כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 1

אתה בדרך אלי ואני ממך

הגיע הזמן ללכת...

"אני בדרך" שלחת לי באותה הדקה שנזכרתי שהיום אני פוגשת אותך. עברה שנה מאז הפעם האחרונה שהבטתי בפנייך. לא ידעתי למה לצפות. גופי היה אחוז בהתרגשות אך הלב לא הגביר את קצב פעימותיו מה שהיה די בלתי רגיל בשבילי, התרגלתי לכך שמכל הודעה קטנה שלך הלב שלי קופץ ומגביר את קצת פעימותיו אבל הפעם, זה לא קרה. ונראה לי שאני יודעת מדוע.

כשעזבת לא אמרת לי לאן, למה, לכמה זמן ובכללי לא נפרדת ממני. קמתי בוקר אחד וגיליתי דרך חברים משותפים שלי ושלך שאתה לא נמצא פה ואף אחד לא יודע מתי תחזור. בהתחלה חשבתי שאתה עושה עוד אחד מהקטעים שלך, נעלם בשביל לקבל קצת שקט וחוזר אחרי שבוע מלא בחרטה על כך שלא אמרת לאף אחד שבחרת לקבל קצת שקט נפשי. אך הפעם זה היה שונה. נתתי לך שבוע ולא התקשרתי ולא עשיתי שום צעד לכיוונך. עבר שבוע ואתה לא חוזר, התחלתי לדאוג, זה לא אופייני לך. התקשרתי ושלחתי הודעות וכלום, נאדה, נעלמת כלא היית. רק דבר אחד הפריע לי, ראיתי שקיבלת את השיחות וקראת את ההודעות ולא הגבת. ככה היה במשך שנה.

לפני שבוע ענית לי להודעה האחרונה ששלחתי לך, כתבת לי "היום אני חוזר, ניפגש ביום שבת במוצ"ש" לא עניתי לך. רציתי שתרגיש לרגע איך זה לדעת ששלחת הודעה למישהו ואותו אדם ראה אותה ולא ענה. זה נשמע קטנוני אבל זה לא. אני לא סתם מישהי, וההודעות והשיחות שלי הן לא סתם. אני לא סתם.

קיבלת את שתיקתי בתור תשובה חיובית על אף שלא שאלת האם אני בכלל פנויה ויכולה, הנחת שכן. הנחת נכון. "אני בדרך" שלחת לי בדיוק באותה הדקה שנזכרתי שהיום אני פוגשת אותך. עברה שנה מאז הפעם האחרונה שהבטתי בפנייך.

ייקח לך שעה להגיע עד הבית שלי, רק שאני כבר לא גרה בבית שלי. עברתי דירה קצת יותר קרוב אלייך. עבר עלי הרבה בשנה שלא היית פה, הרבה מידי הייתי אומרת. רציתי להתקשר אלייך להגיד לך את הכתובת החדשה שלי אבל לא יודעת, המחשבה של לשמוע אותך לאחר שנה עוררה בי בחילה.

"עברת דירה אני יודע ככה שייקח לי רק חצי שעה" שלחת לי כשהפלאפון היה בידי ותחושת הבחילה התגברה. לא עניתי. לא ידעתי מה לענות. הוא יודע.

אתה יודע שעברתי דירה, אתה יודע שאני לא יכולה לא לא לפגוש אותך, יש משהו שאתה לא יודע? בזמן שהשאלות הללו חזרו בריפיט בראשי הגוף שלי אינסטינקטיבית ניגש לארון והחל להוציא ממנו בגדים לקראת הערב. חולצה, גינ'ס, סנדלים וג'קט. זהו הלבוש שלי להערב.

אני לא יודעת למה לצפות, עברה שנה. שיט. עברה שנה!

"תצאי אני בחוץ" שלחת לי בזמן שאני עומדת ומביטה בהשתקפותי הניבאת מבעד למראה. המוח שלי היה חלול ממחשבות וליבי היה חלול מרגשות. רק דבר אחד ישב לי על העצבים, אני רואה אותך לאחר שנה שלא ראיתי. עדיין לא הגבתי לך, פשוט לקחתי את מפתחות הבית ויצאתי אלייך.

לוקח לי להגיע ללובי משהו כמו 5 דקות, הפעם זה לקח לי 2 דקות. יצאתי החוצה ולא ראיתי אותך, ראיתי רק אוטו עומד מולי ומעיר עלי עם פנסיו. ניגשתי למושב האחורי, עדיין לא מוכנה לשבת קרוב אלייך. פתחתי את הדלת ונכנסתי.

האווירה באוטו הייתה ביתית. הריח שלך נשאר אותו הריח, השירים ברקע לא הוחלפו רק הוספו כמה שירים חדשים, הלהיטים האחרונים ואתה, אתה דווקא מכל הדברים שלא ישתנו, השתנת. הסתובבת אלי ורק הסתכלת עלי. עיניים מול עיניים. ידעתי מה אתה מנסה לעשות, אתה מנסה לפענח את הבחירה שלי לשבת מאחור הרי אתה יודע שכל צעד ותנועת גוף שאני עושה נשקלת לפחות פעמיים לפני שנעשת. "היי" אמרת לי עדיין מסתכל לי אך ורק בעיניים לא שובר את הקשר בין עניינו, "היי" עניתי לך אחרי שנה שלמה שלא שמעתי את קולך. ראיתי איך גופך מתכווץ למשמע קולי ואיך העיניים שלך מחליפות את הבעתן למשהו כמעט ושברירי.

הסתכלנו אחד על השנייה במשך מספר דקות, שומרים על קשר עין יציב. חייכת אלי חיוך קטן וסובבת את מבטך לכיוון הכביש והתכוננת לנסיעה. הכנסת להילוך ראשון הורדת את בלם היד בצורה המטופשת שלך עם שתי הידיים ונתת גז. כל הנסיעה הייתה בשתיקה רק השירים ברקע התנגנו והנשימות הקצובות שלנו שנשמעו בין כל שיר לשיר.

"הגענו" אמרת וכיבית את המנוע, מביט בי דרך המראה ויוצא החוצה. לוקח לי כמה שניות לקלוט שהינה זה קורה, אני יוצאת איתך לאחר שנה שלא ידעתי איפה אתה.

אני יוצאת מהאוטו ורואה אותך עומד מולי, מסתכל עלי והפעם לא על עיני. עינייך משוטטות על גופי אך לא בתשוקה רק מנסות להבין מה השתנה. האמת היא שלא הרבה, לגבוה הפסקתי כבר לפני 3 שנים, לרזות לא יצא לי, להשמין גם לא, לצבוע את שיערי- לא יקרה מצב כזה ובכללי נשארתי אותה אחת שהייתה לפני שנה. "יש לך עגיל באף" הוא אמר לאחר שבחן את גופי, אה כן, זה משהו שהשתנה. עשיתי עגיל באף.

"מתאים לך"

"תודה" עניתי ועיני יצאו למסלול משלהן בבחינת גופך, הוא בהחלט השתנה. גופך נהיה יותר מאסיבי, תווי פניך יותר ברורים וגובך השתנה מעט, לכיוון החיובי.

"בואי" אמרת ותפסת בידי, מוביל אותי לכיוון לא ברור. "לאן הולכים?" שאלתי בקול קטן מסתכלת סביבי ומנסה לחפור במעמקי זיכרוני האם הייתי פה כבר. "לבית החדש שלי" אמרת מהדק את ידייך על ידי ומושך אותי קצת יותר קרוב אלייך.

בית חדש? שאלתי את עצמי, מה היה רע לך בבית הקודם? "חזרתי אחר" אתה ענית, מסתבר ששאלתי זאת בקול. הובכתי קצת והשפלתי את מבטי למטה. "זה בסדר את יודעת, את יכולה לשאול אותי כמעט הכול" אמרת ברגע שהגענו לדלת הבית שלך. עזבת את ידי ופתחת את הדלת, נכנס ראשון ולאחר מכן מחזיק אותה ומחווה בידך בתנועה שקוראת לי להיכנס.

הבית היה יחסית ריק, עוד לא הספקת לקנות מוצרים שיקשטו ויכניסו מעט חיים לבית. אבל האווירה הייתה שונה, הייתה אווירה של חידוש. חידוש טוב כזה, שבא אחרי תקופה לא זוהרת. "איפה היית כל השנה?" שאלתי אותך לא מוכנה יותר לשתוק ולחכות שאתה תפתח את הנושא הזה. "פה" ענית, לא הבנתי למה אתה מתכוון, שמת לב להבעת פניי והחוות בידיך שאשב בזמן שאתה ממשיך.

"הייתי פה בארץ, לא טסתי לשום מקום" קולך שקט ומדוד. בוחן את פני מנסה להבין מה רץ בראשי. ובפעם הראשונה מאז אותו היום שנעלמת המוח שלי ריק ממחשבות. אני לא מצליחה לחבר משפט אחד בראשי אז אני פשוט נאנחת בקול וניגשת לספה בסלון. "הייתי במושב בצפון ממש קרוב לגבול, התנתקתי מכל המדיה ומכולם" אמרת לאחר שהבנת שאני לא מתכוונת לדבר.

"הרגשתי חנוק. השגרה סגרה עלי הרגשתי שאני מאבד את עצמי, שקעתי לדיכאון שלא ידעתי איך לצאת ממנו. לא ידעתי למי לפנות, התחלתי לקחת כדורים ובמקום לעזור לי הם רק דרדרו אותי. הסביבה שהייתה סביבי הובילה אותי לזה, הסירובים, הריכולים, הכישלונות, האכזבות, שיברונות הלב וכל מה שבניהם שבר אותי. היו בקרים שקמתי ולא הבנתי למה אני קם, אין לי שום פואנטה בחיים האלה" הוא נעצר מעביר את ידיו בשיערו מושך קצת, מסיט את מבטו ממני ונותן לעיניו להיעצם. אם זה הרגע שבו אני אמורה לקום לגשת אליו ולחבק אותו, זה לא קורה.

"אז בחרת לברוח לצפון הרחוק ולנתק את כולם מהחיים שלך?" שמעתי את עצמי מדברת, ללא שליטה על פי. המילים פשוט זרמו ממני. "כן, החלטתי לברוח בלי להגיד לאף אחד" עדיין לא מסתכל עלי.

מצחיק לשמוע שאתה לא ידעת למי לפנות, שהסביבה שלך גרמה לך להרגיש ככה. השגרה שלך העיקה עלייך. מצחיק כמה קל לאנשים לקום בוקר אחד ולעזוב הכול בלי לתת דין וחשבון לאף אחד. מצד אחד, אני מבינה את זה, אתה עובר משבר בחיים שלך ואתה חושב שאין אף אחד שיבין את מה שאתה עובר ולכן אתה בוחר להסתגר בתוך עצמך ואף לברוח מהכול, להתנקות. מצד שני, זה אנוכי. מה עם המשפחה שלך? מה עם החברים הקרובים שלך? עזוב שבעצם הם אלה שגרמו לך לתחושות הללו, מגיע להם לפחות לדעת שאתה חי! .

"תסתכל עלי" אמרתי לך קצת יותר בטוחה בעצמי. פקחת את עינייך והבטת בעיניי. "אני הייתי חלק מהסביבה שהשפיעה לא טוב עלייך?" שאלתי אותך מוכרחה לדעת את התשובה. הנהנת קלות והמשכת להסתכל עלי, עומד את תגובתי.

חייכתי אליך חיוך כואב ושאלתי את השאלה שבהחלט תחתום את הערב הזה "למה חזרת? למה שלחת לי הודעה?" קולי היה שטוח בלי טיפת כעס או תסכול. "עבר לי, רציתי לראות אותך" ענית לי, קמטי המחשבה שלך התחילו להופיע על המצח שלך ועינייך התחילו להתרוצץ ביני לבין הדלת. ידעת מה הולך להיות עכשיו.

"הבנתי" אמרתי בנימת הקלה. הוקל לי לא יודעת למה אבל הוקל לי, הרגשתי סוף סוף פחות.. מוטרדת. קמתי מהספה, זרקתי אליך חיוך אמיתי מזה שנה ופניתי לכיוון הדלת שתוציא אותי מהבית הזה עם האיש הזה שהיה הדבר הכי חשוב לי.

הוא לא ניסה לעצור אותי או להציע לי טרמפ הביתה, הזמנתי מונית לקח לה 10 דקות להגיע עד אלי ועוד חצי שעה עד הבית שלי.

"את הגעת הביתה?" קיבלתי הודעה ממך בדיוק כשנכנסתי לבית. "כן" עניתי לך ובפעם ראשונה לא חשבתי מה אתה עושה בלילה והאם אתה בסדר.

"מה יקרה עכשיו?" שאלת אותי, מחכה לתשובה שלי.

"כלום. תעבור עוד שנה בלעדיך"

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

miriam . עקוב אחר miriam
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
כבשת אותי, נוגע ללב לגמרי!
הגב
דווח
SHALEV PERETZ
SHALEV PERETZ
אלופה
הגב
דווח
miriam .
miriam .
כמעט כמוך! (:
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
לילה מטורף
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
הבת זונה הזו כמוני
הבת זונה הזו כמוני
מאת: קריסטין .
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
סיפורים אחרונים
איפוס מחדש פרק 40
איפוס מחדש פרק 40
מאת: Maya B
שהכל נהיה בדברו
שהכל נהיה בדברו
מאת: שיר פיליבה
אני לא מתביישת
אני לא מתביישת
מאת: Xx-badbitch xx
שהכל נהיה בדברו
שהכל נהיה בדברו
מאת: שיר פיליבה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D