כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

זמן... זמן משנה את הכל

זה היעוד שלי בחיים, לנסות להחזיר את הדופק ללב שכבר הפסיק לפעום.

"את לא יכולה לצפות ממנו להיפגש איתך כאילו כלום לא קרה".
קורל אומרת לי בעודי לוקחת שלוק מהמילקשייק, מנסה להמתיק את הדברים הישירים מידיי שהיא אומרת, למרות שאני יודעת שאין דרך להתחמק.
"אני יודעת שיש דרך לתקן את המצב אם הוא רוצה מספיק. איך אפשר לתת לזמן להפריד בין כל מה שעברנו ביחד? הוא מכיר אותי יותר טוב מכל אחד בעולם. הזמן לא באמת משנה את זה".
-"הזמן... הזמן משנה את הכל".
קורל לוקחת שלוק מהמילקשייק שלה ושותקת.
היא יודעת שלא משנה מה היא תגיד עכשיו אני לא באמת ארצה להבין את מה שיש לה לומר.
כי למה שאני אוותר על האופציה להילחם?
זה הייעוד שלי בחיים, להילחם על מי שכבר איננו. לנסות להחזיר את הדופק ללב שכבר הפסיק לפעום, ואיכשהו להאמין שזה אפשרי.

אז קבעתי עם יונתן בבית הקפה ההוא,
אותו בית קפה נוסטלגי שהיינו יושבים בו באמצע הלילה על בירה, וצוחקים מהבדיחות המוזרות שלנו שאף אחד לא הבין.

"יובל!" אני רואה אותו קורא לי מהשולחן, צועק בטון הלא מודע והמוגזם שלו. תמיד אנשים התפדחו מזה, אבל אותי זה פשוט הצחיק. "גם אחרי שנתיים את מעזה לאחר לי, הא?" הוא מחייך אליי והוא נראה טוב. זכרתי אותו בדיוק ככה. אני מביאה לו בקלילות נשיקה על הלחי, ומתיישבת.
הוא מזמין את הגינס המגעילה שלו ואני מזמינה ויינשטפן. חייכתי לעצמי לרגע. אנחנו מזמינים את אותן בירות מפעם. אולי שום דבר לא באמת השתנה.

אנחנו מתחילים לשתות, ועם כל כוס חדשה שאנחנו מזמינים עולה עוד שאלה. בכוס הרביעית, משהו בו השתנה...
"אז תגידי יובל... עכשיו כשאנחנו כבר שיכורים ולא פגשתי אותך שנתיים מאז מה שקרה, אני יכול לשאול אותך משהו כואב?"
-" תשאל". אמרתי ומשהו בי התכווץ. חיכיתי לרגע הזה כל הפגישה. זה לא באמת מעניין אותו מה נשמע. בוא נגיע לתכלס.
"איך... איך אני יכול לסמוך עלייך שוב?"
הוא מסתכל עליי במבט שבור, ואני שותקת. שתיקה ארוכה. יובל שיודעת להגיד את הדבר הנכון פשוט ברחה. הרגשתי שהיא מסתתרת מתחת לשולחן.

הכנתי את עצמי כלכך הרבה פעמים לשאלה הזאת, אבל ברגע האמת... אני לא מצליחה לתת את התשובה. ותכלס? יונתן צודק. כבר פגעתי בו כלכך הרבה, למה לו בכלל להקשיב?

"האמת יונתן... זה לא משנה מה אני אומר, אצטרך פשוט להוכיח לך שאפשר לסמוך עליי. אם אתה לא רוצה אותי בחיים שלך זה גם בסדר... המשכתי לחיות בלעדיך שנתיים. כמה שזה כואב לי, אני יודעת שאני אחיה..."
הוא לגם מהבירה שלו והינהן, נראה שהתשובה שלי גרמה לו לחשוב.
הזמנו עוד סבב, צחקנו קצת והתחבקנו לשלום.
"אז... יונתן... אני אשמח לראות את הדירה החדשה שלך!" אמרתי עם חיוך שובב, אופטימית ושיכורה.
-"בהזדמנות". הוא אמר וחייך, ונתן לי את החיבוק הגדול והגבוה שלו, החיבוק שכלכך התגעגעתי לקבל.

לא הבנתי באותו רגע,
שזה החיבוק האחרון.

חזרתי הביתה, ואחרי כמה ימים שלחתי ליונתן הודעה.

יונתן כבר לא ענה.

ואז הבנתי, יותר מידיי השתנה.

"זמן... זמן משנה את הכל"
דבריה של קורל מהדהדים בי ואני מבינה-
אין טעם להילחם על מי ששיחרר אותי ממזמן. הוא כבר יודע איך החיים שלו נראים בלעדיי, וטוב לו.
הזמן מפריד, מרחיק, משבש. החיים מתקדמים, והדבר היחיד שנשאר לך לשחרר הוא... אותך.
את כבר לא יובל של יונתן,
ולעולם לא תהיי.
תכירי, את יובל חדשה.

Yael Zamler עקוב אחר Yael
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Bar Arviv
Bar Arviv
עצוב אבל לצערי כך החיים עובדים :(
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרגש
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan