדיין ירצו להיכנס.
אנשים כאלה שלא ייקחו את השטויות שלי ברצינות.
אנשים כאלה שיראו את הפגמים שבי ולא ייבהלו ויברחו.
אנשים כאלה שפשוט לא יהיו אורחים בלב שלי.
שייעצו לי להתחיל ליישם את העצות שאני מייעץ להם עצמם.
אנשים טובים כאלה,
נו.. יש לזה שם.
אה כן, חברים.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

סימן שאלה! עקוב אחר סימן
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
אודליה כחלון
אודליה כחלון
אלוף !!!!!!!
הגב
דווח
כותב נסתרות
כותב נסתרות
יפה מאוד!
כתוב נפלא! ממש אהבתי.
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
סימן שאלה!
״את עוד תראי שאעמוד לידך״
״את עוד תראי שאעמוד לידך״
מאת: סימן שאלה!
לא עם הלב.
לא עם הלב.
מאת: סימן שאלה!
די מור!
די מור!
מאת: סימן שאלה!
זאת תקופה כזאת
זאת תקופה כזאת
מאת: סימן שאלה!
טיולים
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
זה לא הזמן שלנו
זה לא הזמן שלנו
מאת: Danielle Salama
עצירה
עצירה
מאת: Shira Mualem
מרגש
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
תעזוב אותי או שלא . 18+ !
תעזוב אותי או שלא . 18+ !
מאת: Omer Levi
מומלצים מהמגירה
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף
אני כועסת
אני כועסת
מאת: שבורת כנף
מחר יהיה טוב
מחר יהיה טוב
מאת: שבורת כנף
זה לא אני, זו את
זה לא אני, זו את
מאת: שבורת כנף