כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

הכל התחיל במשחק אסוציאציות..

החלטתי לאתגר את חברי הוירטואלי בסיפור עם מילים ממשחק אסוציאציות בסדר כרונולוגי עפ"י המשחק, נראה לי שהצלחתי... עכשיו תורך :) אני סקרנית...

זה התחיל ביום שבו אמרתי לעצמי שאני חייבת לאזור מעט אומץ לב, פתחתי את המחברת החדשה שקניתי בגבורה, זו עם כריכת העור (לא באמת מעור) הסגולה, והתחלתי לשפוך את כל הכעס שהצטבר בי בתקופה האחרונה.
ככל שהרחקתי לכת עם כתיבתי תהיתי לעצמי האם אני היא זו שיש בה צרות אופקים או שמא בחלק מהאנשים סביבי.
אחת המסקנות שהגעתי אליהן תוך כדי הכתיבה שלי היא שיש בי הרבה עצלנות לדברים מסוימים, בעיקר אלו שאני לא מסכימה עם היקום עליהם, מהר מאוד התעשתי והבנתי שאני חייבת לקבל אחריות ובגרות ולהתחיל בהכלה של הדברים גם הפחות טובים, אלו שבד"כ מגיעים בצרורות – אימכשימכם!
אני ממשיכה לרשום במחברת וכל הזמן מהדהד בי קול שאומר לי 'ביום שבו תהיה בך הבנה זה היום שתגיעי למסקנה שאת חייבת לשבת עם עצמך לחשבון נפש עמוק, כזה שתאלצי לבצע עבורו חפירה אל תוך הקישקע, ביום שתעשי זאת תוכלי לבצע תיקון של כל ההפרעות והרעשים בחייך ואז גם יש מצב שתתחילי במחילה, תמחלי קודם כל לעצמך ואז גם לסביבה שלך'.
הקול הזה היה צורם, הוא גם התיישב לי על האונה השמאלית, מחילה שממחילה מה אני ביום כיפור? !
זרקתי את המחברת הצידה, יצאתי למרפסת והדלקתי סיגריה, אווו פה יש לי שקט... איך אני אוהבת – תענוג, רק חסר לי להתפרק על איזו חפיסת שוקולד ויש מצב שאני בגן עדן.
לא יאומן, יושבת לי במרפסת ומתענגת כל פעם מחדש מההתמכרויות שלי, איך אני תמיד מחפשת את הבריחה מהמציאות, תרה אחר מקום מסתור.
הלוואי ואמא שלי הייתה פה, היא בטוח הייתה יודעת מה להגיד או פשוט הייתה סתם מחבקת אותי בחיבוק של אהבה לא תלויה.
אוווף איך הכלב של השכנים חייב להפריע למנוחת המחשבות שלי בנביחות המציקות שלו, בטח שוב ניתקל באיזו חתולה חצופה שחדרה למרחב הפרטי שלו ושל הבעלים שלו, והוא בנאמנות אין סופית, מבין גם שבחיים האלו שזה רק אני לעצמי, שלפעמים אגואיזם היא לא מילה גסה, לפעמים אני מגלה שזה גם מועיל במציאות של חיינו.
פעם חשבתי על זה באמת לעומק אחרי שאחת החברות שלי אמרה לי שיש בזה סוג של ניצולת, כמובן שהבעתי דחייה מידית לדבריה והסברתי שמדי פעם לא תזיק קוטביות בין בני אדם, והיא מנגד הפצירה בי שהפכתי כל כך רדודה ושטחית, ושכל מה שאני מוציאה מהפה הוא רק דחיקה של המציאות.
לקח לי בערך חודשיים לעכל את כל מה שקרה לי, הכמיהה לאמא, הטפות המוסר של חברות שלי, ואז זה קרה..
צחקו צחקו.. סוג של הארה הזויה, קיבלתי כוח, משהו בפנים התחיל לזרום לו, מעין העצמה של הנפש. נכון שהפצע שיש בי יגליד לו עם הזמן, אבל הכוח הזה יקר מפז, שמחה שהוא הגיע, נראה לי שאני יותר שמחה מהיום שבו קיבלתי טבעת יהלום (שזה הדבר שהכי רציתי בעולם.. ), שוב אני חוזרת לעולם החומריות, עולם שיש בו הכול ובעצם אין בו כלום, חוץ מחלל ענק של ריקנות צמאה למילוי.
פתאום נזכרת במה שהיה מרגיע אותי יותר מכול, משייפת מעט את הציפורניים שולפת את הגיטרה שמונחת לה בין המיטה לקיר ומטביעה את מחשבותיי בין צלילי המייתרים, נסחפת תוך כדי במחשבות של זיכרון איך לא הייתה לי הקורדינציה שרק החלטתי להיות חלק מהזרם וללמוד לנגן, כמה השקעה בלמידה, כמעט כמו בזוגיות, הכול על מנת להגיע למקום של שלמות.
מפזזת לי את המנגינה של 'לאסוף' של יובל דיין ושוקעת בתקווה לעתיד טוב יותר, לא ורוד, אלא בהיר יותר.
לו רק הייתה לי מכונת זמן, נראה לי שזה מה שהייתי עושה אם הייתי זוכה בלוטו, דואגת להמציא אחת כזו.. פנטזיה - הפנטזיות שלי, מובילים אותי תמיד למחוזות מטורפים, אמא שלי תמיד אמרה לי שאם ממש רוצים חלומות מתגשמים להם וכל זה רק בזכות כוח רצון, כל מה שצריך זה להתחיל בצעד.
אז עשיתי צעד לכיוון ההתחלה אומנם לא לזכייה בלוטו אבל לכיוון שינקה לי קצת את הראש, נכנסתי לסוכנות נסיעות ופינקתי את עצמי בטיול שישיט אותי היישר לכיוון הרוגע, ביקשתי מהסוכנת שתטיס אותי ליעד שיש בו הרבה ים ושכל מה שאני רוצה זה אתנחתא – בטן גב.
עומדת על אחד הצוקים הגבוהים בכרתים ומנסה להיכנס ל'מוד' של מבט כולל על העולם, על החיים.. אאאלללוווהההיייםםם אנא עזור לי, הענק לי את היכולת להבין שניסיון של דברים הוא הכרחי בחיים האלו. נכון שעברתי כברת דרך עמוסה, רחבה, מתישה ומעצבנת, אבל כל זה רק חלק מהפרמטרים להצלחה.
יש לי מזל שיש לי הורים כמו שלי הורים רבים כבר היו שולחים ילדה מתוסבכת כמוני לאומנה, הוויתור העצמי שלי לפעמים מחרפן אפילו אותי, כמה הקרבה ההורים שלי היו צריכים על מנת להכיל את הכול – אותי, כמה קורבנות לקחתי איתי בדרך אל האבל של עצמי.
מזל שאחרי כל זה יש המשכיות, מסתבר שהבריאה חזקה מהמלנכוליות ששוכנת בי.
עוצמת עיניים ומתמכרת לרוח שמלטפת את פניי, מעיפה את שערי בשיא ההרמוניה, זה מרגיש כאילו הגוף שלי והרוח מנגנים יחד באותה התזמורת, אני והרוח במעין תזמון מושלם של ריחוף מרגש.
לרגע מרגישה ברת מזל, כמעט כמו סינדרלה כשברחה בזמן לפני שחזרה להיות עוגיפלצת מאמינה שיש צדק בעולם הזה כמעט כמו באגדות שהמרדף אחר האושר הוא לא איזה קלישאה... מתה על זה שאני מצחיקה את עצמי, כמה שטויות במשפט אחד.
השמש שוקעת ומהצוק משתקף לו נוף מרהיב עיניים ועוצר נשימה, עדיין מתקשה להאמין שטסתי עד פה לבדי, יאללה חמודה תאספי את עצמך לפני שיגיעו חבורה של בדואים ויחטפו אותך, יש לי הרגשה שאפילו תמורת עז אבא שלך לא ירצה אותך חזרה, ואז יצטרכו לשלוח איזה גשש בלש מאיזה בלי סודות שייאלץ לפענח איפה את... משהו באווירה של כריתים גורם לי להזות ולדמיין, נראה לי שהאוויר פה נקי מדי, הראש שלי צלול יתר על המידה והשטויות יוצאות לי בשצף קצף.
הלוואי והיית פה עכשיו איתי, צוחק מהשטויות שלי ושנינו היינו מתגלגלים על הצוק בצחוק דבילי ומחזיקים את הבטן מרוב כאב.
חסרה לי הפתיחות איתך, החשיפה הכל כך כנה של שנינו אחד לשני, התשוקה להקשיב אחד לשניה בסוף של יום בריתוק אינסופי גם בסיפורים על בדואים גמלים ועוד מיני ירקות.
כל פעם מחדש שאני חושבת עלייך אני זקוקה לכוח חדש להקים את עצמי על הרגליים, הלב שלי בנחיתות והמראות כמו עפיפון בכל פעם שאני מתעמקת בשמך, בתווי הפנים שלך, בריח הבושם שלך שמנקר בנחיריי.
לפעמים הייתי רוצה להיות כמו פיטר פן, לחיות באופן תמידי בילדות ולא לצאת מהמעגל הזה של התמימות.
כמה שאני מתגעגעת אלייך וכמהה לרק עוד חיבוק אחד, רק עוד נשיקה, לנוסטלגיה של החיים שלנו יחד, לא מצליחה להתעורר מהחולמנות עלינו.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

No 1 :) עקוב אחר No 1
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
חיים חסוי
חיים חסוי
יפה אהבתי מאוד !
הגב
דווח
No 1 :)
No 1 :)
חיימי!
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
No 1 :)
"זה מה שנשאר..רק כמה רגעים.."
"זה מה שנשאר..רק כמה רגעים.."
מאת: No 1 :)
"...נשמה אבודה תפילה נוגה לוחשת ..."
"...נשמה אבודה תפילה נוגה לוחשת ..."
מאת: No 1 :)
"...ונצא למסע מיסתורי ונחמד.."
"...ונצא למסע מיסתורי ונחמד.."
מאת: No 1 :)
"עודך אובדת שבויה באמונה.."
"עודך אובדת שבויה באמונה.."
מאת: No 1 :)
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
קיץ התמימות
קיץ התמימות
מאת: Someone .
בסופו של עניין
בסופו של עניין
מאת: MrsMor .
השאיפה לאהבה
השאיפה לאהבה
מאת: The Wandering
ליבו של הגיבור
ליבו של הגיבור
מאת: Vena Cat
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה