כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3

סימן שאלה

"היי, אני מצטערת שאני שולחת הודעה באמצע הלילה, אבל יש לי כמה דברים להגיד לך. אני אוהבת אותך. באמת. החיוכים שנגרמים ממך זה הדבר הכי מענג שיש. השקט איתך זה הדבר הכי מרגיע שקיים. החיבוק שלך זה המגע הכי נעים שאפשר לבקש. הנוכחות שלך בחיים שלי זה הדבר הכי טוב שקרה לי עד היום. אני באמת אוהבת אותך, אבל יש כמה דברים שמפריעים לי בך. שמפריעים לי בנו."

נמאס לי. נמאס לי כבר ממנו. נמאס לי מאתנו. אני סוחבת ושומרת ומסתירה ומדחיקה כל כך הרבה. הפרפרים בבטן שלי כבר מתו. הרעל הזה שאני שומרת בפנים הורג גם אותי. נמאס לי שאני מרגישה ככה. שאני מרגישה ככה בגללו. יש לי כל כך הרבה מה להגיד לו, אבל אני עוטפת את עצמי בתירוצים, מכסה את עצמי בשקרים. הכל כדי לא לגעת בפצע הפתוח הזה שנקרא אנחנו. אני ממציאה לי מציאות חדשה. מציאות לא מציאותית. אני חולמת חלומות בלי להבין שגם סיוטים היו פעם חלומות. אני משקרת לעצמי כדי שאולי בסוף אצליח להאמין. יש לי כל כך הרבה דברים להגיד לו, אבל כשאני רואה אותו מולי אני מתבלבלת ושוכחת מהכל. אני מתחילה לגמגם ולברוח ישר למקום הנוח של 'אני אוהבת אותך'. חבל לבזבז את הזמן על שיחות כבדות. עדיף לנצל את הרגע לחיבוק ארוך או נשיקה מתוקה. עדיף להסתיר את האמת הכואבת כדי להרגיש את השקר המלטף. נמאס לי להכחיש את הבעיות, להסתיר את הפגמים. נמאס לי שאני סוחבת בפנים כל כך הרבה ושאני לא נותנת לזה להתפרץ החוצה. נמאס לי. אז לקחתי את הפלאפון, והתחלתי להקליד. הגיע הזמן שאגיד הכל.

"היי, אני מצטערת שאני שולחת הודעה באמצע הלילה, אבל יש לי כמה דברים להגיד לך. אני אוהבת אותך. באמת. החיוכים שנגרמים ממך זה הדבר הכי מענג שיש. השקט איתך זה הדבר הכי מרגיע שקיים. החיבוק שלך זה המגע הכי נעים שאפשר לבקש. הנוכחות שלך בחיים שלי זה הדבר הכי טוב שקרה לי עד היום. אני באמת אוהבת אותך, אבל יש כמה דברים שמפריעים לי בך. שמפריעים לי בנו. כל פעם שאני מנסה שנדבר על זה אתה בורח למקום אחר, ואני בורחת ביחד איתך. הבנתי פתאום, הפגמים שבנו מסוכנים. אם לא נדע לטפל בהם כמו שצריך, הם רק יגדלו. רק יהיו מסוכנים יותר. רק יהרסו עוד יותר. הגיע הזמן שאפרוק הכל. כל מה שאני מרגישה. אולי ככה נוכל להתחיל מחדש. אולי ככה נוכל להמשיך מאותו המקום אבל הפעם לכיוון יותר טוב. הגיע הזמן שנדבר. אבל באמת. אבל על הכל. בלי להסתיר. בלי לשמור. בלי להשתיק. הגיע הזמן שנדבר על הכל. שנקשיב להכל. שנבין הכל. אולי רק ככה נצליח לשנות את הכל או לפחות את מה שצריך"

"קשה לי. אין לך מושג כמה קשה לי המשחקים האלה בינינו. תקרא לזה אגו, תקרא לזה אדישות, תקרא לזה טיפשות. אני קוראת לזה בעיות. קשה לי שאתה מתעלם ממני במשך כל היום. זה מרגיש שאתה נזכר בי רק כשמשעמם. רק כשצריך. יש בעצמך כל כך הרבה מעצמך שאין לך מקום גם בשבילי. אתה רואה בי רק עוד חלק מהחיים שלך. רק עוד נתיב במסלול הזה שאתה מנסה לרוץ בו. תבין, אנחנו צריכים לרוץ ביחד. באותו המסלול. באותו הנתיב. להחזיק ידיים במשך כל הריצה הזאת. לעזור אחד לשני לקפוץ מעל המכשולים האלה שבדרך. אנחנו צריכים לחזק אחד את השני, לתמוך ולעזור. לא משנה כמה אנחנו עייפים. אני לא צריכה מים, אני לא צריכה לנגב את הזיעה. אני רק צריכה אותך צריך אותי. קשה לי. קשה לי שאנחנו לא מצליחים לדבר על הבעיות בינינו. שנינו מבינים, שנינו יודעים, אבל שנינו מתעלמים. אתה לא שם לב שאנחנו נופלים שוב לאותם מקומות אפלים? אתה לא שם לב שאנחנו חוזרים על אתן הטעויות בדיוק? אתה לא שם לב? כי אני כן. אני שמה לב. לב שמתעסק רק בך. שצריך רק אותך. שאוהב רק אותך. תבין, זה לא שאני תלותית בך. אני תלותית בנו. באהבה שלנו. כשאתה איתי אני מרגישה אחרת. אני מרגישה שמצאתי את המקום הנכון והטוב בשבילי. ואתה יודע מה הבעיה? שזה מרגיש לי, שכשאני לידך, אתה רק מחפש איך לברוח. איך להתרחק."

המשכתי להרגיש. המשכתי לפרוק. המשכתי להקליד. זאת הפעם הראשונה שאני באמת מצליחה לגעת בפצעים האלה. בשריטות הקטנות האלה ששורפות כל כך. פעם ראשונה שאני מנסה שנבין ונפנים שאנחנו צריכים לתקן. בשביל שנינו. בשביל הביחד הזה שלנו. אני כותבת וכותבת וכותבת. בלי לחשוב. רק להרגיש. האצבעות מקלידות לבד. הלב מרגיש לבד. אני נמצאת עכשיו לבד. רק הראש חולם על הביחד. אני כותבת ומדמיינת איך אתה קורא את זה, פעם ועוד פעם ועוד פעם אחת נוספת. איך כל מילה חודרת אל תוך הלב שלך ומצליחה לגעת שם במשהו ולשנות. אני מדמיינת איך הכל מסתדר פתאום. איך הביחד הופך להיות באמת ביחד. איך האהבה הופכת להיות באמת אהבה. איך אנחנו הופכים להיות אנחנו, בכל המובנים. בכל המקומות. בכל זמן. אני כותבת וכותבת וכותבת ומתקרבת לסוף. עוד משפט ועוד משפט. עוד פצע שלא הגליד ועוד צלקת שתישאר כנראה תמיד. אני כותבת וכותבת ומתחילה להיסדק עוד ועוד. הדמעות מלוות כל אות שנכתבת. כל נקודה או פסיק הלב מגביר את קצת הפעימות שלו. קשה לי. אין לו מושג כמה. אני כותבת את הכל כדי שנבריא את עצמנו. שנרפא את הכל. אני כותבת את זה ונהיית חולה. קשה לי. אז במקום לשלוח לו את זה, אני מוחקת הכל. אני חוזרת לסחוב ולשמור ולהסתיר ולהדחיק את הכל. אמצע הלילה עכשיו. עדיף לישון עכשיו ולהתעסק בהכל מחר. או מחרתיים. או אף פעם. אז אני מוחקת את הכל, חושבת עוד רגע ופשוט שולחת לו סימן שאלה.

*********
המשיכו לעקוב אחרי סימן שאלה!
אינסטגרם
האתר הרשמי

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

סימן שאלה! עקוב אחר סימן
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
הודיה מיכל עם - פז
הודיה מיכל עם - פז
מהמםםם
הגב
דווח
Oryan Love
Oryan Love
מטורף
הגב
דווח
Lady Y
Lady Y
איזה מטורף...
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
סימן שאלה!
אני אוהב אותך, סליחה.
אני אוהב אותך, סליחה.
מאת: סימן שאלה!
Die לגזענות!
Die לגזענות!
מאת: סימן שאלה!
למה זה מגיע לי?
למה זה מגיע לי?
מאת: סימן שאלה!
פחדן
פחדן
מאת: סימן שאלה!
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
מוסף כיפור: אין זמן טוב יותר לאמת
מוסף כיפור: אין זמן טוב יותר לאמת
מאת: A One With No Name
'Cornuda'
'Cornuda'
מאת: Liel Shmuel
אושר בדיעבד
אושר בדיעבד
מאת: אלה
פשוט כל כך עצוב
פשוט כל כך עצוב
מאת: Li Sha
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer