כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

הטעם שנשאר - יומן הכאב

לא חשבתי שארגיש ככה

אני יודע שהיא לא בישבילי. קשה לי לראות אותה ככה עצובה. קולה הפגוע והכואב גורם לי רק לרצות לחבק אותה ולהגיד לה שהכל יהיה בסדר ואנחנו חוזרים. אבל אין מה לעשות משהו בתוכי אומר לי שאני צריך להיות חזק והיא לא האישה בישבילי, היא לא הפרטנרית שלי, היא לא זו שאמורה להיות לצדי. למרות כל זה יש עדיין את הדברים הקטנים האלה שאתה מת להישאר איתה בגללם. החיבור הכל כך קרוב הזה, ההרגשה שאפשר לדבר ולספר על הכל, הצחוק המשותף והבדיחות המשותפות. כל כך קשה לעזוב, כל כך קשה לשחרר משהו טוב. יש גם את הפחד הענק הזה שלפעמים אתה מרגיש חסר ערך עצמי וחושב שיש סיכוי גדול מאוד שלא יהיה לך עוד דבר כזה, שלא תמצא משהו אחר. יש את הפחד שאומר לך - אתה מכוון גבוה מדי לא תמצא את מה שאתה מחפש, לא תמצא את מה שמתאים לך וכשתחליט לחזור אחורה ותבין את זה כנראה שכבר לא תהיה הזדמנות שנייה. אני בוחר בסיכון - לאבד משהו כל כך יקר וטוב ולהמשיך הלאה לחוות ולהתנסות בעוד דברים.

לאחר שבוע...
אין כאב גדול יותר מכאב של אהבה. אני מרגיש שיש לי חור בלב. כבר שבוע עבר ואת חסרה לי כל כך. החור שיש לי בלב מסרב להתמלא. הבטחון העצמי פוחת ואיתו גם שמחת החיים. קשה לחייך בצורה אמיתית. קשה לשמוח כשאת חסרה. מרגיש כאילו נלקח חלק ממני. אני יודע שאני אעמוד בזה. אני יודע שאהיה חזק ואעבור את זה, אני לפחות מאמין בזה. המגע שלך חסר לי כל כך.

לאחר שבועיים...
לא ידעתי, לא שיערתי ולא תיארתי לעצמי שארגיש ככה. יום ועוד יום עובר והכאב מסרב לעזוב. חור הריקנות שנוצר בליבי רוקם לו עוד ועוד שכבות ורק נהיה גדול יותר. הגעגוע פוצע את הלב בלי רחמים והתחשבות. שום דבר כבר לא מצחיק, לא מוצא בשום דבר טעם, וההתרגשות מהדברים הקטנים והפשוטים נעלמה. החיוכים שמובעים מהפנים שלי מזויפים וגורמים לי עייפות תמידית מרוב המאמץ המושקע בהם. כל דבר מזכיר אותך וקשה להעביר שעה בלי לחשוב עלינו. קשה להעביר שעה בלי להיזכר בכל הרגעים היפים שהיו לנו ביחד. אני כל כך מתגעגע אלייך. כל כך צמא למגע שלך, לחיבוקים שלך, לגוף שלך, לסקס איתך, לכל הפעמים שיכלנו לשבת ולדבר שעות. היית מסתכלת עליי עם החיוך ושמחת החיים הכובשים שלך ולי היה בא פשוט לאכול אותך. כמה פעמים אמרת לי כמה שאני נסיך, כמה שאת אוהבת אותי ומשבחת אותי.

לאחר שלושה שבועות...
את אף פעם לא תדעי מה אני מרגיש, את לא תדעי כמה קשה לי. לפעמים ברגעי שבר אני אומר לעצמי שרק תעשי את הצעד הזה ותתקשרי אליי ואני חוזר אלייך ושכל העולם יקפוץ, אבל את אף פעם לא תדעי.

לאחר חודש...
כל יום שעובר אני רק חושב עליך יותר. זה לא אמור להיות הפוך? למה כולם אומרים שהזמן מרפא? רק יותר ויותר קשה לי. אני מרגיש כאילו כל יום שעובר אני מפסיד אותך ומפסיד אותך עוד ועוד. אז למה אני בכלל מדוכא ועצוב? אני זה שהחלטתי לחתוך את זה אני זה שהחלטתי לוותר עליה. למה אני ממשיך להיות עצוב? הרי כל מה שרציתי קרה. היא כבר לא עובדת איתי, היא כבר לא מתקשרת, לא שולחת הודעת, אני חופשי. אז למה אני לא מצליח להעביר יום אחד, שעה אחת בלי לחשוב עליה. לחשוב מה היא עושה, אם יש לה מישהו, אם היא התגברה ואולי עכשיו אפשר לחזור, למה? למה אני לא מצליח לחזור לנקודת האושר שהייתי שרוי בה? פעם ראיתי בהרצאת מבוא לפסיכולוגיה שרוב האנשים גרועים מאוד בניבוא הדברים אשר יספקו להם אושר פנימי אמיתי ולרוב אנחנו טועים.

לאחר חודש וחצי...
לחברים כבר לא בא לדבר איתך כי אתה כל כך מדוכא וכל מה שאתה מדבר עליו זה עליה. חברים צריכים להיות שם בישבילך וצריכים להקשיב לך, לשאול אותך מה קורה איתך, איך אתה מרגיש, אם הימים שאתה עובר קשים לך. אז למה כל פעם שאתם מדברים הם מפחדים שתתחיל לדבר על עצמך ועליה ותגיד כמה רע לך. זה לא התפקיד שלהם? לדאוג לך? לתמוך ולעזור במצבים האלה? אני לא שופט אף אחד ואולי גם להם קשה. לפעמים אנשים לא מבינים מה אנשים אחרים עוברים. אם אנשים אחרים היו רואים דרך העיניים שלי את מה שעובר לי בתוך הגוף, את מה שעובר לי בלב - הם היו רואים הוריקן שצבע הרוח שלו היא שחורה, משתולל לי בגוף ולא נותן לי שעה אחת מנוחה. הם היו רואים סוג של רעל מתפשט לי בתוך הגוף ומשתק לי איבר אחר איבר בגוף. הם היו רואים ארס שרוקד לי על מערכת העצבים ולא נותן לרגשות שלי מנוחה.

קארמה
אתה חושב שאתה כזה גיבור, אתה חושב שאתה תותח ובוגר ויכול להתמודד עם הכל. אתה אומר לה שוב ושוב שאתם לא צריכים להיות ביחד. פעם אחרי פעם אתה שובר לה את הלב בלי רחמים ואומר לה כמה שהיא דפוקה וצריכה להשתנות ושאתם לא מתאימים. והיא בשלה - אוהבת אותך, מעריצה אותך, מוכנה לספוג הכל! הכל כדי להיות איתך. הכל כדי להעביר את הזמן איתך. אתה בטוח שהפרידה ממנה תעשה לך טוב ותמצא מישהי מתאימה. והנה ביום אחד בהיר זה קורה. אתם נפרדים והיא לוקחת את עצמה בידיים ומחליטה להקשיב לך ולא להלחם יותר. הרי למה להלחם בישביל מישהו שמוותר? והתקופה השחורה מתחילה. הקארמה לא פוסחת על אף אחד ובדיוק כשהיית בטוח שהיא דילגה מעליך היא מכה בך כמו ברק. עכשיו הגיע תורך לסבול, עכשיו הגיעע תורך לאכול סרטים ולחשוב כל היום עם מי היא יוצאת ומסתובבת, והאם היא שכחה אותך או שעדין זוכרת. הסבל והרע שהיא חוותה פתאום מגיעים אליך.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

chaos 7 עקוב אחר chaos
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
עם הארטיק על הספסל
עם הארטיק על הספסל
מאת: כותב למגירה
כשהחושך שולט, כל נקודת אור נדמית כפרי הדמיון.
כשהחושך שולט, כל נקודת אור נדמית כפרי הדמיון.
מאת: לין ק
עד החתונה זה יעבור 2
עד החתונה זה יעבור 2
מאת: שיר פיליבה
החורף האחרון
החורף האחרון
מאת: טלי טל
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan