כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

שד שלא ברא השטן

...

היא כל הזמן חשבה על הגבר שישלים אותה, היא בת 24 ועדין רווקה .
"מתי חתונה?" "מה עם השעון הביולוגי?" "את לא רוצה ילדים?" אלה היו רק חלק מהשאלות שהופנו אליה בכל פעם שנושא הזוגיות שלה עלה .

היא הרבה שנים הלכה על פי נוסחאות ומותר ואסור וכדאי או לא, בלי לזכור שמה שחשוב באהבה זה מה שהלב מרגיש, עד אותו ערב שישי שהיא התיישבה על הבר והזמינה קולה, הדליקה את הסיגריה והחליטה לא לחשוב על כלום .

היא הפסיקה לחשוב על איך רואים אותה מהצד ומה יגידו עליה אחרים . כי אם אימא שלה חושבת שהיא כישלון, למה שהיא לא תאמין בזה? למה שאחרים לא יחשבו את זה?

העבודה, הלימודים, הבן זוג כל אלה לא עיניינו אותה עכשיו, היחידה שידעה להפיל אותה לקרשים הייתה האחת שילדה אותה והיום היא ירדה עליה כהוגן,
"את בסדר יפיופה?" שאל אותה הברמן והיא עם העיינים העצובות והאיילנר השחור והשפתיים האדומות חייכה חיוך קטן ואמרה שהכל טוב, כדי להרחיק אותו ממנה .. היא לא צריכה רחמים של אחרים, היום היא מרחמת על עצמה מספיק .
הרי "היא כישלון" ו"שד שלא ברא השטן" והיא גם "זונה קטנה" ו"נרקומנית" אז מה יכול להיות נורא יותר .

"אפשר לשבת?" הוא התיישב לפני שענתה, גבר בגובה ממוצע עם זיפים ושיער לצד, נראה בשעות העשרים המאוחרות של חייו .
"כן, בטח" ענתה אבל החבר לידה כבר הרגיש בנוח וביקש מהברמן שיזרים כוסות ..
"כאן לבד?" שאל
לילך ידעה שבכל יום אחר זה היה עושה לה פרפרים, היא הייתה מחייכת ומפלרטטת ואולי זורמת אליו לדירה ואולי גם לא, תמיד פחדה מאינטימיות עם גבר משהו בזה הזכיר לה את הילדות שלה, שהוא הכריח אותה אז לגעת בו, למרות שבגיל 10 לא ממש יודעים משהו מהחיים היא עשתה את זה .

בין כל המחשבות והתהיות לילך נזכרה שיש בחור שמחכה שהיא תענה " לא, אני כאן עם הדיכאון שלי " ענתה לבסוף והדליקה עוד סיגריה ..
החבר שלידה ניסה לעודד אותה ולהתעניין אבל לא היה לה שום חשק לשחק את המשחק היום ..
"היי אל תפגע אבל אני לא ביום טוב, אל תבזבז עליי את הערב שלך"
היא לרגע קיוותה שהוא האחד שישלים אותה והוא כבר הולך להגיד באבירות שהוא לעד ישמור עליה אבל הבחור רק פלט "אוו תודה, מתחשב מצידך אלך לחפש אחרת" קרץ לה ונעלם.

היא נכנסה לשירותים והסתכלה על עצמה במראה, היא לא שמנה וגם לא רזה, הפנים שלה יפות ועם האיפור הנכון היא ניראת טוב יותר, כשהיא מחייכת הגומה שלה בולטת והשיער השטני שלה קלוע בצמה עד אמצע הגב החמיא לה .
היא לא חשבה שהיא מכוערת כמו שאימא שלה חשבה, היא גם לא חשבה שהיא זונה או נרקומנית .. היא ידעה שיש לה בעיות ושהיא רואה זוגיות בדרך שונה מאחרים, שהיא עקשנית ולא אוהבת לנקות או לסדר, היא גם ידעה שהיא מעדיפה לחיות מחופשה לחופשה בלי להיות יותר מידי רצינית אבל היא לא ראתה בעצמה בן אדם רע .

בדרך לבית המחשבות התגנבו "נו במקרה הגרוע תתאבדי ולא תצטרכי לסבול או שמקסימום תשמשתי בתרומת זרע ולא תהיי בודדה כל החיים או שמקסימום תעזבי את הארץ " ועוד כל מיני כאלה, היא סילקה אותם ונכנסה לדירה שלה, התיישבה על הספה והדליקה טלויזיה .
היא לא הייתה בטוחה מה הלב שלה רוצה לעשות .. לרוץ ולא להביט לאחור? ללכת ללבן את הדברים עם אימא? לטוס לחופשה? לצאת לבר ולהתחיל עם כל הגברים?
היא לא הכריחה את עצמה להחליט עכשיו, הדליקה עוד סיגריה והתחילה לחשוב כשנכנסה הודעה " היי התגעגעתי מה שלומך?"
לילך חייכה כי זה לא משנה מי זה או עד כמה היא גרועה יש מישהו בעולם שהתגעגע אליה באותו רגע .
ולפעמיים כל מה שצריך זה לא להיות לבד .

Omer Levi עקוב אחר Omer
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Noam Harshish
Noam Harshish
את תותחית!!!!!!
הגב
דווח
Omer Levi
Omer Levi
תודה רבה :)
הגב
דווח
Hopeless romantic
Hopeless romantic
כואב לי לקרוא את זה
הגב
דווח
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
לילה מטורף
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
הבת זונה הזו כמוני
הבת זונה הזו כמוני
מאת: קריסטין .
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
המדורגים ביותר
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה
אל תהיה כמוני
אל תהיה כמוני
מאת: אתי בן ארויה
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
מאת: Avishai Hai