כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

זה אני, תום.

"היי אימא, זה אני, תום. הכריחו אותי לכתוב מכתב. אמרו לי שאולי זה המכתב האחרון, שאולי זאת ההזדמנות האחרונה, שאולי זאת הפעם האחרונה. אז היי אימא, זה אני תום.

"היי אימא, זה אני, תום.
הכריחו אותי לכתוב מכתב.
אמרו לי שאולי זה יהיה המכתב האחרון, שאולי זאת תהיה ההזדמנות האחרונה, שאולי זאת הפעם האחרונה.
אז היי אימא, זה אני תום.
אם את קוראת את זה, כנראה שמשהו רע קרה.
חשוב לי שתדעי, שבאמת ניסיתי, שבאמת נלחמתי, שלא ויתרתי.
כדור המחבלים הזה אולי הרג אותי, אבל שום דבר לא שבר אותי.
הגעגוע אלייך החזיק אותי איתן אל מול המלחמה הנוראית הזאת.
החיבוק המלטף שלך הרגיע את הכאב והעייפות, ריח הבישולים שלך החליף את ריח אבק השריפה, והתמונה שלנו שנמצאת בכיס האחורי שלי ומלווה אותי תמיד גרמה לי להאמין, לרצות, לקוות.
אז היי אימא, זה אני תום.
אותו תום שרק לפני כמה ימים לקחת אותו לגן בפעם הראשונה, ונאלצת לעמוד דקות ארוכות ליד שער הכניסה כי לא הפסקתי לבכות. זה אני. אותו תום שקיבל מכה בברך ממשחק כדורגל בכיתה ה' וחמש דקות אחרי כבר היינו במיון למרות שאפילו לא בכיתי. אני, תום. זה שבכית ובכית ובכית כשעליתי אל אוטובוס המתגייסים בבקו"ם כי ידעת שיעבור לפחות שבוע עד הפעם הבאה שנתראה.
אז היי אימא, אין לך מה לדאוג.
זה אני.
תום.
אותו תום שאת מכירה. שאת אוהבת. אותו תום.
רק פשוט אני נמצא עכשיו במקום אחר, רחוק יותר"

"לא, אם זה יהיה המכתב האחרון שלי אז לפחות הוא יהיה כתוב בכתב היד שלי" הוא התעקש. הוא לא היה מוכן לכתוב את המכתב הזה, בטח לא בפתקים באייפון. "אני מקווה שאף אחד לא יקרא את זה אף פעם, אבל אם כן, אני רוצה שייראו את הרעידות של היד שלי, שירגישו את דפיקות הלב שלי, שינגבו את הדמעות שלי מהדף" הוא אמר בתוקף למפקדים שהיו מסביבו. "מספיק שאתם רוצים שאני אכתוב את המוות שלי מראש, לפחות תנו לי לכתוב את החיים שלי כמו שאני רוצה". הוא סיים את הוויכוח כשקולות הפצמ"רים שורקים מנגינה קצבית ועצובה. "הנה" הוא הביא את המכתב הקצר לאחד המפקדים שנשאר בשטח הכינוס. "קח..."

"אז היי אימא,
אני מבקש ממך. אל תקראו לי ילד.
ילדים משחקים עם רובי צעצוע.
ילדים הולכים וחוזרים והולכים וחוזרים מידי יום אל הגן.
ילדים לא נלחמים בכל רגע כדי שברגע אותו רגע לא יהיה הרגע האחרון.
אז אל תקראו לי ילד. אל תגידו לי 'תשמור על העולם ילד'.
ילדים בקושי יכולים לשמור על הצעצוע האהוב עליהם, בקושי מסוגלים לשמור על האח הקטן שלהם בלי שהוא יבכה כל רגע. אז אל תקראו לי ילד.
גם אל תקראו לי גיבור.
בסך הכל עשיתי את מה שהייתי צריך לעשות כדי לשמור על המדינה שלנו.
גיבורים נמצאים בחוברות קומיקס מצוירות, או בסרטים עטורי תקציב.
המציאות פה כל כך רחוקה מזה.
אימא, אני לא גיבור.
אני בסך הכל חייל.
בסך הכל תום.

"... ואם ילכו לדפוק לאימא על הדלת, אני מבקש תעשו את זה בעדינות" הוא אמר. "הנקישה הזאת בדלת, היא כמו טראומה, כמו צלקת עבורה מאז מה שקרה עם אבא". הוא בלע מעט רוק והמשיך. "תשמרו עליה. תשמרו עליה בשבילי. אין לה אף אחד אחר חוץ ממני, והאמת? שגם לי" הוא גמגם תוך כדי שחבש את הקסדה והידק את הרצועות. הוא במרחק של כמה מאות מטרים מהגדר. מהגדר הזאת שהוא יודע אבל לא יודע. הוא יודע שהוא נכנס לשם, אבל הוא לא יודע אם ייצא משם. הוא לא יודע איך הוא ייצא משם. תדרוך אחרון לחיילים שלו והם נעמדו מצידה האחד של הגדר. "אני אוהב אתכם. כל אחד ואחד מכם. אני סומך עליכם. על כל אחד ואחד מכם. והכי חשוב. אני אומנם הולך ראשון, אבל תדעו שאני מאחוריכם, שומר עליכם. על כל אחד ואחד מכם"

אימא,
כשתעמדי מעל הבית החדש שלי עשוי שיש מבריק ומחריד תדעי שהכל בסדר.
עברתי לגור ביחד עם אבא למעלה בשמיים.
הוא פינה לי חדר קטן אצלו. הכל בסדר, אני מסתדר. אפילו פה.
יש לי בקשה אחת אלייך אימא.
פעם בשנה, כולם יתאספו סביבך, ינסו לחזק, ירצו לתמוך.
פעם בשנה, כולם יישכחו שאת כואבת כל השנה, וינסו להזכיר ולזכור את כולם.
אבל לא אימא.
אין כזה דבר נזכור את כולם.
אי אפשר באמת לזכור את כולם. יש כל כך הרבה. יש יותר מידי.
כל אחת ואחד מאיתנו הוא סיפור. כל אחד ואחת מאיתנו הוא עולם.
אי אפשר באמת לזכור את כולם.
אז אימא, אני מבקש ממך, אולי בפעם האחרונה.
תזכרי אותי לנצח.
ותשכחי כל יום מחדש!
תחיי. תחייכי. פשוט תהיי מאושרת. פשוט תהיי גאה.
אז אימא, הפצמ"רים רומזים לי שהגיע הזמן להיפרד.
אין לך מה לדאוג.
את לא תקראי את המכתב הזה לעולם.
אני אוהב אותך אימא.
תום."

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

סימן שאלה! עקוב אחר סימן
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
אהבתי
הגב
דווח
Rachel Trunech
Rachel Trunech
עצוב ומרגש.
יהי זכרו ברוך.
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
סימן שאלה!
אני אוהב אותך, סליחה.
אני אוהב אותך, סליחה.
מאת: סימן שאלה!
Die לגזענות!
Die לגזענות!
מאת: סימן שאלה!
למה זה מגיע לי?
למה זה מגיע לי?
מאת: סימן שאלה!
פחדן
פחדן
מאת: סימן שאלה!
נעורים
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה
אל תהיה כמוני
אל תהיה כמוני
מאת: אתי בן ארויה
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan