כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1

PTSD

״אבל אני לא יכולה להסביר .. אני יכולה לנסות אבל אני לא בטוחה שתצליחו להבין..״

כל חיי לימדו אותי שאסור לי לבכות מבולשיט.

בגיל 17.5 שכבתי על כביש מהיר ומעליי אופנוע מרוסק ומרסק את הגוף שלי.
כשפקחתי את העיניים שלי לא הבנתי מה קרה..
ראיתי אנשים סביבי..
המון אנשים ומכוניות.
עצרתי את כל התנועה באותו אחר הצהריים.
הייתי באופוריה.. בלימבו של בין אשליה למציאות!
לא הבנתי מה קרה לי ואיך הגעתי למצב הזה.
שמעתי קולות עמומים מרחוק מדברים על שלוליות דם ועל הכפכף השחור שלי..
מדברים עליי ועל מוות.
איבדתי את ההכרה..
אישה קראה בשמי ופקחתי את העיניים שלי לאט והבטתי בה.. היא יושבת ליד הראש שלי ומחזיקה לי את היד
אומרת לי שהכל יהיה בסדר ושהאמבולנס בדרך
איבדתי את ההכרה שוב..
האמבולנס הגיע והרימו מעליי את חלקי האופנוע
הרגשתי את הגוף שלי.. לא בכיתי לא דיברתי.. צעקתי צעקה אחת עם כל האוויר שהיה לי.
הכניסו אותי לאמבולנס..
התחילו לשאול אותי מה קרה ואם אני מרגישה סחרחורת
הכניסו לי עירוי נוזלים ומזרק המורפיום לא איחר להגיע
צחקקתי כל הדרך לטיפול נמרץ.. לא הבנתי מה קרה לי

אני לא זוכרת הרבה משם..
לא באותו יום זכרתי הרבה וגם לא בשנה וחצי אחרי
כשהתגייסתי לצבא והמשכתי בשירות שלי כחיילת במסלול קרבי
משהו הכה בי
העומס הלחץ! סיוטים על מוות.. סיוטים על אופנועים שמרסקים את הרגליים שלי..
הרבה לילות נטולי שינה אבל הדמעות מילאו את השעות הקטנות של הלילה

״יש לך הפרעת פוסט טראומה מורכבת..״ הפסיכיאטר קבע
לא הבנתי מה זה אומר
״את חיה בהכחשה!״ הפסיכיאטר התרגז מולי
״את לא מצליחה לקבל שעברת תאונת דרכים כל כך קשה.. את מתנשאת!״ הוא גיחך מולי

בגיל 17.5 כמעט מתתי מתחת לאופנוע כבד
קרעתי סחוס בברך ורצועות, פרקתי את הכתף
בירך השמאלית שלי נמצאה חתיכת זכוכית בגודל של 15 ס״מ אורך ורוחב של אצבע, הזכוכית ננעצה עמוק בתוך הירך שלי..
כוויות מדרגה שנייה מתחילת האגן שלי עד האצבעות שברגליים שלי
שברתי שלוש שיניים
חתכים עמוקים בכפות הרגליים שלי מהזכוכיות שהתעופפו

החלמתי פיזית זה נכון
אבל נפשית עוד לא
אני בדרך לשם
אחרי שנתיים שהכחשתי שמשהו יכול לפגוע בי, הייתי כל כך מתנשאת וסנובית.. נפוחת חזה ונפוחת אגו.
אני מתחילה לקבל את היום הזה..

חוויתי סיוטים חוזרים
היו לי הזיות..
היה לי התקף הזיה ראשון בזמן הצבא
הייתי בבית והשעה חמש בבוקר וקמתי מסיוט, מיוזעת.. מתנשפת
צעקתי כשהתעוררתי, צעקתי ״אני הולכת למות!״ צעקתי וחזרתי על המילים האלו
שלוש שעות ארוכות שראיתי אופנוע נופל עליי ואני שכובה על הגב.. משותקת ולא הצלחתי לזוז
האופנוע מתרסק על הגוף שלי וראיתי את האופנוע מתרסק עליי שוב ושוב ושוב

התקפי חרדה דיסוציאטיבים
התקפי פלאשבק במילים אחרות..

ישבתי עם הבן זוג לאכול ארוחת בוקר ושמעתי אופנוע מגרגר על הכביש המהיר שלצד המסעדה
מבטי ננעץ בנקודה מרוחקת ולא זזתי
ראיתי את התאונה שלי מול העיניים באותו היום
ראיתי את עצמי מתרסקת על הכביש אבל הפעם ראיתי את עצמי נושמת את נשימת אפי האחרונה
החוורתי מפחד..
רציתי להקיא והתחלתי לבכות

אני לא יכולה להירדם בלילה
אני לוקחת כדורי שינה
הגוף שלי לא רגוע ולא מוכן לנוח מאז התאונה שעברתי

היה לי פעם חבר טוב, היווה לי כאח גדול
הוא נהרג בתאונת דרכים בגיל 21
ארבעה ימים לפני יום הולדת 19 שלי
לא בכיתי.. לא הבנתי.. התנהגתי למוות שלו כאל דבר נורמלי
הייתי רדומה מבפנים אז..
חצי שנה אחרי שראיתי את תמונתו מתנוססת על בניין העיר בטקס חללי צהל - הבנתי שהוא לא יחזור
התפרצתי בבכי.. והבכי הרגיש כמו בעיטה בבטן
בכי כואב פיזית..
הגוף שלי כל כך כאב כשהדמעות החלו לזלוג
הנשימה שלי התקצרה..
הרגשתי שמרסקים לי את העצמות
כשסיפרתי על כך לפסיכיאטר שלי הוא אמר לי ככה
״את שמרת כל כך הרבה כאב וצער בתוכך״

עד היום אני מרגישה קשורה ברצועה
אני כן מסוגלת לעשות דברים כמו כולם ולתקשר
אבל תמיד הרצועה הזאת תזכיר לי מה קרה לי..

כן יש לי טריגרים שמעוררים התקפי חרדה
אני לא מסוגלת להיות במסעדות הומות אדם..
כשפקחתי את העיניים שלי ביום של התאונה..
אנשים סגרו מעליי.. כתרו אותי..
אני מרגישה קטנה ואפסית

אני מפחדת מטיפולים רפואיים, מפחדת מטיפוליים רפואיים שדורשים תקופת החלמה ממושכת..
אני שכבתי במיטה במשך שבעה חודשים אחרי התאונה
הרגשתי חסרת ישע, נטל, כלומניקית!

אני מפחדת מנסיעות ברכב
זה לא משנה אם אני מאחוריי ההגה או הקרובים אליי
אני תמיד נתפסת על חם
מכווצת בתוך מושבי העור, מחזיקה חזק בידית הדלת ועוצמת את העיניים שלי..
מחכה להתרסקות
היו לי מקרים שביקשתי לעצור את הרכב..
עצרו את הרכב והתיישבתי על השוליים
בכיתי..
בכיתי לעשרים דקות
בכיתי בגלל שחשבתי שאני הולכת למות.

הפרעת פוסט טראומית חרדתית
או יותר נכון PTSD
היא לא חולפת
היא לא נעלמת כמו שפעת
היא נשארת ונושפת בעורף ומזכירה לי

אני לפעמים מרגישה אשמה
שהתאונה שעברתי הייתה העונש המתאים לי
אני יודעת שזה נשמע לכם מטורף
אבל אני עדיין מאשימה את עצמי
אני מאשימה את עצמי וגורמת לרגעי חוסר ריכוז להיראות יותר גדולים ממה שהם

שפכתי כוס קולה ליד מכשיר חשמלי
הרגשתי כל כך אשמה!
כאילו רצחתי בן אדם
קיבלתי התקף חרדה קשה בגלל ששפכתי כוס קולה בזמן שלא הייתי מרוכזת

אני יכולה להמשיך ולספר על PTSD
לספר כמה אני מפחדת לצאת מהבית לפעמים
לנסות להסביר את התקף הזעם האחרון שהיה לי
ואפילו להסביר מה הרגשתי ביום שהפוסט טראומה הכתה בי

אבל אני לא יכולה להסביר .. אני יכולה לנסות אבל אני לא בטוחה שתצליחו להבין.

יש לי צלקות על הגוף
על הרגליים
על הידיים
בירך השמאלית יש לי צלקת ענקית בצבע חום וכמו נקודות לבנות שמסמנות את נקודות התפרים שהיו לי

אבל הצלקת הכי גדולה שאני נושאת
היא בפנים
על הנפש.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

M K עקוב אחר M
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
あ .
あ .
ואו עשית לי צמרמורת
הגב
דווח
guest
וואו..אין לי מילים לתאר אפילו את כל מה שכתבת כאן
הגב
דווח
M K
M K
זה הסיפור שלי..
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
M K
בוסטון יקירתי פרק 16
בוסטון יקירתי פרק 16
מאת: M K
בוסטון יקירתי פרק 14
בוסטון יקירתי פרק 14
מאת: M K
בוסטון יקירתי פרק 11
בוסטון יקירתי פרק 11
מאת: M K
בוסטון יקירתי פרק 13
בוסטון יקירתי פרק 13
מאת: M K
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
עד החתונה זה יעבור 2
עד החתונה זה יעבור 2
מאת: שיר פיליבה
"הניצחון"
"הניצחון"
מאת: כותב למגירה
יש לי חלום ..
יש לי חלום ..
מאת: Love him Too much
לא חשבתי שאתאהב בך
לא חשבתי שאתאהב בך
מאת: לא זמין ..
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer