קפצי לי סינדרלה
כשהיינו ילדים קטנים נתנו לנו לראות את כל הסרטים בהם הסוף הטוב תמיד נגמר באהבה גדולה. גרמו לנו להאמין שכל עוד הנסיך מאוהב בסינדרלה אז הכל בסדר ופאקינג טודו בום. הם גרמו לי מילדות להאמין שרק עוד כמה שנים אני אתאהב וכל הבעיות שלי ייפתרו, כי זה מה שבדיוק קרה לשלגיה אחרי שהנסיך נישק אותה, זה מה שקרה לבת הים הקטנה כשהמר בחור שלה והיא צעדו מחובקים על החוף.
כשהיינו ילדים קטנים נתנו לנו לראות את כל הסרטים בהם הסוף הטוב תמיד נגמר באהבה גדולה.
גרמו לנו להאמין שכל עוד הנסיך מאוהב בסינדרלה אז הכל בסדר ופאקינג טודו בום.
הם גרמו לי מילדות להאמין שרק עוד כמה שנים אני אתאהב וכל הבעיות שלי ייפתרו, כי זה מה שבדיוק קרה לשלגיה אחרי שהנסיך נישק אותה, זה מה שקרה לבת הים הקטנה כשהמר בחור שלה והיא צעדו מחובקים על החוף.
בזמן שאני ועוד המון ילדות חלמנו על האביר שיגיע ויעלים את הצרות שלנו בהינף חרב, האנשים השפויים דאז, הלא הם המבוגרים הריאליסטיים, עמדו מהצד ולא הוציאו הגה מהפה.
הם נתנו לנו לחיות באשליות שכל העסק הזה של זוגיות ואהבה זה דבר פשוט, שמתאהבים בקלות, שהאהבה הראשונה היא גם האהבה האחרונה ושהכל קסום ומדהים וזורח ומנצנץ ו... חארטה.
למה בסרט ההמשך של סינדרלה לא סיפרו לנו שאחרי כמה שנים טובות הנסיך שלה בגד בה עם אחת מהאחיות החורגות שלה והיא בתמורה ניהלה רומן סוער עם יד ימינו של המלך? למה לא סיפרו לנו שהחיה מתה באיזה קרב דמיוני ובל הייתה צריכה להתפשר על גסטון?!
ממה הם פחדו, כל אותם האנשים הריאליסטיים, ולמה לעזאזל הם לא אמרו מילה והכינו אותנו לשיט האמיתי, לחיים האמיתיים, בהם רוב הסיכויים שהנסיך שלך יגיע אלייך דרך הטינדר ושאולי אחרי כמה דייטים כושלים תחתכי ממנו כי הוא לא כותב באותיות איתן.
למה הם לא הכינו אותנו לזה שזוגיות זה דבר שצריך לתחזק, להשקיע בו, לא לתת לשגרה לשחוק ולהשפיע.
אז נכון, אולי היינו מקבלות כאפה חזקה לפנים שהייתה גורמת לנו לצניחת הלסת, אבל לפחות היינו יותר מציאותיות ומבינות שאין דבר כזה מושלם, שיכול להיות שקיימים אפילו כמה אבירים שיגיעו וילכו אחד אחרי השני ושאהבה בלבד לא באמת מספיקה - יש עוד המון מסביבה.
קפצי לי סינדרלה,
אמן והתפוח כן יצליח להרעיל אותך שלגיה,
מקווה שתצליחי לטבוע אריאל,
אני הפסקתי להאמין בכן.
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
