כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

המדים הישנים

היא מחבקת אותי חיבוק שאני לא אשכח מעולם. מטפסת עד לצווארי, ומנשקת. אני מרגיש את השפתיים שלה, השפתיים הרכות העדינות והגדולות שלה. נשיקה אמיתית, עם כוונה.

אני עומד בכניסה לחדר, מביט על הארון שליד המיטה.
שולף את הקיטבג העמוס באבק, וממנו את המדים הישנים.
את מדי קבע הישנים שלי, זהו רגע שאני ללא, ספק לא אשכח.
היסטוריה של צמתים עברתי בחיים, ובסוף החלטתי להמשיך הלאה.
להתקדם, לעצור את התפקיד שכל כך אהבתי ולצאת החוצה.

ואחרי תקופה לא פשוטה, אני פשוט מביט בגעגוע.
אז אני מוציא את המדים הישנים, כי עכשיו צריך ללכת.
עכשיו קוראים לך.

עולה לי טיפה של געגוע, לחזור לצוות ולהיות שוב יחד. להלחם יחד.
ועם זאת טיפה של עצבות וכאב להשאיר את שירה בבית.
בזמן שאני שולף את המדים הישנים, שירה קופצת עליי מאחור.
היא מחבקת אותי חיבוק שאני לא אשכח מעולם.
מטפסת עד לצווארי, ומנשקת.
אני מרגיש את השפתיים שלה, השפתיים הרכות העדינות והגדולות שלה.
נשיקה אמיתית, עם כוונה.
ולוחשת לי באוזן. תשמור על עצמך.

אני מסתובב ואני מסתכל עליה.
מסתכל על הילדה שהתאהבתי אז בצבא, היא הייתה טיפה יותר צעירה. אבל היופי שלה, מה לעשות רק משתבח עם השנים.
מסתכלת עלי במבט העצוב והאדיש שלה, מלווה בחצי חיוך שהיא לא רוצה שאלך.
הלחיים העדינות שלה, העיניים החום- קקי שלה והשיער השחור והקצר, הופכות את הפנים שלה
למושלמות.

מושלמות שכל פעם שהיא מעצבנת אותי, אני רוצה לקמט לה את פניה, ולנשוך אותה מרוב אהבה.
ואני מסתכל עליה, כשהיא לבושה בחולצה הכי גדולה שיש לי בארון, שמשתלשל עד למטה, ומסתיר לה את התחתונים.

מכף רגל ועד ראש, היא שלי.
היא נאמנה לי, רק לי.
ואז אני תופס אותה ומרים אותה אל על. מחבק אותה חיבוק שלא נגמר ומקווה שלא יגמר.
ואומר לה, אל תדאגי לי אני אהיה בסדר.

מכפתר כפתור אחרי כפתור, בחולצה הירוקה הצבאית.
מושך את השרוכים עד השמיים, וקושר את נעליי.
מביט בבית שאותו אני משאיר ריק,
ריק מחלומות, ריק מאהבה, ריק מכשלונות.

רק עם שירה.

שירה מביטה בי בפעם האחרונה, והיא יודעת שמשהו לא בסדר.
מחבקת אותי חיבוק שנמשך נצח.

אני יודע שאני אחזור,
ואני מקווה שהכל ישאר ככה.
ואני אחזור הביתה,
אראה סוף סוף את שירה,
אריח את הריח של האוכל שהיא בישלה, אריח את הבושם שלה.
אקפל את המדים הישנים ואכניס אותם שוב עמוק לארון.

שירה אני יודע שאני אחזור,
אני מבטיח לך שאחזור.

Asaf Goldstein עקוב אחר Asaf
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
אהרון בן אבי
אהרון בן אבי
הצבא המלחמה זעקת הגעגוע בלב .האהובה מאחור .מתת חיינו בין אלוני הארץ היפים, על אדמה חומה הרוצה גשם ולא חיילים מתים. איש זו מלחמה וחבל שכך. אני מאחל לכל החיילים שישימו את המדים בארון על המדף שנקרה נצח וחיים ממשיכים
תודה ורק אור אני מבין שעברו שנתיים ובכל זאת עדיין ,אנו צריכים להשמר מאויב ולהפוך אותו לאוהב .
הגב
דווח
שי מצפה
שי מצפה
אהבתי
הגב
דווח
ליאל משעל
ליאל משעל
וואווו
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
perfect imperfections
perfect imperfections
מאת: No Name Needed .
איבדתי אותך
איבדתי אותך
מאת: Loren ..
ועד מתי תהיי לבד?
ועד מתי תהיי לבד?
מאת: Mor Mevorach
שני זרים
שני זרים
מאת: Mia N
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה