כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

כפר הרי"ף

תמימות של ילדים..

אני לא נוהגת לבכות, ואולי זה באיזשהו מקום יתרון בשבילי. אני חובשת במדא וזה מה שאני אוהבת לעשות מאז שאני זוכרת את עצמי. ראיתי הרבה מקרים קשים יחסית למישהי בת גילי, ותמיד שואלים אותי איך את מסוגלת? ואני לא מבינה למה הם שואלים את זה כיאלו זה משהו שהוא קשה לצפייה. אני יוצאת מהחייאות כשהעצב היחיד שיש לי זה העובדה שאני לא עצובה שמישהו מת לי בידיים, העובדה שאני כ'כ מנותקת ושוכחת מהמקרה אחרי כמה דק ספורות בלבד, מתרגשת מהעובדה שיצא לי לפתוח וריד, שיצא לי לשאוב תרופות ולהיות חלק ממשהו שמישהו בגילי כנראה בחיים לא יחווה יראה או יעשה פעולות כאלה שקובעות אם הבנאדם יחייה או ימות, כן כן, יחיה או ימות, אני לא נותנת לעצמי קרדיט אבל העובדה שהצלחתי לפתוח וריד למישהו כ'כ מבוגר עם ורידים כ'כ שקועים והעובדה שיש וריד אומר שהתרופה שאולי תגרום ללב שלו לחזור לעבוד או במקרה שהיינו צריכים להרדים מישהו כי הוא לא נשם כמו שצריך וצריך לתת לו תרופה שתרחיב את הריאות שלו ותקל עליו לנשום או לפתוח וריד כדי לתת לו חומר הרדמה כדי שתהיה אופציה לטפל בו, אז כן, רוב הזמן זה מה שקובע אם הוא יחיה או ימות, וזה עליי, ועדיין אני יוצאת מהמקרה כ'כ מנותקת ונטרלית, ולא כי אני צריכה כדי לא לשקוע, אלא כי אני לא מצליחה להרגיש עצב או אובדן, וזה הרגיש לי שהאנושיות ברחה ממני, שאני רואה החייאה על תינוק כחול לגמרי כי לא שמו לב אליו והוא נחנק ולא מגיע לו בכלל למות מוות כזה מייסר, ובכל זאת זה חולף על פניי, מתייסרת מהעובדה שלא כואב לי. בתאונות קשות שכמות ההורגים והפצועים עולה על כל דימיון ומציאות המקצועיות חשובה אבל למה לא כואב לי? מסתבר שהאפטיה הזאת למקרים היא לא רק אצלי, ומי שמתעסק במקצוע הזה הם אנשים שיודעים איך להפריד את הרגש מהמקרה. אמרו לי גם המקרה שיגע בך יבוא, היה לי קשה להאמין אחרי שראיתי דברים ושום דבר לא הזיז לי, תינוקות מתים, אנשים עם גולגולת פתוחה, החייאה על אדם מבוגר חסר אונים, אנשים תלויים ברכב מתים בלי שום דרך להימלט, מה כבר יכול לגעת בי? וזה בא, המקרה שגרם לי לשבת ולהבין שאני אנושית ולבכות כמו שלא בכיתי בחיים שלי, להישבר ולא להצליח לקום על הרגליים. ערב חג, בטוחים שסיימנו את המשמרת סוף כל סוף ואולי נגיע לבית בזמן. בזמן שאנחנו יוצאים מקפלן, מרגישים הקלה לסיים את המשמרת ולחזור לבית אחרי יום יחסית כיפי וחווייתי עם אנשים שכיף לעשות איתם משמרת, מתקבלת קריאה שמכניסה אותך להיכון מסויים. בד'כ שמתקבלת קריאה על תאונה קשה, מגיעים והתאונה היא כ'כ לא קשה שזה מדהים, ובאיזשהו מקום אתה לוקח בעירבון מוגבל את ההגדרה תאונה קשה. עוברי אורח מדווחים על תאונה קשה עם הרוגים, וכרגיל אנחנו סקפטים לגבי הסיטואציה שבאמת נראה. מגיעים והדבר היחיד שמצליחים להוציא מהפה זה וואו. רכב הפוך שהדרדר לתעלה שנמצא הפוך לגמרי, סטה מהמסלול ונמצא על המסלול הנגדי שאליו נסע מלכתחילה. המראה הראשון שקופץ לי לעין זה שתי בחורים שגם כשהם עם הגב אליי תלויים באוויר שהדבר היחיד שמחזיק אותם זה העובדה שהם לכודים והחגורת בטיחות. כל מי שעובר שם צועק לי שהם עם דופק אבל אני רק ממבט ראשוני יודעת שהם כבר לא איתנו, לפעמים אתה פשוט מרגיש. הנהג החובש שהיה איתי באמבולנס אמר שהם כבר לא עם דופק והדבר היחיד שהרגשתי זה ריקנות, כ'כ עמוקה שהרגשתי שאני נשאבת פנימה, נאחזתי במה שאנשים אמרו שם ורציתי להאמין. היו עוד פצועים בשטח ובדרך לבית חולים עם אחד הנערים שהיה ברכב הדבר היחיד שעובר לי בראש זה למה אותם? הם לא נראו יותר מ18 וצדקתי. כ'כ תמימים ומלאכיים שנראה כיאלו הכל חלום רע ביותר שבקרוב אתעורר ממנו. ובכל זאת, זאת המציאות, וזה מה שאני רואה, וזה מראה קורע לב. כשהמטופל שלנו נכנס לחדר הלם ולא היה צורך בשירותינו יותר הסתובבתי ע'מ לצאת מהחדר הלם כדי לארגן את האמבולנס אחרי כל מה שקרה, הדבר היחיד שאני מצליחה לעשות זה לעמוד במקום, מול הדלת יציאה ולא יודעת איך יוצאים, מה עושים עכשיו? אי אפשר לעבור הלאה. מישהו מת היום. ולא אחד, 2 ולא מגיע להם, לפחות ככה זה נראה. הנהג אמבולנס שהוא במקרה הבנאדם שבלעדיו השנה הזאת לא הייתה עוברת כמו שצריך עצר אותי ושאל אותי אם הכל בסדר, הייתי בטוחה שלא רואים עליי, אבל החוסר תגובתיות היה כ'כ ניכר שלא היה שם שום דבר חוץ מזה. בחיים שלי לא חוויתי אובדן קרוב תודה לאל, אבל הם הרגישו לי כמו אחים שלי, כל עם ישראל אחים? כזה. באותו שבוע הייתי בקרוב ל6 מקרי מוות שאני הייתי נוכחת בהחייאות האלה, כמה חודשים ברצף שלא הייתה לי החייאה או העברת גופה או מקרה עם מישהו מת בסיטואציה כלשהי, ואז השבוע הזה כנראה היה הכנה למה שאני הולכת לראות בסופו. שתי ההורגים האלו היו חלק מה6 מקרים שהיו לי באותו שבוע, ושום מקרה לא השתווה לזה, חשבתי שאני חסינה וניסיתי להבין איך אנשים אומרים לי אני לא הייתי עומד בזה או איך את יכולה? ואז הבנתי, שעם כל כמה שאני חושבת שאני חסינה, יש לי נקודות חולשה. הסיפור הזה בא בדיליי כי הוא רדף אותי במשך תקופה שהבנתי שהחיים יכולים להיגמר ברגע, והתחלתי להבין שהחיים ניתנו לנו במתנה, ולא תמיד אנחנו מעריכים אותם, ושאנחנו צריכים לחבק את האהובים עלינו לא כי אנחנו צריכים לפחד שהם ילכו, אלא כי צריך להעריך אותם שהם פה. את המקרה הזה לא עברתי לבד, ואני מאושרת שהיה מי שיהיה לי לאוזן קשבת, לתומך ונותן עצות, ולא עושה את זה כי הוא מרגיש לא נעים עם העובדה שאני בוכה, אלא כי אכפת להם, וכי מדהימים. המקרה הזה נגע בי, והם קרובים אליי למרות שאני לא מכירה אותם אני יודעת שהם היו בדרך לעשות משהו טוב, לשמח משפחות, אני משתתפת בצער המשפחות שלהם והלוואי שיכולתי לעשות משהו אחר והיסטואציה לא הייתה כזאת, אבל זה המצב והשאלה היא כיך חיים עם זה ומתמודדים עם זה. אני מאחלת לכם שתדעו רק טוב. סכל אחד יש מישהו שלא צריך הרבה מילים כדי לגעת בו. הסיפור הזה בא במטרה לשתף ולהעריך את האהובים עלינו, מקווה שלא יובן מהסיפור שיש בי איזשהי מחשבה של הערכה עצמית או חשיבה של הצלתי אנשים, כי אני לא ואני בסך הכל בנאדם אבל כן אני מעריכה חיוך של בנאדם בזכותי או לא בזכותי ואת התחושה הטובה שאתה נמצא במקום שהוא לא מובן מאליו בגיל כזה ומעריכה את הזכות שיש לי להיות במקום שאני נמצאת. תעריכו מה שיש לכם ואת מי שיש לכם, הוא אף פעם לא מובן מאליו.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

נועם לנקרי עקוב אחר נועם
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
נועם לנקרי
גבר אמיתי אוהב את העיניים
גבר אמיתי אוהב את העיניים
מאת: נועם לנקרי
איך שוכחים..?
איך שוכחים..?
מאת: נועם לנקרי
אהבה ראשונה
אהבה ראשונה
מאת: נועם לנקרי
'רמז': פרק שני
'רמז': פרק שני
מאת: נועם לנקרי
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
ילדה זבל
ילדה זבל
מאת: מישהי .
אני מצטער
אני מצטער
מאת: Li Sha
דרך מוצלחת 2
דרך מוצלחת 2
מאת: שיר פיליבה
פרק ד
פרק ד
מאת: roye shargal
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D