כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

סבא

לא שכחתי אותך.

החזקת אותי בידיך ועכשיו אחזיק אותך בליבי לתמיד.
החזקת אותי בידיך ועכשיו אחזיק אותך בליבי לתמיד.

בפעם האחרונה שראיתי אותך הייתי ילדה, בת שמונה בסך הכל.
אני זוכרת את היום הזה כל כך טוב כי זאת היתה הנסיעה הראשונה שלי ברכבת וכל כך התלהבתי מהנוף בחלון.
הנסיעה הראשונה שלי ברכבת היתה לבית החולים כדי לראות אותך בפעם האחרונה.
אנחנו חיכינו לך בחוץ כי אמא אמרה שבפנים יש מלא חיידקים ואנחנו יכולים להידבק במחלות. פתאום ראיתי את אבא מוציא אותך החוצה אלינו. אתה היית בכיסא גלגלים, לא הבנתי למה כי לא היתה לך בכלל בעיה ברגליים. אמא אמרה שזה בגלל שהמחלה החלישה אותך וקשה לך ללכת.
לא כל כך הבנתי מה קורה. לא חשבתי שזו תהיה הפעם האחרונה אבל גם ידעתי שהמצב לא טוב במיוחד. ראיתי איך כולם דיברו על זה, שהימים שלך מתמעטים.
ואז זה קרה.
זה היה ביום שבת, שעה-שעתיים לפני שהשבת יצאה.
הפלאפון של אבא צלצל והוא ענה, הייתי בשוק. רציתי לצעוק לו ״אבא, עדיין שבת. אסור!״
אבל שתקתי.
שתקתי מכיוון שזאת היתה הפעם הראשונה שראיתי את אבא בוכה. ואבא אף פעם לא בוכה.
הבנתי.
ידעתי שזה הסוף. למחרת בבוקר כבר לא היית.
לא בכיתי.
לא כי לא היה לי עצוב אלא כי בכלל לא קלטתי מה קורה. לא קלטתי שזה נגמר, שלא תהיה יותר. הרי זה לא יכול להיות שעד עכשיו היית ופתאום כבר לא, כאילו כלום. לא יכולתי לדמיין מציאות שבה ניסע לבית שלך ושל סבתא במושב ושרק סבתא תהיה שם, ביחד עם הזיכרון שלך שמאפיל על הנוכחות של כולם.
אני לא זוכרת אם זה היה אחרי רק כמה שבועות או כמה חודשים, אבל היה לילה אחד שפתאום נזכרתי בך והבנתי שאתה כבר אינך, אתה לא פה.
אני זוכרת שבכיתי במיטה כל הלילה הוא, דמעות שקטות, דמעות של כאב אמיתי שבא מבפנים. בחיים לא בכיתי ככה, בחיי.
סבא, אני רק רוצה שתדע שלא שכחתי אותך. אולי הזכרונות ממך כבר נעלמים, אולי שכחתי איך נשמע הקול שלך, אולי שכחתי את הריח שלך. אבל אותך לא שכחתי.
לא שכחתי איך היית מחכה לנו במרפסת בכל פעם שהיינו באים לעשות אצלכם שבת. תמיד חיכית בחוץ עם שמיכה עליך, כי תמיד קר במושב.
לא שכחתי שהיית מושיב אותי על הרגליים שלך ושואל אותי שאלות מצחיקות כמו ״למה את חמודה?״ או ״למה את תאומה?״, ואני הייתי עונה בצחוק תמים ״כי ככה נולדתי.״
לא שכחתי את השפם שלך, זה שתמיד עקץ ודגדג אותי בפנים כשנתת לי נשיקה בלחי.
לא שכחתי את הכובע שלך, זה עם השפיץ בדיוק באמצע, הכובע שאף פעם לא ראיתי אותך בלעדיו. מבחינתי זה מה שסימל אותך בתור סבא שלי.
אחרי שהלכת המצב במשפחה הידרדר. כולם התווכחו על כסף וירושה, חשבו רק על עצמם. הם לא ראו מה זה עושה לסבתא שנשארה לבד בלעדיך. הם לא ראו כמה רע זה עושה לה לראות את הילדים שלה רבים ככה, מפסיקים לדבר ביניהם. זה היה נראה כאילו הם שכחו. שכחו שהלכת פתאום, שכחו שאתה חסר.
אבל אני לא שכחתי, סבא.
אני לא שכחתי אותך.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Liel Shmuel עקוב אחר Liel
שמור סיפור
לסיפור זה 9 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
נתי :)
נתי :)
אלופה! ❤️
הגב
דווח
Liel Shmuel
Liel Shmuel
תודה רבה ❤️
הגב
דווח
Winter girl
Winter girl
אני בטוחה שהוא יודע שלא שכחת
הגב
דווח
טען עוד 15 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Liel Shmuel
ומה איתנו?
ומה איתנו?
מאת: Liel Shmuel
שאכטה אחרונה ללב
שאכטה אחרונה ללב
מאת: Liel Shmuel
חופשייה ממך
חופשייה ממך
מאת: Liel Shmuel
אל תשאיר אותי ריקה
אל תשאיר אותי ריקה
מאת: Liel Shmuel
סיפורים אחרונים
my sister husband.... P3
my sister husband.... P3
מאת: Rivka Osei
עץ בודד
עץ בודד
מאת: The Wandering
הם קוראים לי היפיפיה הנרדמת
הם קוראים לי היפיפיה הנרדמת
מאת: Li Sha
המקרה שהיה לי עם איתי
המקרה שהיה לי עם איתי
מאת: שוקו חם
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D