כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 4

״את היית, את עדיין.״

״היי.. אני מקווה שאת עדיין מזהה את הקול שלי, לפחות את המספר. אני יודע שזה לא בדיוק התזמון הכי מתאים אבל קשה לי. אני יודע שהמשכת כבר הלאה אבל התגעגעתי. ואני יודע, אני יודע שאולי אני מעיר את החבר החדש שלך אבל לא אכפת לי.

אמצע הלילה. אני מחליט שהגיע הזמן לקצת אומץ. הגיע הזמן שאתחיל להילחם. בלילות האחרונים השילוב הזה בין הכאב המשובח לאלכוהול המזוייף רק חיזק אצלי את הכאב. רק החליש את החיוך. השילוב הזה רק חיזק את הזיכרון. רק החליש את התקווה. אמצע הלילה. אני אוסף רסיסים של כוח שמפוזרים בחדר המבולגן שלי. טיפות של אמונה שהתערבבו כבר עם המים המלוכלכים באקווריום הריק שלי. אמצע הלילה ואני מחליט להתקשר אליה. אני יודע שהיא לא תענה, אני יודע שהיא ביקשה את הזמן הזה לעצמה, ובתוך תוכי אני גם יודע שאין לי משהו חדש להגיד לה, אבל אני מרגיש שאני חייב. אף אחד לא אמר שמשהו ישן הוא לא טוב. אך אחד לא אמר שתמיד צריך לחדש. אני מרים את הפלאפון, מחייג את המספר שלה שחקוק אצלי בזיכרון, ממתין ושומע את הלב שלי דופק ביחד עם כל צפצוף, עד שלבסוף היא עונה. טוב נו, לא בדיוק היא. ״הגעתם לתא הקולי של 052637...״

״היי.. אני מקווה שאת עדיין מזהה את הקול שלי, לפחות את המספר. אני יודע שזה לא בדיוק התזמון הכי מתאים אבל קשה לי. אני יודע שהמשכת כבר הלאה אבל התגעגעתי. ואני יודע, אני יודע שאולי אני מעיר את החבר החדש שלך אבל לא אכפת לי. אני אשקר אם אני אגיד שיצא לי לחשוב עלייך בימים האחרונים. כבר חצי שנה שאני חושב רק עלינו. מאז הפרידה שלנו אני מתעסק רק בך. נזכר בכל הרגעים שלנו, מדמיין שאת נמצאת איתי בכל מקום, וחולם על רגעים חדשים שאת מייצרת בשביל הזיכרון שלי. עבר, הווה, עתיד. הכל סובב סביבך. אני אשקר אם אני אגיד שהתגעגעתי. אני לא מרגיש שאת רחוקה. כבר חצי שנה שאני סוחב אותך איתי לכל מקום. בלב ובראש. אני מרגיש שאת נמצאת לידי בכל רגע ורגע, אבל האמת? את רחוקה ממני כל כך. זה גם יהיה שקר להגיד שאני עוד אוהב. תמיד שנאתי קלישאות וקיטצ׳יות אבל אני באמת הרבה יותר מסתם אוהב. אני מעריך. אני מבין. אני מעריץ פתאום אותך. והשקר הכי גדול יהיה אם אני אמשיך להגיד שאני לא חושב עלייך, שאני לא מתגעגע, שאני לא אוהב. אני כן. כל רגע ביום. כל רגע בלילה.״

אני מדבר אל עצמי. שוכח לרגע שבסוף היא כנראה תשמע את זה, וכנראה שזה לא יעשה לה טוב. אני מדבר אל עצמי. מקלף שכבה אחרי שכבה מתוך הלב שלי. חושף את כל מה שאני מרגיש. אני יודע שיש לי מה להפסיד, אבל מילים כמו כבוד ואגו לא עושות עליי רושם. כבר חצי שנה שנטשתי את האגו מאחור רק כדי לנסות ולהשאיר אותה קרוב. ונכון, ניסיתי כבר בעבר לתקן אותנו, לתת לה סיבות להישאר. ונכון, היא החליטה שהדברים האלה שאני מרגיש הם כנראה רק אצלי בלב ולא אצלה, ונכון, הרגשתי איך הכבוד שלי נשבר לרסיסים קטנים בזמן שהלב שלי מתחנן שהיא תחזור. נכון. אבל זה לא מעניין אותי. היא תמיד הייתה מעל כל הדברים האלה. מעל כל המשחקים האלה. אין סיבה שזה ישתנה פתאום עכשיו.

״כבר תקופה ארוכה שאני ואלוהים מנהלים שיחות צפופות. יותר נכון אני מנהל עם עצמי, מקווה שהוא מקשיב. כבר תקופה ארוכה שיש לי רק בקשה אחת. רק תפילה אחת. כבר תקופה שאני מתחנן שתבואי, תלחצי על המתג הזה ותכבי את הדבר הזה שנקרא געגוע. שתגיעי, הכי קרוב שרק אפשר ותזכירי לגוף שלי וללב שלי אותך. את הריח, המגע, החיוך. כבר תקופה שאני מדמיין את היום שניפגש. שנדבר. כבר כמה חודשים שלא עשינו את זה. אם לדייק אז מאז הפעם ההיא שישבנו באוטו וביקשת ממני לשחרר. לאפשר לך להמשיך הלאה. שביקשת שגם אני אנסה להתקדם. את יודעת? כולם אומרים לי שאני חייב להשאיר אותך מאחור. שאני חייב להמשיך. אבל אני לא רוצה. אני לא יכול. ואני לא אשקר לך, הייתה לי יותר מהזדמנות אחת כדי לגרום לזה לקרות, אבל אני מחפש אותך בכל אחת אחרת. אני נזכר בך בכל מקום עם מישהי אחרת. אני כבר הבנתי, אפילו מישהי כמוך לא תרגיע את הלב שלי. אני לא מחפש מישהי כמוך, אני מחפש אותך.״

אני ממשיך לדבר ולדבר ולדבר. מספר לה את כל מה שעובר עליי בתקופה האחרונה. את כל מה שהלב שלי מרגיש. על כל מה שהראש שלי חושב. אני מספר לה כמה שחסרים לי הדברים הפשוטים בינינו, ההומור הפרטי הזה שהיה רק שלנו. אני מספר לה כמה שאני מתגעגע לשמוע אותה אומרת לי שהיא מתגעגעת, שהיא אוהבת. אני מספר לה על כל הפעמים שהייתי הולך לכל המקומות שהיו רק שלנו ומחפש אחריה. אני מספר לה הכל. מרסק את הלב שלי עוד קצת. אני מדבר אליה, אבל בעצם אני מדבר עם עצמי. אני התקשרתי אליה, אבל מרגיש שזה שיחה שהיא רק שלי. בשלב מסוים שכחתי שהיא אמורה לשמוע את הכל. לשמוע אותי חשוף כל כך ושבור כל כך. בשלב מסוים שכחתי מזה. האמת? שבשלב מסוים קיוויתי לזה.

״אני יודע. עדיף לך בלעדיי. הקשר שלנו היה כל כך ארוך ומדהים, אבל לקראת הסוף הוא חנק אותך, ואת היית צריכה אוויר. הוא השאיר אותך במקום, ואת רצית להתקדם. היה לנו מדהים ביחד. 3 שנים מהחיים שלנו הקדשנו אחד בשביל השנייה. אחת בשביל השני. 3 שנים שהיו מלאות בחיוכים, בזיכרונות, ברגשות. 3 שנים שהיו מלאות בך. וזה אבסורד. ככל שהיה לי איתך יותר טוב, ככה זה יותר מכאיב עכשיו. ועדיין זה היה שווה את הכל. אני יודע שעדיף לך בלעדיי, אבל אני לא מוכן לוותר. אני אעשה הכל כדי להיות אותו אחד שהייתי אמור להיות. אותו אחד שאת רוצה. שאת צריכה. בבקשה ממך, אל תוותרי עליי. אל תוותרי עלינו. תני לנו את ההזדמנות לתקן את כל אותן הטעויות שעשינו לקראת הסוף. תני ללב שלי סיכוי נוסף כדי להישאר שלם. אני יודע. עדיף לך בלעדיי. אבל אני גם יודע, שאני לא יכול בלעדייך״

אני ממשיך לדבר כאב דרך המילים. אני ממשיך לפרוק געגוע דרך הפה. אני מדבר אל הפלאפון הזה ומתמלא בכאב שזאת הדרך היחידה שלי לדבר איתה. אני שוכב במיטה ומתגעגע לימים שהייתי מתעורר לבד ונבהל ואז מגלה שהיא בסך הכל הלכה לשירותים. הלוואי שזאת הייתה הסיבה גם היום למיטה הענקית והריקה הזו. אני מדבר מהפה, חושב מהראש, מרגיש מהלב. כל אחד מתעסק במשהו אחר. כל אחד מתעסק באותו הדבר. כולם מתעסקים בה. אני לוקח כמה שניות להסדיר את הדופק ואומר לה ״דניאל.. את היית, ואת עדיין.״ ותוך כדי שאני מדבר ומדבר אני מתחיל לשמוע צפצוף מהיר. לא הספקתי להגיד לה את כל מה שרציתי. לא הספקתי להגיד לה שהיא הייתה האהבה הכי גדולה שלי, והיא גם עדיין. שהיא הייתה הסיבה העיקרית לחיוכים שלי, והיא גם עדיין. שהיא הייתה הדבר הכי טוב שקרה לי, והיא גם עדיין. והכי חשוב, לא הספקתי להגיד לה שאני אוהב אותה. עדיין.

אמצע הלילה. סוף סוף היה לי את האומץ להגיד לה את הכל. לפרוק את מה שאני מרגיש כבר תקופה ארוכה. סוף סוף אפשר ללכת לישון ולחלום שכשאתעורר למחרת בבוקר תחכה לי הודעה ממנה. אולי כזאת, אולי אחרת. אבל רק לראות את השם שלה על המסך של הפלאפון שווה הרבה. דיברתי, אמרתי, פרקתי. אני יודע שלא הספקתי להגיד הכל, אבל זה עדיף מכלום. והאמת? שאני יודע שזה לא יעזור יותר מידי, אני יודע שזה לא יגרום לה לחזור. אני יודע שזה היה בעיקר בשביל עצמי, אולי ככה אצליח להרפות מעט ממנה. האמת שאני יודע. כל דבר מסתיים בסוף, אפילו הודעות בתא הקולי.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

סימן שאלה! עקוב אחר סימן
שמור סיפור
לסיפור זה 11 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Lady Y
Lady Y
כנה, אמיתי, מושלם.
הגב
דווח
guest
כותב יקר, כל מילה פה היא אומנות, כל דבר שנאמר פה מתאר את מה שעובר עליי, גם אחרי 3 שנים של קשר..וואו, אתה תותח!
הגב
דווח
M.B.N
M.B.N
לא רק שריסקת אותי לחתיכות, לא רק שכתבת את כל מה שעובר עליי.. לא רק זה.. גם השם "דניאל" זה אותו השם של האהבה שלי.
הגב
דווח
טען עוד 8 תגובות
כותבי החודש בספרייה
סימן שאלה!
״את עוד תראי שאעמוד לידך״
״את עוד תראי שאעמוד לידך״
מאת: סימן שאלה!
לא עם הלב.
לא עם הלב.
מאת: סימן שאלה!
די מור!
די מור!
מאת: סימן שאלה!
זאת תקופה כזאת
זאת תקופה כזאת
מאת: סימן שאלה!
מרגש
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
סיפורים אחרונים
" מונשיין" סודותיו של בר יוקרתי בארה"ב(פרק 1)
" מונשיין" סודותיו של בר יוקרתי בארה"ב(פרק 1)
מאת: אביטל סיאני
 במקום שלא היה כלום הם ראו את האהבה שלהם כדבר היחידי בעולם.
 במקום שלא היה כלום הם ראו את האהבה שלהם כדבר היחידי בעולם.
מאת: Yarin Levi
דמיין את זה ;) (18+)
דמיין את זה ;) (18+)
מאת: סתם אני
אני אוהבת אותך ..
אני אוהבת אותך ..
מאת: Michal Daniel .
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
תעזוב אותי או שלא . 18+ !
תעזוב אותי או שלא . 18+ !
מאת: Omer Levi