אין לי מוזה .
שתקרע לי את הלב, ותוציא שוב את הכאב .
אין לי מוזה כבר כמה חודשים,
זה לא שאין לי מחשבות,
זה לא שאין לי על מה לפרוק,
זה לא שאין לי מילים לשפוך,
זה לא שהיד שלי לא משתוקקת לכתוב,
זה לא שהלב לא מתפוצץ מכאב, והמוח לא חושב ההפך הוא הנכון הוא חושב המון מידי, והכאב זה כבר ניהיה חלק משיגרת חיי
זה לא ששכחתי כמה זה מהנה לכתוב, ולתת למילים שבתוכך לפרוץ כמו הר געש החוצה .
זה לא שלא באלי לצרוח ללא קול, או להשתגע ולמצוא את המקום השפוי בסוף .
כואב לי מידי אני מודה אבל לא רק בנשמה, אלא גם פיזית קצת, זה לא ששבטן שלי לא מתחוללת סערה, ואני מתה שהיא תוציא את כל מה שיש בתוכה וזה יחלוף.
אף אחד בעולם לא יבין כמה, הכתיבה משחררת מכל מחסום, הכתיבה היא יותר טובה מבכי, יותר טובה מפסיכולוג ויותר טובה מהזמן שאמרו שזמן מרפא את הכל, טוב אולי כמעט את הכל .
זה פריקה של מילים, ללא קול .
זה פריקה של כאב, זה פריקה של הלב .
זה פריקה של פחד, של התרגשות, של פנטזיה .
זה " בריכה של מילים " שצפות לך מול העניים .
זה לא חדש שמשברון לב תמיד יוצא סיפור מרגש, קולע ומוחץ את הלב .
הכתיבה היא התהליך, היא הרפוי של לב שבור, של כאב עמוק שיושב וממתין לצאת בכל רגע נתון .
בעולם שהמילים יכולות לצעוק ללא קול,
והדף יכול להיות החבר הכי קרוב,
זה המקום הכי אמיתי שיש .
אבל תבינו זה לא שאין לי מה לכתוב, פשוט נמאס לכתוב אותו סיפור שוב ושוב, באלי לכתוב משהו אחר, משהו חדש
אולי תגיעי כבר אהבה?
כמה אפשר להיתהלך עם לב חצוי לשניים? בחייאת .
"יש אנשים שזמנם עבר חלף, אהבה היא דבר מסובך - שמחה ועצב, אושר וכאב, ביחד ולבד -כולנו חווינו את הרגשות האלה יותר מפעם אחת בחיינו"
"בוא נשחק משחק "- מדבר בדיוק על זה.
על משחק האהבה שתמיד חוזר על עצמו, על השמחות האכזבות, והכמיהה של כולנו להרגיש נאהבים ".
הספר מכיל 2 חלקים :
חלק 1 בו ניתן למצוא סיפורים קצרים על רגעי אהבה שכולנו חווים ועל החיים שכולנו חיים בראייה שונה .
וחלק 2 בו ניתן למצוא סיפור בהמשכים
על שני אקסים שנלחמים על לב שבור אחד ועל לב שמזמן כבר לא מאמין באהבה.
האם הם יצליחו להשיב אליהם את אהבתם? מי מהם ינצח? ואולי הצד השלישי ירוויח?
את כל זה תגלו רק בספרי
#בוא נשחק משחק #
לפרטים ורכישה ניתן לפנות אליי בפרטי .
שלח תגובה
