אני בהריון...
-"אני בהריון" היא לחשה לי באוזן וחזרה להסתכל על המסך. ישבנו בקולנוע שורה תשע כיסאות שש ושבע בדיוק כמו שישבנו אז בסטנדאפ, על המסך עדיין היו הפרסומות.
-"אני בהריון" היא לחשה לי באוזן וחזרה להסתכל על המסך. ישבנו בקולנוע שורה תשע כיסאות שש ושבע בדיוק כמו שישבנו אז בסטנדאפ, על המסך עדיין היו הפרסומות. הסתכלתי עלייך ובין פרסומת לפרסומת ראיתי שמתחילים לרדת לך דמעות, זאת היתה הפעם הראשונה שהרגשתי פחד אמיתי, הינו עדיין ילדים לא הינו מוכנים לזה אולי אפילו לא היה לי את האומץ להסתכל להורים שלך בעיניים, אפילו באותו רגע לא מצאתי את עוצמה להגיד שהכל יהיה בסדר. אבל אהבתי אותה באמת, תמיד הבטחתי שאני יביא לה גלידה למיטה כשתהיי בהריון ושיהיו לנו ילדים יפים כמוה, הבטחתי גם שאני יעבוד שעות נוספות כדי שלא יחסר לה כלום, אבל עכשיו זה לא היה ניראה לי ראלי בכלל.
היא נגבה לעצמה את הדמעות בזמן שהסרט התחיל, ואני עדיין שתקתי, אני עוד מעט צריך להתגייס אולי שם יעזרו לי אני יקבל משכורת יותר גבוהה ובסופשים אני יעבוד גם אולי בכל זאת אפשר להסתדר.
חיפשתי את היד שלה ואחזתי בה חזק, עדיין רטובה מדמעות, ולחשתי לה-"אני לא הולך לשום מקום אני נשאר איתך יהיה בסדר " היא הסתכלה עליי -"אתה מבטיח? " חייכתי בחזרה -"מבטיח " היא חזרה להסתכל על המסך עכשיו כבר לא בוכה, קמתי מהמושב -" לאן אתה הולך? " ראיתי שהיא נלחצה ולא עזבה לי את היד -"שניה אני חוזר " וכשהרגשתי שהיא מרפה היא עקבה אחריי עם המבט עד שיצאתי מהאולם, תוך דקה הייתי בחזרה אוחז ביד גלידה מאלה שאהבה וכשהתישבתי לידה היא בכתה שוב, הפעם עם חיוך מאושר, לא ידעתי מה יהיה אבל ידעתי שיש הבטחות כאלה שצריך לקיים.
כנראה זאת הדרך שלי להיפרד ממך. לכאוב את החלל הריק הזה שנשאר במיטה ולהתגעגע, זאת גם הדרך הארוכה לסלוח שהלכת בלי לתת יותר מדי סיבות, בלי יותר מדי מלחמה, בלי להבין שעל מי שאוהבים לא מוותרים כל כך מהר. אבל אני אהיה בסדר, אני מבטיח, רק תדעי שאני עם עיניים מבריקות, עדיין מחכה שתחזרי..."
***************************************************************
שמי אדם, בגיל 23 בדיוק לפני שנתיים, בשעות הקטנות של הלילה, התחלתי מסע בלי להיות מודע אליו. ישבתי באחת העמדות הקטנות שמשקיפות אל הים, ולא הצלחתי להוציא מהראש את אותה אחת שאהבתי. ידעתי שאני אמור להילחם עליה, אבל אני צריך גם לכבד את השקט שהיא רצתה.
לא זוכר למה ואיך מצאתי את עצמי מתחיל לכתוב, שופך את כל הגעגוע, את כל האכזבה ואת כל האהבה שלי אליה על גבי נייר, בתקווה שיום אחד היא תקרא את זה, תצליח להבין אותי ותחזור.
מאז אותו לילה לא הפסקתי לכתוב סיפורים עליה, עליי, על אהבה, על אכזבות, על מלחמות ועל החיים עצמם.
הספר כבר מוכן ומודפס ומחכה לכם. הוא כולל 193 עמודים והמון סיפורים שיגרמו לכם להרגיש הזדהות אהבה אכזבה או פשוט להעביר לכם כמה דקות עם חווית קריאה.
שלח תגובה
