כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 3

עשיתי את זה! הצעתי לך לצאת, איתי.

ומה עכשיו? מה מפה? פתאום הכל מציאותי ולא חלום יותר

לפני שבוע הכנתי פתק וזנחתי אותו. אמרתי שאני חייבת לעשות את זה במציאות. חייבת להציע לך לצאת איתי במציאות. אני מורחת את זה כבר שבעה חודשים ורק מפחדת. אתה רק בן אדם, הם אומרים, ממה את מפחדת?
סימנו מראש את יום חמישי 10/05/2018 בסביבות שעה עשר ברחוב יגאל אלון. וקדימה, להשאיר את הפחד מאחור. וגם את הרעיון שאתחיל איתך באינסטגרם/פייסבוק/טוויטר.

אני יכולה לשקר ולהגיד שרעדתי אתמול כי היה לי קר. זה לא נכון, היה לי חם מאוד. אני פשוט התרגשתי והבנתי שמפה אין נקודת מפנה, חזרה. היום זה היום. אני חייבת לעשות את זה. אני עדיין מאמינה רומנטיקה, מאמינה שאתה ילד טוב, ולא רוצה להאמין למה שאומרים עליך אחרים. תן לי להחליט לבד, בסדר?
ותוך כדי שחיכיתי לך שם ביחד עם שאר האנשים, הבטן שלי התחילה לכאוב. לא אכלתי כלום מההתרגשות ועדיין הלכתי לשירותים כדי לעשות קקי, כי כולנו בני אדם ומרגישים פרפרים בבטן כשמשהו לא צפוי עומד לקרות, נכון?
בכל מקרה, הדלת נתקעה כשעמדתי לחזור. לא רציתי לראות בזה סימן מלמעלה שאני לא צריכה לעשות את זה. ניסיתי לפתוח את הדלת בכוח, בסוף בא מישהו מהאבטחה והכניס אותי. וחיכיתי וחיכיתי. רעדתי ורעדתי. בפנים המחשבות גועשות. פשוט יצאת לך מהחדר, חלפת על פני ו... נעלמת. לא! רגע! מצאתי את עצמי רצה ספרינט לצד השני ו... בום בום בום. הלב שלי. הנה אתה הולך מולי עם המאבטח שלך. אני הולכת לעשות קפיצת מדרגה בגובה 2.06!

טוב, אז ידעתי שאתה ענקי כבר, אבל פתאום זה היה אחת על אחד (והמאבטח, שלא התייחס אלי) קראתי בשם שלך. לא שמעת. קראתי שוב. הסתכלת עלי הפעם ממרחק אפס. "מה?" שאלת, לא מבין מי אני או מה אני רוצה.
"אני רוצה לדבר איתך!" איכשהו התחלתי לרוץ לכיוון שלך. כל צעד שלך הוא חמישה שלי.
קראת חזרה, "אז בואי!"
פתחת עבורי את דלת ההיכל, עברתי מתחתיך (איזה חמוד, אתה ג'נטלמן בן 22) ושאלת, "אנחנו מכירים?"
אמרתי לך, "אני סתיו."
"רגע, את סתיו מהאינסטגרם?" שאלת, ובאותו רגע רציתי להגיד ש: א. יש כל-כך הרבה סתיו באינסטגרם, אבל אני בטח היחידה שמגיבה לך לא פעם "בחור יפה" וכו'. ב. למה אתה לא מחזיר לי עוקב?!
אמרתי בסוף מילה אחת: "כן."
התחלנו ללכת לכיוון האוטו שלך. אוקי, הוא ממש לא יוקרתי ומנקר עיניים. טעיתי גם בזה. רואים למה אסור לתת לאנשים להשפיע על הדעה שלכם? סיפרתי לך שאני לא כותבת עליך, ואז אמרת את המשפט הכי חכם ששמעתי מבחור בן 22:
"אם אנחנו עדיין לא באולימפיאדה הבנתי אותך נכון, נכון?"
הנהנתי.
אמרת שהתחלת לצאת עם מישהי, ביקשת סליחה וזה נראה לך לא מתאים. בראש קפץ לי פעם שלישית גלידה והבחור שהפיל אותי באיפון. לא, סתיו, עליו את לא מוותרת.
התעקשתי ואמרתי לך בטון קצת לוחץ, "בוא נצא לשתות משהו."
נראית לי מופתע, נבוך, מבויש. הרמת את הכתף כמו ילד קטן ואמרת, "לא נעים לי."
עדיין לא הרפיתי. "נו."
ואז אמרת משפט קצת דבילי. "באיזה קטע את רוצה להכיר?" מה, ברצינות? אתה הבנת...
חשבתי על הפתק, אבל במקום לתת לך אותו הצבעתי על הנייד שלך. "רוצה את המספר שלי בכל זאת?"
שוב הרמת את הכתף וחזרת על שלוש המילים, "לא נעים לי."
אוהדים שלך בדיוק נכנסו לשיחה. נזפת באחד מהם שלובש אדום. לא ידעת מה לעשות איתי, בוודאות. הם התחילו לבקש ממך לעשות סלפים, ואני ראיתי עליך שלא הייתי במוד לזה, אבל עשית את זה. וראיתי אותך גם עוקב אחרי כשהתחלתי ללכת מאוכזבת אחרי מלמול "טוב..." לכיוון הכביש. עשיתי את זה...

***
"עשיתי את זה" כבר מלווה אותי כמעט 24 שעות. ומה עכשיו? מה מפה? פתאום הכל מציאותי ולא חלום יותר. כן, ידעתי שתגיד לא. בסך הכל הייתי חייבת לנעול את הפרק הזה, לאזור אומץ ולהתגבר על הפחדים שלי. עשיתי את זה. שוב נשארתי עם המחמאות, מה עוזר להיות בחורה אמיצה בעולם הזה? כבר לא נותן כלום.
כמעט כמעט יממה אני לא מסוגלת לחשוב. מקפלת שלושה מתקני כביסה, מנקה שירותים, מנקה את החדר שלי, עושה שואב אבק בכל הדירה, עורכת שולחן. ברקע מוזיקה קצבית וחלילה שקטה. רק לא לחשוב. הזיכרון היחיד שקופץ למוח חוץ ממילות השירים השמחים היא האתמול הזה. איך עמדתי ממש קרוב אליך. איך הרמתי את הראש אליך. איך הורדת את הראש אלי. חצי מטר, זה הכל. ואני מאוכזבת. רציתי להכיר אותך ממש. אני עדיין רוצה. אתה יודע איפה למצוא אותי, זה נכון. ואנחנו נמשיך להיפגש, וזה יהיה מביך, וזה יעבור. ואני כבר יממה בסוג של הלם, נראה שהגשמתי חלום, גם אם התוצאה לא מה שרציתי. הצעתי לך לצאת, איתי. ומה עכשיו?

את הפתק זנחתי והלכתי לעשות את זה באמת במציאות- פנים מול פנים
את הפתק זנחתי והלכתי לעשות את זה באמת במציאות- פנים מול פנים

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 10 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
אהבתי
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
תודה
למה סימנת מצחיק?
הגב
דווח
זאב בודד
זאב בודד
זה ואו.. ואת מדהימה.. ואני מצטער שזה הסוף
הגב
דווח
טען עוד 24 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
מרגש
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
מאת: Nizan Zarotski
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
יציאה שהשתבשה - סיפור אמיתי שקרה השנייה
יציאה שהשתבשה - סיפור אמיתי שקרה השנייה
מאת: a soul of a warrior
למרות הכל
למרות הכל
מאת: הדר אביטן
תקועה- פרק 29
תקועה- פרק 29
מאת: Lee B
דייט ראשון - פרק 23 (:
דייט ראשון - פרק 23 (:
מאת: לינדוש ♥️
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
הדרך הבייתה
הדרך הבייתה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
התאהבתי בשמנה.
התאהבתי בשמנה.
מאת: Rom Eliaz
להילחם בשבילו- פרק 96
להילחם בשבילו- פרק 96
מאת: שלכת כותבת מהלב