כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1 1

כשנפגשנו

הסתכלתי עליך פונה לשביל הנגדי והרגשתי את המילה שאני כל-כך שונאת: אכזבה

בלילה, לפני השינה, כשחשבתי על הרגע הזה שנייה לפני שהעיניים שלי נעצמו, אני מודה שדמיינתי אותו אחרת. שבוע אחרי שהפגישה בת השעתיים שלנו הסתיימה, אני מתחילה לעכל כנראה שגם אם הסביבה אומרת לי לוותר לך, אני בדרך ל-לוותר עליך.

החיוך שלך היה הדבר הראשון שהבחנתי בו. הוא נשאר כמו שחרטתי אותו בזיכרון שלי, לפני ש... נפרדת ממני. היינו אז בנמל התעופה. אני זוכרת את הרגע הזה. הסתכלת עלי רגע לפני שהסתובבת ופנית עם שאר החברים שלך אל התחרות ההיא, וחייכת. וזה מה שעשית גם עכשיו. והחלשת אותי מיד.

חייכתי אליך חיוך קטן. לא רציתי להיראות מתלהבת מדי, בטח שהבנתי מה אני לובשת, לעומתך. אתה באת בחולצת ספורט כחולה ומכנסיים עד הברך בגוון כהה יותר, תיק האימונים שלך על כתף אחת. אני לבשתי ג'ינס קצרצר בהיר, חולצה שחורה חדשה שההורים קנו לי מברלין, ואת הKEDS המנצנצות. אחת הבנות במשרד קלעה את השיער שלי לצמה הדוקה ומזל שכך. היה חם מדי, גם אם היינו במקום ממוזג. לי היה חם, בטח מההתרגשות.
הורדת את התיק שלך ושלפת ממנו בקבוק פלסטיק שקוף. למים שבתוכו היה צבע תכלת, כאילו סחטת דרדס או משהו. שאלתי אותך מה זה. החזרת בשאלה, "כבר שכחת את המים הצבעוניים שלי?" ואז נזכרתי בנשיקות בטעם תמרים, חלבון ועוד כל מיני דברים לא טעימים שעברו ברוק שלנו בימים בהם הכל היה בסדר.

כפות הידיים שלך היו נקיות הפעם. כמה אהבתי לשלב את שלי בהן אחרי שהיית מתקלח. לפני? לא יכולתי לסבול את הפלסטרים עליהם. שאלתי אותך איפה הם באמת. "באימונים אין בהם צורך," ענית מאופק וסידרת את אחד מכפכפי הגומי המגוחכים שנעלת. נעצרת על מגן הבמבי שקנית לי מברצלונה. "אני שמח שאת משתמשת בו. נשבר כבר לך הנייד בפברואר אני חושב כי התעצלת לקנות אחד. ברגע שראיתי אותו- חשבתי עלייך."
"אבל למה שלחת לי אותו בדואר?" ניסיתי להיות דרוכה, אבל תמיד הסקרנות חזקה יותר.
רציתי להאמין שתגיד שאתה לא האמנת שיצא לנו להיפגש. רציתי שתגיד משהו שאולי יגרום לי להיכוות, אך בו בזמנית יסביר הרבה דברים. בסוף רק הרמת את שתי הכתפיים שלך ועטית על פניך הבעה מסוג "לא יודע" שנעלה משהו שיישאר לעד פתוח.

באופן קצת מצחיק, גם אותך לאחרונה מכנים "פרפר". הבנתי שהכרת מישהי במקסיקו, אנשים דאגו להראות לי איך אתה מגיב לה בלבבות, אבל היא גרה שם ואתה כאן. ועכשיו אתה מתכונן לאליפות עולם הזו, והיא לוקחת לך את כל תשומת הלב, האנרגיה והכוח. חייכת שוב, כנראה להוציא את שנינו מהמבוכה. אתה הביישן של ההתחלה הופיע. הבחנתי בשן השבורה שלך, מה שאומר שחייכת חיוך מלא ולא כזה שעושה טובה. נמסתי ממך או מהחום...

"איזה מוזר שאת מדברת עם אבא שלי," אמרת. כשסיפרתי לך את זה, פתחת עיניים יותר מדי. קצת נבהלתי.
"כן, טוב. זה בקטנה." קצת התחרטתי גם שפלטתי את זה.
"את עוד עובדת בהפקת חתונות?" הצצת בשעון שלך. ידעתי שמפה אתה הולך לעוד אימון. הפגישה הזאת בשבילך היא הכי BY THE WAY.
"כן."
מילה אחת הספיקה כדי שתעבור לשאול משהו אחר. "ראית אותי בתחרות במקסיקו?"
יכולתי לשקר ולענות שלא, כי באמת לא ראיתי בלייב. השלמתי אח"כ באתר. הנהנתי ולא אמרתי כלום. אתה ניפחת את הלחיים שלך ומתחת את השפתיים, ספק חיוך נוסף.

כמעט ולא דיברנו, בסופו של דבר. אני רוצה לחשוב שהמבוכה ניצחה, אבל היא לא. היו מעלינו הרבה עננים חזקים מספיק כדי להוריד שלג, לא גשם. קפאנו.
אני לא יודעת מה קרה לבחור שהתאהבתי בו בקלות, שנתתי בו אמון. אתה גם בטח לא הבנת מה קרה לבחורה שהכרת. עכשיו עומדת מולך מישהי שלא מדברת. אתה זוכר בוודאי את זו שלא מפסיקה לחפור לך במוח עד שאתה כועס ואומר, "אין לי כוח לדבר". וגם לא היה לך כוח כנראה להיפגש איתי, או שהיית צריך לסמן וי ברשימה של דברים שצריך לבדוק לפני שסוגרים משהו.

קמת והעמסת על הכתף את התיק הגדול שלך שוב. עוד חודש סיזיפי אחד ותוכל לנשום קצת. באופן מוזר, אני יודעת מה תעשה כשתהיה בפגרה. אתה בטח לא יודע שאני מדברת עם חבר שלך עדיין. כולם משאירים אותי כסוד, מפחדים לפגוע בך. ומה יקרה אם לא תהיה אלוף עולם? אם לא תזכה באיזו מתכת?
אל מסיבות הבריכה בימי שישי או שבת תמשיך ללכת, לחזר אחרי בנות למטרה אחת מסוימת ואז לזרוק כאילו היה יריב שלך- גם. סוג של הקלה בשבילך בטח לדעת שאתה לא מחויב לחזור לאף אחת, כשאתה בעצמך חוזר.

ברב טיפשותי ביקשתי ממך חיבוק. התגעגעתי למגע שלך. איתך. הסתכלת עלי לכמה שניות והענקת לי חיבוק מהיר, סטייל צ'אפחה בין שני גברים על הגב. אתה מתבייש בי? ממני? מה זה היה? הסתובבת והתחלת ללכת לכיוון האוטו שלך. צפיתי בך פונה בשביל הנגדי והרגשתי את המילה שאני כל-כך שונאת: אכזבה.
כבר שבוע שלפני השינה אני חושבת על החיבוק הזה ותוהה למה הפכתי להיות בעינייך. מה עלה בראש שלך כשעשית את המהלך המטופש הזה. עדיף היה שהיית מסרב לחיבוק מאשר פוגע בי. אתה ממשיך לבדוק לי את הסטורים באינסטגרם, ואני ממשיכה להחסיר בכל פעם כשאתה מראה אות לזה שאכפת לך ממני עדיין. שלחתי לך הודעה לפני יומיים. ענית לי בסיום עם הסמיילי הצמוד שאתה ממש ממש אוהב. משהו בי התחיל לשחרר אותך, כנראה האכזבה, ואם אתה פרפר אז אני ציפור, והגיע הזמן לפרוש כנפיים ולהסתכל על הסיפור הזה מלמעלה. כמשהו שנגמר. רק חבל שהוא רחוק מלהיגמר...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 6 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
ברור שהוא לא נגמר
הגב
דווח
guest
לעומתו, את פשוט לא מאכזבת
הגב
דווח
אביהוא
אביהוא
וואו!
הגב
דווח
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 111
להילחם בשבילו- פרק 111
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 112
להילחם בשבילו- פרק 112
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 113
להילחם בשבילו- פרק 113
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 91
יש לי הכל- פרק 91
מאת: שלכת כותבת מהלב
דייטינג
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לגבר הבא שלי
לגבר הבא שלי
מאת: מתולתלת .
לא מגיע לך .
לא מגיע לך .
מאת: Anael Sol
הרי הוא כבר מכיר אותך.
הרי הוא כבר מכיר אותך.
מאת: Lia Marie
סיפורים אחרונים
דרך מוצלחת 2
דרך מוצלחת 2
מאת: שיר פיליבה
דרך מוצלחת 2
דרך מוצלחת 2
מאת: שיר פיליבה
דרך מוצלחת 2
דרך מוצלחת 2
מאת: שיר פיליבה
על החורף ועליך
על החורף ועליך
מאת: little mrs.sunshine :)
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D