כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

"הלשעבר שלי"

מקווה שאני עדיין מופיעה אצלך כ"אהובתי היפה", אבל בתוכי יודעת שכבר לא. אני דיי בטוחה שנתת לי שם קר של מכרה, "קארין" או משהו כזה, כמו למישהו זר עם שם משפחה שלא תשכח מה ההקשר שלו. אצלי אתה מופיע כ"הלשעבר שלי". החלטתי שזה שם שיהלום אותך הכי נכון, הלשעבר שלי.

עד לסוף העולם
עד לסוף העולם

מצטערת אם ההודעה הזו מגיעה משום מקום,
מצטערת אם היא מפריעה לך, אני יודעת שבחרת להמשיך הלאה, אבל אני מתגעגעת,
וזה כנראה גם ככה,
המכתב האחרון.

4 חודשים שלא דיברנו.
4 חודשים שהפכנו לזרים.
שנה וחודשיים ועדיין אתה הראשון שאני רוצה לספר לו איך עבר עלי היום.
אני מקלידה, מוחקת ומוחה את הדמעה שזולגת בלי שליטה, כי אתה כבר לא... לא שלי.
ועדיין לא מפנימה. עדיין לא מעכלת.
כותבת ולא בטוחה אם לשלוח, כי אולי המשכת ואתה כבר לא רוצה להיזכר, אם זה טוב לחזור אחורה אחרי שכבר ארבעה חודשים שלא דיברנו, אם זה יעשה לנו טוב.
אתה תמיד עושה לי טוב בלב, גם כשקצת עדיין כואבת לי תחושת ההחמצה, והלב שנשבר לרסיסי חלומות שהיו צריכים להתגשם איתך.
החלטתי בכל זאת לשלוח, כי תמיד תהיה בי התקווה, לא משנה מה ומי יעבור לי בחיים והימים שאנחנו זרים רק נערמים ...
תחושת ההחמצה לא מרפה, ואני דיי בטוחה שהיא תשאר שם לנצח - את אותו הנצח שאתה הבטחת למלא. והלכת מחיי ...

21.11.10 - היום שבו ליוויתי אותך לבקו"ם, כל כך פחדתי מהיום הזה, ספרתי את הימים, הכנתי לעצמי יומן עם xים ומשימות, להספיק איתך כמה שיותר בזמן קצוב, לפני שתעלם לי, לפני שלא ישאר לנו זמן. כל כך פחדתי מהיום הזה.

21.11.13 - היום שחיכיתי לו וייחלתי לו במשך 3 שנים שלמות. 3 שנים של ציפייה ליום המיוחד הזה. היום שתהיה שוב שלי, בלי לפחד שיש לנו 48 שעות לחלוק עם כולם. ש. ל. י בלי לפחד שלא אראה אותך בשבועיים הבאים... שיהיה לנו נצח מעתה והלאה. לא לפחד כי עכשיו אתה שלי.
סיימת את המסלול הצבאי והארוך הזה.
הייתי בטוחה שאת המסלול שלנו אפעם לא נסיים.

21.11.14 - היום שבו חזרנו ב. י. ח. ד מהטיול שלך, שלנו, ביחד.
חזרנו וקיווינו שעברנו את כל המכשולים. ששרדנו הכל, וזהו, נעלמו הקשיים, רק אנחנו והעולם.
רק אנחנו .
קיווינו שהשנה הזו נפרח ביחד. שנתחיל בשנה הבאה לימודים ביחד. נשכור דירה ביחד. נכין שיעורים ונגיש עבודות ביחד. נקים סטארט-אפ ביחד. נחזור לימים שלמדנו ביחד לבגרות בספרות ... נתחיל לחיות את החיים. נהפוך מאהבת נעורים לאהבה בוגרת ואמיתית, אחת כזו עם טבעת, ודירה, ועתיד משותף. משהו ש6 שנים חיכיתי שיגיע. הרגע הזה שנחתנו, זכור לי כל כך חזק, ב10 שניות דימיינתי בערך חיים שלמים רצים לי בראש. איך נזדקן ביחד, איך בסופו של דבר נעבור למושב ונשב על כסא נדנדה במרפסת מעץ נסתכל אחד על השניה ונזכר איך הכל התחיל כמה עברנו וכמה שרדנו. ואיזה מזל. איזה מזל שהיית שם בדיוק כשאני הייתי שם ואיזה מזל שנפגשנו ככה. איזה מזל.

ארבעה חודשים שלא החלפנו מילה,
ארבעה חודשים של זרים.
ארבעה חודשים של כאב, של אכזבה, של תקווה,
ארבעה חודשים וימים ארוכים מידי וקצרים מידי.
ארבעה חודשים שבכל יום עלית לי במחשבות, ולפעמים גם כמה פעמים ביום בכל מיני הקשרים.
ארבעה חודשים של זרים, התקופה הארוכה ביותר בחיים שלנו שלא דיברנו.
אני מקווה שטוב לך ואתה מאושר,
מקווה מכל הלב שתמצא מישהי שתתן לך את מה שאני לא יכלתי לתת לך.
מקווה שאתה שמח בעבודה החדשה שלך, שאתה מצליח בלימודים.
אני מצטערת שאני מתחמקת ממך במכללה,
אני עדיין לא כל כך התגברתי, וקשה לי ... מקווה שיום אחד יהיה לי את האומץ לגשת אלייך ולהגיד שלום ולא לפחד שאתפרק מולך, לא לפחד שתברח לי דמעה מול כולם, מולך.
אני בסדר, מנסה להתגבר ומנסה להמשיך, משתדלת להשתנות ולעבוד על עצמי, לבטוח באנשים מחדש.

מצטערת שזה נעשה מאוחר מידי,
מאוחר מידי והפסדתי אותך.
עדיין יש בי תקווה שיום אחד, יום אחד אולי ... אולי תרצה שוב להיות שלי, ואם ירצה הגורל, אם באמת נועדנו זה לזאת כמו שאתה תמיד אומר ...

אתה זוכר שדיברנו על אסף ולירון? ועל זוגיות? ותמיד צחקנו שהם ילדים, ואנחנו, אנחנו הזוג האמיתי.
לירון קיבלה טבעת.
טבעת שתמיד חלמתי שאקבל ממך.
טבעת שהייתה צריכה להיות שלי.
הלוואי והיינו אסף ולירון.... כל כך קינאתי בתמונה הזו שהם העלו ביחד, זו אני הייתי צריכה להיות במקומה, זו הייתה צריכה להיות הטבעת על האצבע שלי .
אלו היו החלומות שלי.

טדי עדיין במיטה שלי, מחבק אותי בלילות הקרים כשאתה כבר לא. לא מסוגלת עדיין להיפרד ממנו, זה יבוא, בהמשך, אני מקווה ... בינתיים הוא עדיין שם, שומר על הלב שלי ומחבק אותי במקומך. מנחם אותי בלילות קרים ושומר עלי, שלא אתפרק פתאום, מזכיר לי כמה אהבנו וכמה היה לנו טוב .
הטלפון כבר כמה חודשים מוטען ליד האוזן, בתקווה, שלילה אחד, תתגעגע אלי מספיק כדי לשלוח לי הודעה וישר אוכל לענות לך.
מחקתי אותך מהטלפון והוספתי אותך, כל כך הרבה פעמים בכל כך הרבה שמות. וכל פעם הקצתי לך צלצול להודעה ושיחה, כדי שאם יום אחד תחליט ליצור קשר, ישר אדע שזה אתה.
מקווה שאני עדיין מופיעה אצלך כ"אהובתי היפה", אבל בתוכי יודעת שכבר לא. אני דיי בטוחה שנתת לי שם קר של מכרה, "קארין" או משהו כזה, כמו למישהו זר עם שם משפחה שלא תשכח מה ההקשר שלו.
אצלי אתה מופיע כ"הלשעבר שלי".
החלטתי שזה שם שיהלום אותך הכי נכון, הלשעבר שלי. אני דיי בטוחה גם שהורדת כבר את המובייל תמונות חיים שלנו, שאיפסנת אותו עמוק איי שם מתחת למיטה, רחוק מהעין רחוק מהלב. והפיזמה שלי, בטח כבר התנדף ממנה הריח שלי, ושכחת ממנה. הפסקת להריח אותה.
החולצה שלך עם הריח שלך עדיין בארון שלי.
נתקלתי השבוע במכתבים מהטיול, שמרתי עליהם בניילונית סגורה ששמרה על הריח שלך. הסנפתי אותה עד שלא היה לי מקום בריאות, אבל לא היה לי אומץ לקרוא אותם שוב.
לא משנה כמה בושם שמתי, תמיד אהבתי כשהרחתי את הריח שלך שניסה לגבור על שלי.
רק חיבקתי אותם, שמתי מתחת לכרית וניסיתי להיזכר בלילות שלנו יחד. כשהתעוררתי בבוקר לא היית שם.

יצאתי לכמה דייטים טיפשיים, ניסיתי כמה אנשים, ניסיתי להמשיך הלאה בעיקר, להרים מהריצפה את הנפש הפצועה שלי עם כמה טפיחות לאגו או משו כזה.
לאף אחד אין את החיבוק שלך,
לאף אחד אין את ה"אני אוהב אותך" שלך,
אף אחד לא קורא לי "קטני" או "פמפקין".
אף אחד לא חיבק אותי כשסתם היה לי קר, או נתן לי את הכרית הטובה או את הצד הטוב של המיטה.
לא מסוגלת להתקרב עם אף אחד ל"אוטו", או לבר עם הפופקורן שאני תמיד שוכחת איך קוראים לו ואתה מזכיר לי .... אף אחד כבר לא מזכיר לי איך קוראים לו .
אלו המקומות שלנו, שלי ושלך.
אני לא יכולה ללכת לשם בלעדייך.
אף אחד לא מבין את הצחוקים שלי כמוך, או בכלל, מבין אותי כמוך.

אני מצטערת שמחקתי אותך ואת המשפחה שלך מהפייסבוק שלי... זו הייתה החלטה קשה, אבל זו כנראה הייתה החלטה נכונה.
באיזשהוא מקום הפסקתי לחפש אותך כל הזמן, הפסקתי לחפש את המחליפה שלי, איך אתה חיי בלעדי ותקוות קטנות שאולי בגלל שעשית לייק למשהו שדיברנו עליו ביחד - אתה מתגעגע אלי.... לראות אולי אם אחת מהידידות שלך כבר טעמה בבוקר עוגה של אמא שלך... אם אמא שלך אוהבת אותן, יותר ממני ...

שלא יכאב כל כך, רחוק מהעין רחוק מהלב אומרים ... לא בדיוק, אתה אומנם רחוק ממני אבל זה עדיין כואב, ואני עדיין אוהבת, אבל אולי אם לא אדע מי תתפוס את המקום שלי בלב שלך, אולי יכאב קצת פחות .
הפייסבוק משתדל להזכיר לי מידי פעם תמונות ופוסטים שהיו לנו בכמעט 7 השנים האחרונות, כמה היינו צעירים ואוהבים. וכמעט וגורם לי בכל פעם מחדש לשלוח לך "עדיין אוהבת", מקלידה ומוחקת מקלידה ומוחקת, מנסה לא להתפרץ שוב ברוח סערה לחיים שלך.
קפצו לי היום התמונות מקובה, מעניין אם גם אתה נזכר בי לפעמים, מעניין אם אנחנו נזכרים ביחד ... אתה זוכר איך ישבנו שעות במשרד הזה לקנות כרטיסים, ובכל זאת עשינו את הצחוקים שלנו? מעניין אם גם לך יש פלאשבקים פתאום ממקומות, מריח מוכר מסביב, או שאני סתם פתאום עולה לך במחשבות ... אם גם לך פתאום עצוב באמצע שיעור, באמצע היום, באמצע הלילה. אם לפעמים גם לך בורחת דמעה באוטובוס, אם גם אתה לפעמים מפחד להגיע למקומות שבטעות לא תתקל בי, ואם מישהי דומה לי, אתה לרגע מתבלבל וגם הלב שלך מחסיר פעימה ודוהר על 800 כי אם זו הייתי אני מה היית אומר. אם גם אתה עזבת פתאום דייט כי חשבת עליי יותר מידי ולא יכלת יותר ...
אם גם אתה בוכה לפעמים במקלחת כי פינוק מזכיר לך אותי, אם בגלל זה גם אתה החלפת שמפו...
מנסה בכל הכח לכבד אותך ואת הרצונות שלך ולא להפריע לך בדרכך החדשה.

חשבתי למה אני הכי מתגעגעת, ולא ידעתי להצביע.
״לזה שיש עם מי לדבר״
ואת רק עוברת על רשימת אנשי הקשר בוואטצפ שוב ושוב כדי למצוא את מי לשתף, למי לספר, למי לשלוח תמונות מצב של רגעים לא מעניינים, בלי שהם יחשבו שאת חופרת, או מוזרה ובאמת יביעו עניין אמיתי בחיים.

אני מתגעגעת לנשיקות שלך,
מתגעגעת לחיבוקים הארוכים שלך,
מתגעגעת לצחוק המטורף שלך.
אני מתגעגעת להומור השנון שלך, וגם לבדיחות הקרש, להתאמצות שלך להצחיק כל הזמן. מקווה שאתה עדיין כזה, זה מה שהופך אותך לאהוב שאתה.
מתגעגעת לעיניים החומות שלך שמסתכלות לתוך הנפש שלי ויודעות אותה בעל פה.
מתגעגעת לשיניים הלבנות והישרות שלך,
מתגעגעת לריח שלך, מתגעגעת להסניף אותך עד שאין מקום לאוויר בריאות,
מתגעגעת לצחוקים שלנו, ולשיגועים, ולבדיחות הפרטיות.
מתגעגעת לפינוקים שלך, למתנות, למכתבים, למחוות הקטנות. מתגעגעת לטעם שלך במוזיקה ולאיך שאתה יודע לזהות שיר טוב לזה שאתה יכול לעצור הכל ופתאום להפעיל שזם.
מתגעגעת לזה שאתה שם לב לפרטים הקטנים, מתגעגעת לזה ששנינו אוהבים את אותם הסרטים הקיטשיים האלה, ואת הרגישות שלך, שאם לא הייתי מכירה אותך הייתי בטוחה שאתה איזה כוסית אבל זה בעצם מה שעושה אותך לגבר שאתה.
מתגעגעת להרגשה המטורפת הזאת שגרמת לי להרגיש כל הזמן, לגביי עצמי, הביטחון הזה, שלא משנה מה יקרה כל עוד אתה פה איתי אז הכל יהיה בסדר.

מקווה שיום אחד,
באחת מהשנים הבאות התאריך הזה יסמן לי זכרונות טובים, ולא יצבוט לי בלב על מה שהפסדתי והיה יכול להיות לנו.
אהבתי אותך עד כאב, עד אובדן תחושה.
כל כך משתק עד שלפעמים שכחתי שיש לי לב בכלל, הלב פשוט היה מלא בך.
חודש ימים שאני כותבת לך את ההודעה הזו, כל יום קצת.
כמו לדבר איתך כשהיית בצבא, לספר לך ובעצם לפרוק מעצמי, רק שהפעם אתה לא תקרא כשתפתח את הטלפון ואז תתקשר ונחליף חוויות,
ואני אשלח לך ב21.11.15
ואולי ב21.11 האחרון בחיינו.
ואולי, והלוואי שלא, הלוואי שזה לא יהיה ה21.11 האחרון ...

אתה זוכר את הפעם הראשונה שאמרנו "אוהב"?
ישבנו ברכב שלך, וניסית לסחוט ממני שאגיד ראשונה. ואמרתי ראשונה "אני אוהבת אותך". והתנשקנו, ואז אמרת גם אני. "גם אני אוהב אותך".
3 מילים קטנות עם כל כך הרבה משמעות עבורי. הפעם הראשונה שאמרתי "אני אוהבת אותך" והתכוונתי לזה. 3 מילים שהפחידו אותי מאוד, ובזכותך הצלחתי להגיד אותם בקול רם. בודדים האנשים בחיי שאי פעם שמעו ממני את המילים הללו. ואתה, אתה הצלחת להוציא ממני מילים שעד היום קשה לי להגיד סתם ככה. המילים האלו מסמלות כל כך הרבה עבורי, מילים עם כל כך הרבה כח. אתה ה"אני אוהבת אותך" הראשון שלי, הראשון שהצליח לשבור לי את החומות ולהגיע הישר ללב. אתה ה"אני אוהבת אותך" הראשון האמיתי והכי כנה שלי.

גם אם תהיה בקצה השני של העולם,
בסופו של יום שנינו רואים את אותו הירח.
הכוכב שלנו, האמצעי בין החמישה, תמיד יהיה שם להשקיף עלינו, ויזכיר לנו, מה היה יכול להיות אילו, אילו היום חמישי הארור הזה ב16.8 לא היה קורה ...

אני אוהבת אותך קטני,
גם כשאתה נמצא במכללה כיתה לידי ואני לא יכולה לגשת. וגם כשאתה כבר לא אוהב ...

החורף בפתח, וזה החורף השני שלי לבד.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

your Pampkin עקוב אחר your
שמור סיפור
לסיפור זה 13 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Maayan Perets
Maayan Perets
זה מדהים איך כל האהבות דומות זה לזו, לרגע שכחתי שאת מדברת עלייך ולא עליי, בטוחה שעוד הרבה הרגישו ככה. תודה לך על שהזכרת שהלב עובד עדיין ושזה עוד אפשרי להתרגש. את נשמעת מקסימה "פאמפקין" ורואים שיש לך הרבה אהבה לתת! מאחלת לך את האהבה הכי טובה בעולם ואת כל האושר שקיים♡
הגב
דווח
Rotem Avni
Rotem Avni
אין מילים
הגב
דווח
Tova Rap
Tova Rap
וואווו
הגב
דווח
טען עוד 15 תגובות
כותבי החודש בספרייה
your Pampkin
האויב הכי גדול של האהבה זו השגרה. היא זו שהרגה אותנו
האויב הכי גדול של האהבה זו השגרה. היא זו שהרגה אותנו
מאת: your Pampkin
השיחה האחרונה
השיחה האחרונה
מאת: your Pampkin
ופתאום זה הכה בי
ופתאום זה הכה בי
מאת: your Pampkin
"מה את מחפשת?"
"מה את מחפשת?"
מאת: your Pampkin
סיפורים אחרונים
שוקולד מריר/ פרק 30
שוקולד מריר/ פרק 30
מאת: H TELMAN
דוקטור לפט / דוקטור לפט
דוקטור לפט / דוקטור לפט
מאת: Izo Meich
הסיפור שלי, אני חושבת
הסיפור שלי, אני חושבת
מאת: הריטלין שלי (;
הסיפור שלי, אני חושבת
הסיפור שלי, אני חושבת
מאת: הריטלין שלי (;
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan