כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

להילחם לבד

שוןשון קטנה שלי, הקטע הזה נכתב בשבילך. נכתב בגללך. את כבר לא תוכלי לקרוא אותו אבל חשוב לי שתדעי, למרות שזה כבר מאוחר. אני מצטערת שרק עכשיו אני מבינה. אני מצטערת שלא הייתי שם בשבילך. שלא הייתי שם איתך. אני מקווה שסוף סוף מצאת את המקום השקט והבטוח שלך. אוהבת ומתגעגעת!

היא נשארה להילחם לבד בעולם המשוגע הזה, בחיים המסובכים האלה.
היא נשארה להילחם לבד, בכל הבעיות שעטפו אותה, בכל המכשולים ששברו אותה.
היא נשארה להילחם לבד, להילחם בכולם. להילחם בעיקר בעצמה.
היא הייתה מתעוררת כל בוקר ונעמדת מול המראה השבורה בחדר המבולגן שלה.
היא הייתה נעמדת ורואה איך המציאות שלה מתעוותת לאט לאט.
איך החיים שלה נעלמים בלי שהיא שמה לב.
היא הייתה עומדת מול המראה ורואה איך היא נשברת ומתפרקת ומתרסקת ונופלת.
היא הייתה נעמדת מול המראה בכל בוקר, אחרי עוד לילה נטול שינה, והיא כבר לא הכירה את הדמות שהופיעה מולה. היא הייתה דומה, אבל כל כך שונה. היא הייתה היא, אבל כל כך אחרת.
הלילות היו ימים, הימים היו לילות. החיים היו מוות. והמוות? כל כך קרוב.
היא נפלה וקמה, קמה ונפלה. היא ידעה שבסוף היא תיכנע לעצמה.
לא היו לה כבר כוחות להילחם לבד. לא היה לה רצון להילחם לבד.
היא רצתה רק לברוח. רק לעזוב.
היא לא פחדה מכלום, חוץ מלהתחיל לפחד.
היא רצתה לנטוש את הכלום שהיה לה מאחור ולרוץ.
לרוץ הכי מהר. למקום הכי רחוק. שיש בו הכי הרבה שקט. היא רק רצתה להיעלם. להישכח.
היא רק רצתה להפסיק את מלחמת ההישרדות הזאת.
את מאבק החיים המטופש הזה. היא רצתה שקט.
היא נשארה להילחם לבד, אבל כבר לא היו לה כוחות, אז היא ברחה אל המקום המוכר.
המקום שממנו היא ניסתה לברוח. המקום שהכניס אותה לכל המצב הזה.
היא ברחה משם, אבל בעצם חזרה אל אותו מקום.

כבר שנים שהיא משדרת אותות מצוקה. סימנים לעזרה.
כבר שנים שהיא נאבקת בהכל, מתחננת לא ליפול
כבר שנים שהיא ככה, ולאף אחד זה לא מזיז, לאף אחד זה לא מפריע.
היא קיעקעה כבר את כל המחשבות שלה על כל הגוף שהשברירי שלה.
על היד "מתי סוף סוף יגיע הסוף?", על המותן "איפה היד שתרים אותי מהקרשים?".
על הרגל ציירה כנפיים שבורים ועל הרגל השנייה משפט וחצי באנגלית.
היא מכאיבה לעצמה, אבל החיים מכאיבים לה יותר. היא מנסה לשרוד, אבל היא מוותרת מהר.
היא חוזרת לשם. המקום שהיא מכירה הכי טוב. המקום שמחזיק אותה שפויה.
המקום האהוב שנותן לה קצת מנוחה.
היא חוזרת אליו.
המקום הזה שכולם בורחים ממנו. המקום שאף אחד לא רוצה להיות חלק ממנו.
היא בורחת אליו. היא חוזרת אליו. היא מתפרקת עכשיו. שוב.
הדרך אליו לא משנה, העיקר המהירות, העיקר שתהיה קצרה.
היא נשברת, ואין אף אחד שידביק את החלקים.
היא נופלת, וכמו הקעקוע שלה, אין מי שיושיט את היד וירים אותה מהקרשים.
היא מתפרקת ולאף אחד זה לא אכפת.
היא כמעט הצליחה להיגמל מהסמים, אבל רק כמעט.

היא מחוררת את הידיים שלה כמו פעם, מחפשת דרכים לשרוד.
היא מסניפה שורה אחרי שורה, היא כבר לא מצליחה לזכור.
וזה בדיוק מה שהיא רצתה. לשכוח הכל. לברוח מהכל.
היא בולעת כדור ועוד כדור ועוד כדורים. היא מחפשת אם נשאר לה עוד מקום בוורידים.
לא אכפת לה מה החומר, לא אכפת לה מה הדרך, אכפת לה רק מההשלכות.
אם היא מצליחה להירגע, אם היא מצליחה לנשום, מבחינתה זה שווה את הכל.
היא יודעת שזה אסור, היא יודעת שזה מסוכן, היא יודעת שהיא חייבת להפסיק.
אבל כשהיא רואה מזרק או כדור היא נכנעת לעצמה, ומקווה שהחומר הזה יספיק.
יספיק כדי לשכוח מהצרות, לשכוח מהחיים, לשכוח מההורים ומהחברות.
היא כבר לא יודעת מה לעשות.
היא הצליחה להפסיק עם זה כבר פעם, אבל איבדה מהר מאוד את הטעם והאחיזה בחיים.
היא הבינה שלא הפסיכולוג, לא הפסיכיאטר וגם לא שום דבר אחר יכול לתת לה מנוחה.
היא תמיד משכנעת את עצמה שהסמים הם אלו שבחרו בה, שזה לא אשמתה.
היא הייתה נקייה לפני כמה חודשים לכמה חודשים.
היא כמעט הצליחה להיגמל. רק כמעט.
היא עומדת מול המראה ושואלת אם היא יכולה לשרוד בלי הסמים.
היא כל כך רוצה לשמוע שכן. אבל זה כבר מאוחר.

וההיא הזאת היא בכלל אני.
שנלחמת לבד. בחיים, בסמים, ובעיקר בעצמי.

********
שוןשון קטנה שלי,
הקטע הזה נכתב בשבילך. נכתב בגללך.
את כבר לא תוכלי לקרוא אותו אבל חשוב לי שתדעי, למרות שזה כבר מאוחר.
אני מצטערת שרק עכשיו אני מבינה.
כמו שכתוב בקעקוע שלך:
you can say that i'm insane and strange
but one day you will understand
אני מצטערת שלא הייתי שם בשבילך. שלא הייתי שם איתך.
אני מקווה שסוף סוף מצאת את המקום השקט והבטוח שלך.

אוהבת ומתגעגעת!

סימן שאלה! עקוב אחר סימן
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
קצת אחרת
קצת אחרת
וואו!!!! עצוב ומרגש!! דרך מדהימה לכתוב על זה.
הגב
דווח
רונית בכר
רונית בכר
מרגש ועצוב!
הגב
דווח
Dekel Chen
Dekel Chen
קטע מרגש שמחבר ומכוון בדיוק לאובדניות של אותם המסכנים שנופלים לסם.. השאיר אותי ללא מילים
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
אימה
פסיכופט
פסיכופט
מאת: סיגל מור
הסיפור שלי.
הסיפור שלי.
מאת: •Our scratches | השריטות שלנו•
״טיסה מסוכנת״
״טיסה מסוכנת״
מאת: דוד חגולי
״משפט גורלי״
״משפט גורלי״
מאת: דוד חגולי
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D