כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

מילים יכולות להרוג

את כל כך יפה, אם רק תרזי קצת את יכולה להיות מלכת היופי

״את כל כך יפה, רק אם קצת תרזי את יכולה להיות מלכת היופי..״
מילים יכולות להרוג- זאת לא סתם קלישאה!
דווקא עכשיו בתקופה הזאת של חיי, כשכלום לא ברור כשהכל מעורפל, הבנתי כמה אני חזקה! 30 שנה כמעט שאני מנסה לקבל את עצמי, 30 שנה כמעט שלקח לי ללמוד לאהוב אותי, 30 שנה כמעט שלקח לי לעמוד מול המראה, להסתכל על עצמי ולחייך... 30 שנה כמעט שרק רציתי להיות כל אחת אחרת- רק לא אני!
אם היינו נפגשים לפני כמה שנים הייתי מציגה את עצמי כמיטל האנורקסית, כן בדיוק לפני 17 שנה הפכתי להיות החברה הכי טובה שלהמחלה הארורה הזאת, ואני בכוונה אומרת מחלה- הרבה מעבר לרזון, הרבה מעבר לפגיעה הפיסית היא הורסת את הנפש. היום אני סופסוף חזקה מספיק כדי לספר את הסיפור שלי, כדי לתת קצת מודעות לכל אותם אנשים שלא מבינים, שחושבים שהפרעות אכילה מתחיל ומסתיים באוכל, ולא מודעים להרס הנפשי שהדבר הזה גורם.
לקח לי המון זמן לקבל אומץ ולפרסם את כל מה שכתבתי ונשמר אצלי. אירועים שקרו לי לאחרונה גרמו לי להבין שאם אני לא אתגבר על הפחד מלחשוף, אם אני לא אפסיק לתת לפחד להניע אותי, אני אלך מהעולם הזה בחוסר סיפוק עצמי, שלא מימשתי את הרצון שלי לעזור לבנות שנמצאות איפה שהייתי.
מספיק שאצליח להציל נערה אחת ועשיתי את שלי.
החברה שלנו לא מודעת מספיק לכמה המחלות האלה נפוצות במיוחד בימינו כשהתחרות בין בני האדם כל כך גדולה, וכמה הן הרסניות אפילו עד מוות. ברוב המקרים אם מגלים בזמן את הגוף אפשר להציל, אבל הצלקת בנפש לא מחלימה כל כך מהר אם בכלל.
הכל מתחיל מהרצון להיות מאושרת, מקובלת, שיהיו סביבך מלא חברים, שיהיה לך ביטחון, ומה שקורה זה בדיוק הפוך, אושר לא קיים שם, הביטחון מתרסק ומתחלף בשנאה עצמית, המחלה יוצרת סביבך בועה שבה אין לך צורך באף אחד מלבדה. את הופכת להיות מכורה לתחושה העילאית של הרעב, את מרגישה ב״היי״ מטורף כשאת מצליחה לשלוט בתחושות שלך, אבל את לא מבינה כמה את בחוסר שליטה בדיוק כמו נרקומן שמכור לסם.
את מתנתקת מכל הסובבים אותך גם מאלה שבאמת אוהבים אותך, את מאבדת אמון באנשים, את לא מאמינה שמישהו יכול לאהוב אותך חוץ מהמחלה, את מסתירה את הגוף שלך במלא בדים גדולים שחס וחלילה לא יראו כמה את מכוערת ושמנה, את נמנעת מלצאת לרחוב כדי לא להיתקל באנשים, את מפחדת שיגעו בך.
כשכולם יוצאים, מבלים, מתגייסים, משתחררים, מתחילים ללמוד, מתאהבים... את באותו מקום- בבועה ביחד עם המחלה. האושר המיוחל הופך לסבל, לשנאה עצמית גדולה וכשהמודעות מתחילה לצוץ את כבר כבולה בתוך הבועה וקשה לצאת ממנה.
כמעט יותר מעשר שנים הייתי בבועה הזאת, חשבתי שמצאתי את האושר שלי ובעצם הייתי הבן אדם הכי עצוב עלי אדמות. הגעתי למקומות נמוכים, גרמתי לעצמי ולמשפחה שלי לשנות את אורח החיים ולעבור איתי שנים של גיהנום עם אישפוזים חוזרים ונשנים. ההורים שלי ניסו הכל כדי להציל אותי מהמחלה, אבל הייתי ״חכמה״, ידעתי לשחק את המשחק ולהגן על החברה שלי- המחלה. באיזשהו שלב הרופאים כבר הרימו ידיים, אך ההורים שלי לא איבדו בי אמונה, לאורך כל הדרך הם האמינו בי יותר משאני האמנתי בעצמי, הם לא הסכימו לקבל את העובדה שאני חולה, שאני לא אבריא. הם כנראה ידעו מי הבת שלהם, הבת שאני ויתרתי עליה ונתתי למחלה לשלוט בה. כל הזמן חיכיתי שמישהו יבוא עם שרביט קסמים ויגאל אותי מהבועה הזאת! שרדתי מיום ליום, נושמת אבל מתה מבפנים, היו רגעים שרק רציתי להעלם כדי להפסיק את הסבל שלי ושל הסובבים אותי. הילדה עם החיוך הגדול הפכה להיות כבויה. הכוח שלי להמשיך להאמין, להמשיך בחיים למרות הכל בא רק מההורים שלי, לראות את האנשים הכי חזקים בעיניי נשברים לי מול העיניים, לראות את אבא שלי בוכה בגללי- זה השלב שנשברתי שהבנתי שאני חייבת לשנות.
בפחד גדול שעד היום אני לא מבינה איך הצלחתי להתגבר עליו, קמתי ועזבתי את הבית, את הסביבה המוכרת שלא נתנה לי אפשרות לשנות את הזהות שלי. פעם ראשונה שיצאתי מהמקום המוגן- מהבית, פעם ראשונה שהייתי בראשות עצמי, פעם ראשונה אחרי כל כך הרבה זמן שהגעתי למקום שאף אחד לא ידע מי אני.
זה לא היה קל, להיפתח לאנשים, לתת אמון בחברות, כמו ילדה שהייתה סגורה שנים בחדר חשוך ופתאום יצאה לאור. סיגלתי לי זהות חדשה כלפי חוץ, אך בפנים עדיין הייתי מיטל האנורקסית. חייתי חיים כפולים, פחדתי להיפגע, פחדתי לבטוח באנשים, פחדתי לתת למישהו לאהוב אותי. לאט, לאט אנשים מסביבי החזירו לי את האמון במושג ״חברות״, לאט, לאט הרשתי לאנשים להיכנס למתחם שלי, אך עדיין הבועה עטפה אותי והגנה עליי.
השנאה העצמית שלי הובילה אותי גם לזוגיות לא טובה, אחרי שנים נתתי לעצמי להתאהב, נתתי למישהו להעריף עליי אהבה ולשבור את חומות ההגנה המטורפות שלי, אך מרוב שהייתי צמאה לאהבה לא שמתי לב כמה האהבה הזאת הרסנית, פחדתי לעזוב, לא האמנתי שמישהו יוכל לאהוב אותי חוץ ממנו, כשכבר הכל היה הרוס אזרתי אומץ לקום וללכת, אומץ שלווה בהמון כאב. פה הגיע הרצון שלי לשנות, נקודת התפנית בחיי. זאת הייתה הפעם הראשונה שרציתי מרצוני לקבל עזרה ולעשות שינוי, לוותר על החברה שלי סופית. התחלתי תהליך של אימון אישי, זאת הייתה הפעם הראשונה בחיי שלא ליטפו אותי שקיבלתי סטירה כל כך כואבת, פעם ראשונה שראיתי את המציאות שלא רציתי לראות, פעם ראשונה שבכיתי בכי אמיתי ולא מרחמים עצמיים כששמעתי את המשפט ״יש בך הכל וכלום לא מנוצל״, פעם ראשונה שהבנתי כמה דברים טובים יש לי בחיים שאני לא רוצה להפסיד יותר! פעם ראשונה שהבנתי שאף אחד! לא יוכל להציל אותי מהמחלה- חוץ ממני!
התהליך הזה הוביל אותי לנקודה שבה אני נמצאת היום, הדרך לא הייתה קלה, הרבה משברים והתמודדיות, המון רגעים שבא לך שוב ליפול חזרה ולהיכנס לבועה, אבל כל משבר רק חיזק אותי וכל פעם שהצלחתי התחושה הייתה מופלאה. הבנתי שזה בסדר להיות מי שאני, שמותר לכאוב, מותר לנסות ולטעות, מותר שיהיה קשה אבל אף פעם לא לוותר ולרחם על עצמי תמיד לקום ולשנות.
אחרי דרך ארוכה הגעתי לרגע שבו היה לי מספיק אומץ לחשוף את עצמי, לעמוד מול כולם ולהגיד- זאת אני! חזרתי לחייך, חזרתי לטפח את עצמי, הלכתי לים אחרי שנים שפחדתי מלשים בגד ים, ששיקרתי שאני שונאת ים רק כדי לא להתמודד עם הגוף שלי, הרשתי לעצמי להצטלם... דברים כל כך קטנים וטבעיים שעם השנים בתוך המחלה נעלמו מחיי ולא היו שם... זה היה הרגע שבפעם הראשונה הצלחתי להביט במראה ולחייך!
הרגע שבו הצלחתי להסתכל על עצמי ולהגיד בקול רם שאני אוהבת את מי שאני!
השינוי מתחיל בנו, רק אנחנו יכולים לשנות כל דבר בחיינו, עם קצת רצון והרבה אמונה, הכל אפשרי!
והיום כששואלים אותי אם אני באמת מאושרת? החיוך אמיתי? - כן הוא אמיתי! לא היה קל להשיג אותו, אבל היה שווה להתאמץ! היום כבר אין משהו שישבור אותי, היום כבר אין רחמים עצמיים, היום אני יודעת שכל מה שקורה הוא לטובה גם אם כרגע זה נראה אסון- לכל דבר יש סיבה, מכל מכשול רק התחזקתי. היום אני מספיק חזקה לעמוד מול כולם ולחשוף את הסיפור שלי רק כדי להצליח להגיע לעוד נערה ולהצליח לגרום לה לקבל ולאהוב את עצמה! היום אני יודעת כמה למילים יש כוח, אל תשפטו אנשים, אף אחד לא מושלם! אם נדע לקבל גם את השונה, אם לא נפחד לאהוב, אם נדע לתת מבלי לרצות לקבל בחזרה- החברה שלנו תהייה אחרת.
תסתכלו סביבכם, אין לכם מושג איזו דרך עבר האדם שלצידכם או ממולכם. תהיו סבלניים, תחייכו והכי חשוב תאהבו את עצמכם כי אף אחד לא יעשה את זה במקומכם!

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

אני מתגעגעת עקוב אחר אני
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
אני מתגעגעת
הלב... כמה הוא כואב
הלב... כמה הוא כואב
מאת: אני מתגעגעת
נעורים
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
הצד השני של שנינו פרק 51
הצד השני של שנינו פרק 51
מאת: Maya B
רגשות מפלסטיק- פרק 1
רגשות מפלסטיק- פרק 1
מאת: מאיה .
עיניים של לוחם- פרק 1
עיניים של לוחם- פרק 1
מאת: N M
דרכים מצטלבות
דרכים מצטלבות
מאת: Benel Jerassi
המדורגים ביותר
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso