כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

״(ה)סליחה שלא ביקשתי (סליחה)״

הרגשתי יותר טוב אחרי שהתנצלתי, וחיכיתי שהוא יענה, וישלח לי הודעה בחזרה. אבל שי מעולם לא ענה לי...

מכירים את זה שעובר עליכם יום רע?
כי זה בדיוק מה שהיה לי.
קמתי על רגל שמאל, חסר מצב רוח, עייף, בלי כוח לקום ועם רצון רק לחזור לישון.
התנהלתי בעצלתיים, לא מצאתי את הנעליים, ואחרי שכבר התלבשתי - הנס קפה נשפך לי על החולצה, והייתי צריך להחליף אותה.
איחרתי את האוטובוס, והבא לא עצר לי משום מה - וביזבזתי את זמני בהמתנה חסרת סבלנות.
ועד שכבר ירדתי מהאוטובוס בדרכי לעבודה, מכונית נסעה על שלולית לצד המדרכה, ועשתה לי מקלחת רטובה כשאני עדיין עם בגדים.
הגעתי סחוט לעבודה, ובאיחור, הבוס צעק עלי, הוא היה עצבני, ומתברר ששני עובדים לקחו חופשה - כך שהייתה לי עבודה כפולה.
וכך זה המשיך כל היום, יום רע...
כמו ששי חבר שלי תמיד אומר ״יום אס - יום נאחס.״ שהוא שינוי גירסה לפיתגם הערבי ״יום אסל - יום בסל.״ לגירסת המהמר.
*
אותו יום היה יום נאחס.
שי, החבר הכי טוב שלי התקשר אלי, אמר לי שיושבים אצל רון כל החבר׳ה בשכונה, אמרתי לו שאני אבוא.
׳אני חייב קצת להשתחרר מהיום המבאס הזה׳ חשבתי לעצמי בדרכי לביתו של רון.
הגעתי לבית של רון, ואחרי סבב חיבוקים חבריים ראיתי את שי, הוא בא אלי עם החיוך הממזרי שלו ואמר לי שהוא צריך ממני ג׳סטה, יש לו מישהי על הכוונת, והוא צריך אותי כטייס משנה כדי לסלק את החברה הדבק שלה ממנה.
ואז זה קרה - התפוצצתי.
הוצאתי את כל הרעל שהצטבר בתוכי באותו יום - על החבר הכי טוב שלי.
והדבר הכי גרוע הוא שעשיתי את זה לפני כל החבר׳ה.
צעקתי עליו שנמאס לי ממנו, שנמאס לי להיות הטייס משנה שלו, שנמאס לי לצאת עם בחורות מוזרות רק בגלל שהוא נדלק על חברה שלהן.
שי אמר לי: ״תרגע אחי, אם אתה לא רוצה לעשות את זה אתה לא חייב.
מה קרה אתה כזה עצבני היום?״ הוא שאל.
ומשום מה, זה רק עיצבן אותי יותר, התפרצתי עליו בעצבים, הוצאתי עליו את כל הכעס והתסכול שצברתי בגלל היום הרע שעברתי.
פתחתי על החבר הכי טוב שלי ג׳ורה, סיפרתי דברים שאף אחד לא יודע, סודות שגרמו לו להיראות רע.
אחרי 5 דקות שרק ליכלכתי עליו בפני כולם, שתקתי, ופתאום נהייתה דממה מביכה.
אף אחד לא האמין שאני אגיד דברים כאלה על החבר הכי טוב שלי, היינו צמד חמד עוד מאז גיל הגן, וכולם בחבר׳ה ידעו את זה - ודווקא בגלל זה, הם לא הבינו מה קרה לי, ואיך שי יגיב על כל הליכלוך ששפכתי עליו.
שי שבר את השתיקה ואמר משפט אחד:
״אני החשבתי אותך לאח, אבל עכשיו גיליתי שאתה אפילו לא חבר!״ הוא אמר בדרמטיות, ירק הצידה, הסתכל עלי במבט נבגד ומלא בכאב, והלך באיטיות לכיוון הדלת.
אני ידעתי שהוא יכל להחזיר לי, הוא יכל לומר בפני כולם את הסודות שלי, את הדברים המביכים שרק הוא יודע - אבל הוא בחר שלא לומר.
שי היה חבר בשבילי, הרבה יותר ממה שאני הייתי בשבילו.
אחרי כמה דקות הלכתי גם אני לבית, החבר׳ה רצו לדעת מה קרה, וניסו לדובב אותי ללא הצלחה - ניפנפתי את כולם, לא היה לי כוח לאף אחד מהם.
*
הלכתי הביתה, ובדרך חשבתי לעצמי, למה לעזאזל פתחתי את הפה המסריח שלי על החבר הכי טוב שלי?!
זה באמת בגלל הבחורות ההזויות שהייתי צריך ׳לבלות׳ איתן כדי שיהיה לו זמן איכות עם הבחורה עליה הוא נדלק?
לא, אני עשיתי את זה מרצוני, הייתי יכול לסרב.
אז נכון הן היו מאוד הזויות, ותמיד הייתי צוחק על שי שיש לו משיכה לבחורות שיש להן חברות מוזרות.
אני לא אשכח את ההיא שאחרי שדיברתי איתה רבע שעה - החליטה שאנחנו מתאימים לחתונה, והציע לי נישואים.
או את ההזויה ההיא שחשבה שבהיתי לה בחזה, והתקשרה למשטרה להתלונן עלי על הטרדה מינית.
והיו עוד המון הזויות, חלקן יותר, חלקן פחות.
תמיד היינו ממציאים עליהן בדיחות - שרק אותנו היו מצחיקות.
אתם בטח תוהים לעצמכם, אם הן היו כאלו הזויות, למה בכלל יצאת איתן?
עשיתי את זה בשביל שי, כי זה מה שחברים טובים עושים - הם עוזרים אחד לשני.
*
אם אנחנו חברים כאלה טובים, אז למה לעזאזל פתחתי עליו ג׳ורה?
חזרתי לשאלה שהטרידה אותי.
והגעתי למסקנה שזה לא בגלל שהוא עיצבן אותי, אלא בגלל שכבר הייתי עצבני - והשתמשתי בשי, החבר הכי טוב שלי, כשק לפריקת העצבים.
הוא שתק כמו שק, בזמן שאני הרבצתי לו במילים - ופגעתי בחבר הכי טוב שלי.
ידעתי שאני חייב לו התנצלות, שאני צריך לבקש משי סליחה, אבל האגו לא נתן לי.
ואם להודות באמת - אז האמת היא שגם קצת התביישתי.
התביישתי באיך שהתנהגתי, התביישתי בכך שנתתי לעצבים שלי לשלוט עלי, התביישתי בכך שיצאתי חבר כל כך זבל...
ולכן התביישתי להתנצל, ולהודות בכל זה.
במיוחד שלא היה לי תירוץ, לא הייתי שתוי או מסומם...
בסך הכל הייתי קצת עצבני, זה הכל.
אז דחיתי את ההתנצלות שהייתי חייב לשי, מיום ליום, ושבוע לשבוע - וכך עברו להם שבועיים.
ואז החלטתי שזהו, אני לא יכול לתת לאגו שלי להנהיג אותי, החלטתי לכתוב לשי התנצלות בהודעה.
״שי, מה קורה אח?
שומע? אני מצטער על מה שקרה בבית של רון, התנהגתי כמו דביל, נתתי לעצבים שלי לשלוט על הלשון שלי, ואמרתי דברים שעכשיו אני מתחרט עליהם.
סליחה אחי.״
כתבתי לשי, ושלחתי.
הרגשתי יותר טוב אחרי שהתנצלתי, וחיכיתי שהוא יענה, וישלח לי הודעה בחזרה.
אבל שי מעולם לא ענה לי...
אחותו התקשרה אלי אחרי רבע שעה כשהיא בוכה בהיסטריה, ״דוד, שי מת!״ היא צעקה לי תוך כדי בכי.
״מה? מה פתאום! את משקרת! זה לא יכול להיות!״ עניתי לה בהכחשה.
״הלוואי שזה היה שקר... הוא מת, נהג שיכור דרס אותו לפני רבע שעה בערך, אמבולנס שהוזעק למקום קבע שהוא מת במקום, הוא לא סבל הרבה, ההלוויה שלו תצא היום בתשע בערב....״ שמעתי אותה מדברת תוך כדי בכי, זה לא היה נשמע לי אמיתי.
שי מת? החבר הכי טוב שלי מת? לא יכול להיות, זה לא יכול להיות!
זו הייתה המחשבה האחרונה שלי לפני שהתעלפתי.
*
ההלוויה, חלפה וגם השבעה, הרגשתי כמו בסרט, זה היה כמו בחלום רע שאליו אני הייתי מתעורר כל בוקר.
החיים אף פעם לא (י)היו אותו דבר אחרי המוות של שי, התגעגעתי אליו בכל רגע, להומור שמצחיק רק אותנו, לבילויים שלנו, ואפילו לבחורות ההזויות (שהייתי שונא) שהוא היה גורם לי לצאת איתן.
התגעגעתי לשי, וכעסתי על עצמי, כעסתי על עצמי שנתתי לשי ללכת בלי להתנצל על איך שהתנהגתי.
כעסתי על עצמי שחיכיתי שבועיים עד שהתנצלתי, ואז התברר לי שזה מאוחר מידי.
הייתה תקופה שהאשמתי את עצמי במוות של שי, תמיד היינו צמד חמד, ואם הייתי מתנצל בזמן, בטח היינו ביחד... ואם הייתי ביחד עם שי, בטח הייתי שם לב לנהג השיכור, והייתי מזהיר את שי - היינו מתרחקים מהמכונית בזמן, ושי היה עדיין בחיים.
לקח לי זמן להפנים שהכל מאלוקים, הוא נתן לנו את שי במתנה - ולקח אותה.
זה לא משנה מה הייתי עושה, אם אלוקים רוצה לקחת אליו בחזרה חיים של אדם - הוא ייקח.
לא משנה כמה הוא יהיה מוגן.
*
עברו שנתיים מאז ששי מת, ואני מתגעגע אליו בכל רגע שעובר.
אני תמיד תוהה לעצמי, שי הספיק לקרוא את ההודעה ששלחתי לו לפני שהנהג השיכור נכנס בו?
הוא הספיק לסלוח לי לפני שהנשמה שלו חזרה לאלוקים?
אני לא יודע, ואני אף פעם לא אוכל לדעת, וזה מה שאוכל אותי.
הייתי צריך להתנצל לפני, או יותר נכון - לא הייתי אמור לומר את שאמרתי.
אבל אם כבר אמרתי - הייתי צריך ישר להתנצל.
האגו גרם לכך ששי החבר הכי טוב שלי מת כשהוא (אולי) עדיין כועס ופגוע ממני.
ועל זה - לעולם לא סלחתי לעצמי.
החלטתי שלעולם אני לא אמשוך יותר התנצלויות, ואם אני צריך לבקש ממישהו סליחה - אני אבקש, בלי למשוך את זה 20 שנה.
וזו הסיבה שאני כותב את הסיפור הזה, אל תפגעו באף אחד, במיוחד לא באנשים שקרובים אליכם!
ואם כבר פגעתם בהם, תתנצלו ותבקשו סליחה, אל תמשכו את זה, אל תתנו לאגו שלכם לשלוט עליכם - אל תעשו את הטעות שאני עשיתי.
תנו לי לשאול אתכם שאלה...
אם הייתם יודעים שאחד מכם (הפוגע או הנפגע) ימות מחר, הייתם מבקשים סליחה?
ברור שכן! כי פתאום לפני המוות, האגו מתגמד, ואתה מבין מה חשוב באמת.
אתם לא יודעים מתי האדם שבו פגעתם ימות, או אפילו אתם בעצמכם, אף אדם לא יודע את שעתו למות...
זה יכול להיות עוד שעה, זה יכול להיות מחר, וזה יכול להיות עוד 20 שנה.
אל תיקחו את הסיכון, תבקשו סליחה, תתנצלו לפני שיהיה מאוחר מידי...
ולכל אלה שבטח יגידו שהסיכויים לכך נמוכים מבחינה סטטיסטית שהאדם בו פגעת ימות דווקא מחר - אתם צודקים.
אבל באחד מימי ה׳מחר׳, הוא או אתה תמותו.
אם לא תבקש סליחה עכשיו -מחר אולי לא תהיה לך כבר הזדמנות.
יש אדם שפגעת בו?
תבקש ממנו סליחה עכשיו, כי לעולם לא תדע אם יהיה לך עוד צ׳אנס מחר.
ותאמינו לי, אני יודע על מה אני מדבר...
*
ממני...
החבר הפוגע שלא הספיק להתנצל בזמן.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

דוד חגולי עקוב אחר דוד
שמור סיפור
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
כל כך נכון...
הגב
דווח
guest
מלך
הגב
דווח
guest
שתדע לך שבזכותך עכשיו ביקשתי סליחה מחברה שלי
תודה על זה
הגב
דווח
טען עוד 2 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דוד חגולי
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
״מבחן הנאמנות״
״מבחן הנאמנות״
מאת: דוד חגולי
״מכתב לבחור ששבר לה את הלב - שאני ריפאתי.״
״מכתב לבחור ששבר לה את הלב - שאני ריפאתי.״
מאת: דוד חגולי
״בגידה כפולה״.
״בגידה כפולה״.
מאת: דוד חגולי
פשע
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
מאת: Avishai Hai
את היית הפרידה הכי קשה שלי.
את היית הפרידה הכי קשה שלי.
מאת: Avishai Hai
לא זמינה אלייך, מעכשיו.
לא זמינה אלייך, מעכשיו.
מאת: C Y
איך תוכלי לומר שזה אונס בכלל?
איך תוכלי לומר שזה אונס בכלל?
מאת: שירה כהן
סיפורים אחרונים
אהבה, אמון ומה שביניהם
אהבה, אמון ומה שביניהם
מאת: Tikva Itzhak
הכלה מצנעא-1
הכלה מצנעא-1
מאת: אביטל סיאנע
בקרוב אצלך 2
בקרוב אצלך 2
מאת: שיר פיליבה
אפשר גם אחרת פרק 20
אפשר גם אחרת פרק 20
מאת: Maya B
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D