כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

יחסי הכוחות שלי עם עצמי בלימה

טיול גדול, זמן, התפתחות

הפעם האחרונה שפתחתי בלוג הייתה על שם בדוי, נכתבו שם פעמיים או שלוש והוא נשאר לא משומש. לפעמים בחיים אתה חייב להכניס את הראש למים, אין דרך אחרת, לא משנה כמה אני אחשוב, אין איך לתכנן, צריך פשוט לזוז. ואני כרגע בטיול הגדול שלי, בדרום אמריקה, זה הזמן וזה המקום. אני משחרר את עצמי מהרצון הזה להיות מושלם, להיות ברור, הדרך היחידה זה לעבור את המחסום הזה, לא לחפש לרצות אף אחד. הדברים ילכו ויתעצבו בעתיד.

אז בוקר טוב, מביט על החלקים היפים של לימה מההוסטל שבו אני כרגע. אפורה לי, גדולה לי, אבל המילה הכי טובה שאני יכול לתת למה שאני מרגיש עכשיו זה פשוט - מוזר. אני בין לבין, כל כך הרבה אנשים שאני מכיר כבר סיימו את הטיול או יסיימו בקרוב, ואני רוצה להמשיך. אני זוכר את הבוקר הראשון שלי בבואנוס איירס, קמתי מוקדם, כמו שקורה לי בימים האחרונים, והחלטתי לזרוק את עצמי מהמיטה ולהסתובב. ירדתי למטה דיברתי עם כמה אנשים. הבנתי בתחילת הטיול כל הזמן מחדש שאני חייב לצאת מהבועה שלי. אבל בטיול גדול כזה מרגיש לי שהבועה שלי שוב פה, מקיפה אותי. כל המחשבות האלה שמונעות ממני לעשות, כל ההתלבטויות והספקות. זה כל כך שטותי בסופו של דבר. הפחד לא להיות ברור, להיות מוזר. אז אני נשאר בפינה, הפינה של החיים שלי, כי אני מפחד לפתוח, מפחד לחשוף. יש בי משהו גדול, יש בי משהו שם למטה, אני יודע את זה מגיל קטן ואני תמיד בורח. אבל גם אם אין כלום, מה זה משנה. אם אני צריך לסגל לעצמי משהו זה לחיות את חיי בפשטות. פשוט לחיות. בנתיים אני מסתבך עם הרומנטיקה שאפילו בקושי התחלתי לחוות. אני מניח שזה תחום שיועיל לי הרבה, אבל כרגע שאני מסתכל על עצמי אני לא יכול שלא לראות את הקושי. הקושי להתקרב לבנאדם, לחקור לו את הגוף. ברור לי שאילו רשמים שהזמן קיבע עלי ואני חייב להתנער מהם אבל קשה לי. הלוואי שיום אחד זה יהפוך לשיר, יהפוך למצג כלשהו, שאוכל להוציא את זה מעצמי כמו שצריך. בנתיים אני הרבה לא ברור, אין לי את המילים ה'נכונות', המנגינה ה'נכונה'.
אני הבנתי בשנים האחרונות כמה כוח יש לניסיון, לאימון. גם מעצורים גדולים אפשר לפצח. אז כרגע בחיים אני מטייל, דרום אמריקה, יש לי סכום כסף בבנק, ואני מפחד שיום אחד הוא יגמר לפני שאני אגשים משהו ואחזור לארץ מחוסר כל. אני מתלבט אם לשתף הדברים שאני כותב עם אנשים. אם לדבר עם עצמי תכלס - אני רוצה, אז למה לא. אני רוצה לראות את עצמי מפרסם דברים על שמי אבל יהיה לי קצת קשה, אבל ככל שאני חושב על זה אני אומר פאק למה אני צריך לחשוב יותר מידי בלי פשוט להיות.
טוב בוא נחזור למציאות העכשווית שלי - מטייל כבר יותר מ6 חודשים, 6 חודשים מחוץ לבית. וואלה עברתי הרבה בטיול, ראיתי, הכרתי, עשיתי, לא מעט. וכמובן, זה אני, ואני מחפש לי משהו, אולי זה הדברים האלה שלשמם הגעתי אבל בהתחלה לא היה ריאלי להגיד לעצמי לכבוש פסגות שנראו לי גבוהות מידי. אז אני רוצה לראות את עצמי חי במדינה אחרת, לומד שפה חדשה, מכיר אנשים רחוקים ממני, רוצה לראות את עצמי מסתדר ומעבר לזה. קשה לי להסביר אבל מרגיש לי שזה כישור חיים שחסר לי, וכזה שמונע מדברים בפנים שמתים כבר לצאת החוצה לצאת. אני חופר לעצמי אולי יותר מידי, כמו שאני יודע כל כך טוב, וכנראה כל מה שאני צריך זה שוב להפסיק לחשוב ולפעול, המחשבה מאיטה אותי ולא נותנת לי להתקדם. על כל פנים, אם אני אהיה כנה, אז כן, בא לי להיות ללבוש את הקסם שלי בחזרה, לעזוב את המגנים שלי בצד ולאהוב את עצמי מספיק. למצוא לי אחת, שתיים לאהוב קצת, לנסות לפחות, ללמוד בצורה פשוטה, לא לדאוג יותר מידי כמה זמן לוקח. אני מקווה שאקוודור תאיר לי פנים מהבחינה הזאת. מסגרת טובה ללימוד ספרדית, אנשים טובים ורומנטיקה מסויימת זה מה שאני צריך כרגע לא יותר מזה. הקטע הדפוק שאני מרגיש את המעצורים האלה, כי בראש שלי עוברת המחשבה שאנשים יקראו את זה, אז אני צריך לייפות את זה, להבהיר את זה. אני מבין שזה מעצור שאני חייב להתשחרר ממנו, הצורך שיבינו אותי. צריך להסביר למוח שהכל בסדר, והכל יהיה בסדר בכל מקרה. זאת הדרך היחידה שיום אחד אולי זה יהפוך לשיר מקסים. אני חייב לשים את עצמי על השביל וללכת, לא לעמוד ולבהות. האנרגיה שבי רוצה לכבוש את מה שהולך פה אבל צדדים אחרים שבי עייפים ואני צריך לווסת את הקונפליקט הזה לאנשהו.
אז קיצר מה היה לנו? כתיבה לא ברורה, מעורפלת, שתלך ותתבהר בעתיד. עתיד מזהיר עוד ניצב לפני, אני בטוח, אני צריך לתת לו להיכנס זה הכל. מספיק להיות עייף, אני ממשיך הלאה. אם לא לסלוח לעצמי אז למי, זה כל כך פשוט, זה כל כך נכון.

כתיבה ראשונה עברה, מפה והלאה זה רק ילך וישתפר.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Ohad Shemesh עקוב אחר Ohad
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
. ...
. ...
"בכתיבה במעורפלת" דווקא הכל כלכך בהיר ומובן!
מדהים ונוגע
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
טיולים
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
זה לא הזמן שלנו
זה לא הזמן שלנו
מאת: Danielle Salama
עצירה
עצירה
מאת: Shira Mualem
סיפורים אחרונים
הילד ההוא
הילד ההוא
מאת: Johnny Walker
ההתנגשות הסופית חלק 21
ההתנגשות הסופית חלק 21
מאת: Miss D
ליבי - פרק 17
ליבי - פרק 17
מאת: כותבת אנונימית
מתי
מתי
מאת: ג׳ייה הרועה
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema