כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

רחוקה בשמיים ♥

החיים שחצויים לשניים

"בלוויה שלך אני כל כך רציתי לדבר. כל כך רציתי להספיד אותך. אבל כשפתחתי את הפה, התחלתי לבכות עוד יותר. לא הייתי מסוגל, הדמעות חנקו לי את הגרון. דמעה אחת טפטפה לתוך ארון הקבורה שלך. חלק ממני לעולם איתך."

-"מה קרה סוף?"
"היא איננה יותר"
-"נו חח"
"מה נו?"
-"היא לא חזרה הביתה?"
"לוויה יום חמישי"
-"זה לא מצחיק נו מה איתה איפה היא"
"אני לא צוחקת"

קיוויתי שהשיחה הזו היא בדיחה. איך שהזמן טס..
כל כך הרבה קורה וממשיך לקרות, ורק את ישנה לך לעד.
פייר, אני מקנא בך. את לא צריכה לדאוג יותר לשום דבר.
מצחיק שגם בחיים שלך וגם במוות שלך את לא צריכה לדאוג.
בחיים כולם דאגו לך, ובמוות אני. לאף אחד לא אכפת, אבל אני מוכן להיות זה שיזכיר לכולם.
אני רוצה לספר לך הכל ואני רוצה להאמין שבאיזשהו מקום את כן מקשיבה. אני בחו"ל, והדבר היחידי שהייתי רוצה זה שתהיי פה לחוות איתי הכל, אבל את מטיילת לך במקומות אחרים.. אני נטרף מגעגועים אלייך.
באלי להתקל בך באקראיות ברחוב, אבל עצם המחשבה שזה לעולם לא יקרה קורע אותי מבפנים.
הזמן עובר, אבל זה לא משהו שזמן מרפא. זמן מרפא את הפצעים, אבל משאיר את הצלקות.
כל דבר קטן אצלך מצא חן בעיניי. השיער המדהים, העיניים היפות, החיוך שלך, הצחוק, שמחת החיים, הצלקת הקטנה מעל השפה העליונה שלך, הקעקוע הקטנטן, ועוד כל כך הרבה דברים שפשוט לקחת איתך לקבר.
קשה לי, אבל התרגלתי. לצערי התרגלתי שאת לא כאן. אני אולי לא הספקתי להגיד אבל עמוק בפנים ידעת שאני אוהב אותך.
באותו הלילה אצלי, צחקנו על הורים, ואמרתי לך בצחוק "חכי שתפגשי את שלי, טוב נו זה לא יקרה גם ככה.."
התשובה שלך שיתקה אותי. "למה ניראה לי שאתה כן רוצה? אני קוראת אותך כמו ספר פתוח, אני מרגישה אותך.."
בואי נחזור אבל ללילה הראשון. ללילה שבאמת הכרנו. כל החבר'ה ישבו, צחקו, דיברו.. זרקת לי בטון חצוף אבל חמוד שיישאר ייחודי רק לך "טוב תיקח אותי הביתה?"
שונא לנהוג אחרי ששתיתי. טוב נו.. איך אפשר לסרב לך?
הגענו, 2 בלילה.. לילה טוב? אבל המשכת לשבת. איזה קטע..
"אני יכולה לעשן אצלך באוטו נכון?" הראשונה שאמרתי לה כן.
שימי מוזיקה נו.. קחי את הטלפון שלי תשימי מה שבא לך.
שמת לי שירים ששמעתי אז לראשונה, והיום לא יוצאים לי מהראש.
"תגידי רגע, עד כמה תתנגדי אם אעשה את הדבר הבא?"
"תעשה מה?"
"את זה.." ונישקתי אותך.
"בכלל לא.. להפך".
הלילה הזה חרוט לי בזיכרון לעולמי עד. ישבנו עד 5 לפנות בוקר, וכששאלתי אותך מתי את צריכה לקום לעבודה אמרת לי "5". אבל זה עכשיו חיים שלי.. "אל תדאג אני אשן כמה דקות, לא סיפור"
"לילה טוב ♥"

החיים הם שרשרת אירועים שאחד לא יכול לקרות בלי השני. באמת שאין לנו מושג איך מישהו ישפיע על החיים שלנו ברגע שנפגשים. מבינים את זה אחר כך.
הגעתי הביתה וכבר היה אור בחוץ. למחרת היה ריח חזק של נקסט אדום באוטו, ובאופן שאי אפשר להסביר, זה העלה לי חיוך.
כל התקופה שהכרנו, ישנתי מעט. באופן קבוע הייתי הולך לישון בשעות הבוקר לשעתיים שלוש וקם בקושי לעבודה, כי תמיד לפנות בוקר הייתי מחזיר אותך הביתה.
העולם מסתורי. לא סתם נפגשנו.. לא כך?
קשה לי להאמין שנפגשנו כדי שאתאבל עלייך, ולעיתים קרובות אבוא לבקר אבן קרה. זה נוראי להבין שעד סוף החיים את תהיי זיכרון. אני תמיד יודע איפה למצוא אותך, כי אני הייתי אחד מהאנשים שנשא את ארון הקבורה שלך. לא מנחם אותי בשום צורה.
אני רוצה אותך כאן. הילדה החצופה עם החיוך הענקי על הפנים.
אני יודע כמה שהחיים שלך לא היו קלים, אבל קיוויתי לשנות את זה.
כל מקום.. "אתם ביחד?" אפילו במסעדה "תראו את הזוג היפה הזה אל תפריעו להם".
ישבנו אחד מול השניה כאילו מנותקים מן העולם.
"אל תתבייש לאכול ליידי, זה בסדר". אני אפילו זוכר מה הזמנת.
אהבתי להיות בחיקך. הרגיע והלחיץ אותי בו זמנית, משהו שקשה להסביר במילים.
גם אם זה אמצע הלילה, "באלך לעשות משהו?" איזו שאלה.. יאללה בואי אליי ניראה סרט או משהו? "בוא קח אותי!" חצופה. אבל הייתי בא. היה קשה לסרב לך..
הצחיק אותי שהיית באה וישר נרדמת. לא הפריע לי יותר מידי, אהבתי לראות אותך מנסה להישאר ערה. לא כזה עבד לך.. הייתי מחבק אותך ומנשק לך את המצח, וישר היית נרדמת. גם אם טיל היה נופל ליד הבית לא הייתי מעז לזוז, הכל כדי שלא תקומי בטעות.
ג'ון וויק לעולם לא יהיה אותו הסרט בשבילי.
בלוויה שלך אני כל כך רציתי לדבר. כל כך רציתי להספיד אותך. אבל כשפתחתי את הפה, התחלתי לבכות עוד יותר. לא הייתי מסוגל, הדמעות חנקו לי את הגרון. דמעה אחת טפטפה לתוך ארון הקבורה שלך. חלק ממני לעולם איתך.
אני בקצה השני של הכדור, אבל את קצת יותר רחוקה.
כל השירים שהיינו שומעים יחד באוטו למדתי בעל פה, גם בספרדית.
באזכרה שלך אמרתי שהספקת ב18 שנה מה שאנשים לא עושים ב100, ואין אחד שלא הסכים איתי.

תמיד אמרת לי שכשאת מתחילה להרגיש שאת מתקרבת למישהו, אז מבלי לשים לב את גם דוחה אותו כי את מפחדת, מפחדת להפגע. "אולי זה יעבור כשתהיה לי משפחה משלי". הרחקת את עצמך מכולם אחת ותמיד.
תמיד אמרת כמה שקשה לך, אבל גם תמיד אמרת כמה שאת חזקה. וזה נכון. בשבילי את תמיד היית ותהיי.
רציתי שתחווי אהבה אמיתית. את ברחת מהרבה דברים, אבל פה קצת הגזמת.. הכל כל כך מתגמד.
את תמיד תהיי חלק ממני. עם כל השטויות שלך ועם כל מה שעשית ועברת בחיים, את בדיוק מה שרציתי. את היית, תהיי ותמיד תישארי מושלמת.
אני לא רוצה שתחשבי שלא שחררתי אותך ממני. אני פשוט נהנה לכתוב לך. הזמן עושה את שלו לאט לאט. פשוט כל הסיפור הזה הכה בי בתדהמה, ולוקח זמן להתאושש.
זה מדהים איך אפשר לכתוב על אנשים שקרובים אלייך, אבל לא חשבתי שאכתוב עלייך כשאת בגן עדן.
את מוזמנת לכתוב, אני מבטיח לא להתעלם. ואם לא לכתוב, הבית שלי תמיד פתוח לביקור בחלומות.
אני כותב אלייך ועלייך.. משעשע..
מדהים איך כאילו הכל קרה שלשום. אף יום כיפור כבר לא יהיה אותו הדבר בשבילי.
ביום האחרון שלך כאן שאלתי מה התכניות שלך לכיפור ואמרת לשתות. אז שתיתי כמו מטורף כדי טיפה לשכוח, אבל זה לא באמת עזר. בכיתי עלייך כמו ילד קטן, בכיתי כמו שמעולם לא בכיתי.
זה קשה לאבד אדם שהייתה לך קירבה אליו. מסכים שזו דרך העולם ואף אחד לא ניצחי, אבל לא בנסיבות שלך ולא בגילך. הכל היה לפנייך. את תמיד שם, את בכל מקום, רק לא כאן. הלוואי והיית.

את גרמת לי לשכוח מהכל. אם רק הייתי יודע שהפעם האחרונה שהייתי אצלך תהיה האחרונה - לא הייתי הולך. משכתי אז אצלך את הזמן, היום אני מבין שהרווחתי אז עוד כמה דקות איתך. יותר נכון זכיתי לעוד כמה דקות איתך.
הכנתי לך אוכל, קניתי לך יין לבן מבעבע בדיוק כמו שאת אוהבת, ראינו סטנדאפ.. הכל כל כך לא מובן מאליו עכשיו..
למה לא רצתי אחרייך באותו הלילה? למה? אולי הייתי משנה הכל, אבל מי חשב..
יש לי רק משאלה אחת, אבל היא לעולם לא תתגשם.
אפשר אותך חזרה?

אני אוהב אותך כריס, נוחי על משכבך לשלום ♥

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Moti Derzanski עקוב אחר Moti
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
מסתורין
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
תעזוב לי את היד. עכשיו.
תעזוב לי את היד. עכשיו.
מאת: C Y
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
מאת: Eran Shmuel
Smells Like Teen Spirit
Smells Like Teen Spirit
מאת: Sophia Rose
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
כפר האוגרים-1
כפר האוגרים-1
מאת: אביטל סיאני
כפר האוגרים
כפר האוגרים
מאת: אביטל סיאני
הסיפור על רומי
הסיפור על רומי
מאת: תומר דגן
דרגון בול T
דרגון בול T
מאת: תומר דגן
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה