כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3 2

אהבות גיל העשרים וחמש

ההתמכרות לחיי הלילה נמשכה שלושה חודשים אוליי - ברים, מועדונים, "ערה?", מכירים?", "סליחה איך אני מגיע לצומת ליבך?", סטוצים, נסיעות לסוף העולם בשביל סקס, חדרי אירוח ובנות שחושבות שבגלל ששכבנו אני חייב להזמין אותן לפיצה ולשמוע איך עבר אצלן היום.

"לך תזדיין אדם"

לפי התגובה של תהילה היה ברור שהיא לא הצליחה להבין אותי. אבל היתרגלתי כבר לזה, ככה היו אהבות גיל עשרים וחמש שלי.

הכל התחיל אחרי שהקשר שלי עם שחר נגמר והכרתי את תמי. התחלנו לדבר שבוע, נפגשנו, התנשקנו (כי חייבים להתנשק בפגישה הראשונה) והמשכנו לדבר. אבל משהו בי נדפק לא הצלחתי לזכור מה סיפרתי לה כבר ומה לא וזה לא היה מעניין אותי אפילו, ולא הייתי מצליח לזכור ממה שהיא אומרת לי כלום והיא התחילה עם היציאות שלה "מה יש לך מאמי אמרתי לך" ותוך שבועיים נעלמתי לה.

אחרי תמי חזרתי לחיי הרווקות כי הבנתי שאחרי שחר אני לא אסתדר עם אף אחת. ההתמכרות לחיי הלילה נמשכה שלושה חודשים אוליי - ברים, מועדונים, "ערה?", מכירים?", "סליחה איך אני מגיע לצומת ליבך?", סטוצים, נסיעות לסוף העולם בשביל סקס, חדרי אירוח ובנות שחושבות שבגלל ששכבנו אני חייב להזמין אותן לפיצה ולשמוע איך עבר אצלן היום. התחלתי להיות כמו שחר שהתחילה דיאטה ולהתחילה לדפוק "זה היה מה זה מיותר" עם פה מלא באוכל ועם ברק בעיניים שהיה לה רק כשהייתה אוכלת.

"אתה רואה את עצמך מתחתן איתה?" הייתי שואל את עצמי כל פעם מחדש כהייתי מתחיל לדבר עם מישהי וישר הייתי עונה לעצמי שלא ומכניס את אחד התירוצים הרגילים שלי "אני סטודנט", "אני בקבע", "אין לי זמן" או שפשוט הייתי שם את השיר טודו בום באוטו והיא היתה מפסיקה לשלוח לי הודעות.

ללא ספק שחר הרסה לי את החיים. היא היתה היחידה שהצלחתי לדמיין אותה כאישתי, ואיפה היא עכשיו? למה כל הנשים דפוקות? למה?

אהבות של גיל עשרים וחמש היו כאלה אצלי, חיפוש אין סופי של משהו שהשארתי כמה שנים אחורה אצל אחת שהיום לא נמצאת, אצל אחת שלימדה אותי שגם הבן אדם שאוהב אותך מסוגל להסתכל לך בעיניים ולשקר, אצל אחת שעדיין לא לימדה אותי לסלוח ולפתוח דף חדש.

"מאמי?"

אם היתה מישהי חולת נפש זאת היתה מור, לא משנה מה הייתי עונה או אומר לה לא היה מספק אותה והיא עדיין אתה שולחת הודעות.

"אדם הכל טוב חיים שלי לא שמעתי ממך מאתמול?"

"טודו בום" רק שתרד ממני.

"ווווואייי איך אני מתה על השיר הזה!" חסמתי אותה! .

למה כל הנשים דפוקות ואיפה לעזאזל שחר?

Adam gustavo Zyl עקוב אחר Adam gustavo
שמור סיפור
ספרים מאת Adam gustavo Zyl Adam gustavo Zyl
עד שתחזרי - אדם גוסטבו "אבל משהו מהיום ההוא שעזבת נשאר בי. אחרי שסגרת את הדלת הלכתי לשטוף את הפנים ושם, מול המראה, דקה אחרי שהלכת, ראיתי בעיניים ניצוץ קטן שהלך והתחזק עם הימים. האמת היא שלא נפרדתי ממך כמו שצריך. באותם ימים לא הבנתי שאת מתכוונת לעזוב. רק אחרי שעבר קצת זמן קלטתי שהיית קצת שבורה מבפנים.
כנראה זאת הדרך שלי להיפרד ממך. לכאוב את החלל הריק הזה שנשאר במיטה ולהתגעגע, זאת גם הדרך הארוכה לסלוח שהלכת בלי לתת יותר מדי סיבות, בלי יותר מדי מלחמה, בלי להבין שעל מי שאוהבים לא מוותרים כל כך מהר. אבל אני אהיה בסדר, אני מבטיח, רק תדעי שאני עם עיניים מבריקות, עדיין מחכה שתחזרי..."
***************************************************************
שמי אדם, בגיל 23 בדיוק לפני שנתיים, בשעות הקטנות של הלילה, התחלתי מסע בלי להיות מודע אליו. ישבתי באחת העמדות הקטנות שמשקיפות אל הים, ולא הצלחתי להוציא מהראש את אותה אחת שאהבתי. ידעתי שאני אמור להילחם עליה, אבל אני צריך גם לכבד את השקט שהיא רצתה.
לא זוכר למה ואיך מצאתי את עצמי מתחיל לכתוב, שופך את כל הגעגוע, את כל האכזבה ואת כל האהבה שלי אליה על גבי נייר, בתקווה שיום אחד היא תקרא את זה, תצליח להבין אותי ותחזור.
מאז אותו לילה לא הפסקתי לכתוב סיפורים עליה, עליי, על אהבה, על אכזבות, על מלחמות ועל החיים עצמם.
הספר כבר מוכן ומודפס ומחכה לכם. הוא כולל 193 עמודים והמון סיפורים שיגרמו לכם להרגיש הזדהות אהבה אכזבה או פשוט להעביר לכם כמה דקות עם חווית קריאה.
מחיר: החל מ₪55 לרכישת הספר
לסיפור זה 7 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
סהר ..
סהר ..
מוכשר ומרגש !!
הגב
דווח
Adam gustavo Zyl
Adam gustavo Zyl
תודה :)
הגב
דווח
אנונימית .
אנונימית .
מרגש אותי
הגב
דווח
טען עוד 11 תגובות
Adam gustavo Zyl הוא מחבר הספר
עד שתחזרי - אדם גוסטבו לרכישת הספר
כותבי החודש בספרייה
מומלצים מהמגירה
את לא צודקת
את לא צודקת
מאת: SHALEV PERETZ
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni Nassi
זורם לי בעורקים
זורם לי בעורקים
מאת: Liel Shmuel